דבר תורה לפרשת קדושים: מה עושים מהביצה?

"הגעתי למקום השני ברשימה", מבשר לרעייתו פוליטיקאי ברמה מאוד-מאוד נמוכה, בתום הפריימריז שנערכו.

"אתה לא רציני", מגיבה ה"עזר" כנגדו...

"נכון", מאשר הבעל. "אבל מסתבר שזה לא כל כך חשוב"...

* * *

המדרש (ויקרא רבה כד, ט), דורש על ציווי התורה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" - "קדושים תהיו, יכול כמוני? תלמוד לומר כי קדוש אני - קדושתי למעלה מקדושתכם". ובפשוטם של דברים אין לבן אנוש ויציר חומר להעפיל למדרגות קדושה אלוקיות.

את הסיפור הבא שמעתי תלמיד חכם נאמן ששמע מכלי שני (ר' יוסף קרלינשטיין, בנו של המגיד רבי ראובן קרלינשטיין, ששמע את הסיפור מבעל המעשה): בעל המעשה, יהודי בר אוריין ויודע ספר, נקלע יום אחד לתל אביב לצורך סידורים. לעת ערב חיפש מנין לתפילת מנחה, ולאחר התפילה הכריז השמש שאין היום שיעור בין מנחה לערבית הואיל והרב לא נמצא.

האורח נטל רשות מהשמש וביקש להחליף את הרב שלא יתבטל השיעור, אך נודע לו מהמתפללים שהשיעור הקבוע מתקיים במשניות מסכת "קנים" (אחת מהקשות שבמסכתות הש"ס) ואם יש שיעור – זה הנושא שעליו למסור...

המשניות הובאו והאורח מנסה להתחיל ללמד את המשנה שבה אחזו הלומדים, לידו התיישב יהודי "בעל בית" שעמל למחייתו, בעדינות מופלאה ובלא לבייש את האורח, ביאר את המשנה לקהל השומעים "יחד עם המגיד שיעור", והאורח גילה שלפניו יהודי הבקי וגדוש בידיעת התורה בכלל ובמסכת הנלמדת בפרט.

לאחר השיעור החליט האורח לגלגל שיחה עם בעל הבית הלמדן, לברר היאך זה הוא יושב בשיעור משניות – כאשר הוא בעצמו יכול למסור מספר שיעורים...

"אספר לך גופם של דברים", סיפר הלומד בענווה. "גדלתי בבית שרחוק מאוד משמירת תורה ומצוות, באחד הימים הגיעו שומרי תורה ומצוות ושכנעו אותנו ללכת ללמוד תורה. לא ידעתי במה מדובר, אך נטלתי את חפצי ועמדתי יום אחד מול הגאון רבי אליהו לופיאן, משגיח ישיבת "כפר חסידים".

רבי, אני רוצה ללמוד תורה. רבי אליהו האיר לי פנים, למרות המראה החיצוני שלי שלא היה כלבוש תורני, בלשון המעטה ושאלני ברוך: 'ניתן לבחון אותך על מה שלמדת?'

ברור היה לי שהוא הולך לשאול על הֵשֶׂגַּי במקצועות חול, כמתמטיקה, והסכמתי בשמחה. והרב שאל 'ביצה שנולדה ביום טוב – מה דינה?' משכתי בכתפי במבוכה. והרב פישט את שאלתו: 'מה עושים איתה?'

'חביתה', השבתי בלי להסס...

(צילום: shutterstock)

מראה פניו של רבי אליהו לא השתנה כהוא זה. כעת, כשעמד על קוצר מושגי ודעתי, ידע כיצד לנהוג: "ראה, בני. רחוק אתה מאוד מהידע הנדרש להתחלת הלימוד כאן, אך רואה אני שרצונך כנה, שאתה נכון לעמול ולהשקיע. אם תרצה – אדאג שילמדו איתך עד שתוכל להשתלב בשיעור"...

לאחר עמל ויזע, חודשים רבים ומושגים תורניים שנרכשו, הבנתי כמה רחוק הייתי כשעמדתי לפניו ל"מבחן", וכמה גדלות נפש נדרשה מצידו שלא לגחך לעומתי בבוז לתשובה המבישה שהשבתי. מידותיו הנאצלות של הרב לופיאן נטעו בי אהבה וחשק עז לתורה, מני אז שמתי בה כל מעייני והיום כל בני תלמידי חכמים מופלגים. אף אני, שבעל בית הנני ועובד למחייתי, אינני מרפה בכל עוז מלימוד התורה בכל עת ורגע פנוי", סיים היהודי את סיפורו המופלא.

נשוב לדברי המדרש בהם פתחנו, שנראים לכאורה כקביעה נחרצת שהיהודי אינו יכול להעפיל במעלות הקדושה מעבר להשגתו. וכך אכן האמת. אולם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין ביאר את דברי המדרש כתביעה לכל יהודי באשר הוא:

"יכול כמוני?" המדרש פונה לכל יהודי בשאלה: האם אתה רוצה לדעת שביכולתך, בכוחותיך, אתה מסוגל להעפיל במעלות סולם הקדושה והטהרה? להיות כביכול קדוש כה'? ישנה דרך שתקדם אותך ותתבע ממך ללא הרף להשיג כל שניתן: "תלמוד לומר", תשנן לעצמך בכל עת - "כי קדוש אני"!...

* * *

כוחה של התעמולה ידוע ונראה בעליל בבחירות, בהן לעתים לא רחוקות נבחרים אנשים שאין בהם שמץ ממה שנכתב עליהם. בכח התעמולה שהשפיעה על דעת הבוחרים.

הרה"ק מרוז'ין מלמדנו שעל כל אחד לשנן לעצמו: "כי קדוש אני". תעמולה קדושה ופנימית של יהודי קדוש כרבי אליהו לופיאן, שעמל על מידותיו ללא הרף, העמידה דור של עובדי ה' ממעשה קטן ואצילי. מבט "קדוש" על הזולת או על עצמך, גם אינו נראה "רציני" – סופו שישפיע לטובה.