השגחה פרטית: "אמרתי למאמן שאין סיכוי שאני משחק ביום כיפור"

הכל התחיל לפני כ-30 שנה, כשדרור ריימונד סיים את שירותו הצבאי וככל הצעירים בני גילו, רכש כרטיס ONE WAY לטיול בארה"ב. היות ובצעירותו שיחק בפועל רמת גן, המטרה הייתה להתקבל לאחת מקבוצות הכדורגל בליגה האמריקנית, ולנסות שם את מזלו. "באחת הפעמים, תשומת הלב שלי הופנתה למקור אחר לגמרי - דרך חבר שמעתי שישנה בלונג איילנד אוניברסיטה שיש לה קבוצת כדורגל, ושכדאי לי לברר על הצטרפות אליה".

ריימונד יצר קשר עם המאמן ואף שלח קורות חיים למספר אוניברסיטאות אחרות. "חברים וקרובי משפחה חזו סיכויים נמוכים שאתקבל, היות ואין לי תעודת בגרות מלאה. אבל ניסיתי את מזלי בכל זאת".

אילוסטרציה: שאטרסטוק

בינתיים החל שעון החול לסמן שהזמן שלו אוזל, וויזת השהייה בארה"ב אוטוטו מסתיימת. "הייתי בלחץ אטומי, כי הרגשתי שטרם מיציתי את כל האפשרויות שלי, והמטרה טרם הושגה. פחדתי שאם אחזור לארץ ב'ידיים ריקות', לעולם לא תהיה לי הזדמנות נוספת לעשות את מה שאני אוהב, וגם לקבל על זה הרבה יותר כסף מאשר בארץ".

ואז, out of nowhere, הגיע צלצול הטלפון המיוחל. היה זה המאמן של אותה קבוצה אוניבריסטאית בלונג איילנד, ניו יורק, עם הצעה שאי אפשר לסרב לה. "זכית במלגת לימודים באוניברסיטה שלנו, ואתה מוזמן לראיון עמי".

זה היה בדיוק בשבוע שבו הויזה שלו עמדה לפקוע. 

"ניגשתי לראיון, ולהפתעתי הרבה המאמן הדגיש בפניי שהרבה שחקנים ישראלים מנסים להתקבל לאוניברסיטה הזו, אך תהליך הקבלה שלהם נעשה מהארץ - דבר שמקשה על זימונם לראיון למשל. בסוף השיחה אמר לי המאמן שעליי לעבור מבחני קבלה, ואם אעבור אותם - אני בפנים. חלק אינטגרלי מהקבוצה הנכספת.

"רק כדי לסבר את האוזן, מדובר במלגת לימודים של כמאה אלך דולר לארבע שנים, סכום בלתי מבוטל לכל הדעות. אחרי הראיון ידעתי שאסור לי לפשל, ואסור לי להיכשל. ראיתי איך חלומי הולך ומתגשם, ולעיני רוחי דמיינתי איך אני מצליח לצלוח את המשוכה הזו, ולהגשים את חלום חיי". 

לכשהגיע היום, נבואתו האישית התגשמה והוא הצליח לעבור את מבחני הקבלה ב'שלום'. "לשמחתי התחלתי לשחק בקבוצה, לטייל בכל רחבי ארה"ב, ולהכיר אנשים מדהימים. הרגשתי שם כמעין שגריר של ישראל, כשלעתים קרובות שאלו אותי חבריי לקבוצה שאלות שקשורות ליהדות, פוליטיקה, חגים ומנהגים. אחרי עונת שיא שבה זכיתי לכבוש שערים מכובדים, ולגרוף ניצחון באליפות המזרח - הגיע אליי המאמן ואמר לי שהמשחק הבא שלנו נקבע בחג של יהודים - לא פחות ולא יותר, ביום כיפור.  

איך הגבת?

"הייתי בהלם מוחלט, ולמרות שלא הייתי דתי - מצאתי עצמי אומר שאין בכוונתי לשחק ביום הקדוש הזה, ויהי מה".

תחקיר קצר העלה שביצע בין החבר'ה, העלה נתונים מביכים: מסתבר שהרעיון המהפכני לקבוע את המשחק הבא ביום כיפור היה של אחד מחברי הקבוצה היריבה, שראו בו איום על נצחונם. "הם חשבו שיוכלו לנצח, אך למזלי היה לי מאמן טוב, שלא הסכים לוותר עליי. לאחר שהבין שלא יצליח להניא אותי מהחלטתי, עזב אותי לנפשי ולא התעקש".

בהשגחה פרטית, על אף היעדרותו מסגל השחקנים, קבוצתו הצליחה לנצח את הקבוצה היריבה, שעל הנייר הייתה טובה מהם בהרבה.  "הודות לזה שניצחנו באותו משחק, בעונה השנייה הגענו למקום שמיני בליגת המכללות בארה"ב - מעמד שכל שחקן וסטודנט אמריקני, שואף להגיע אליו".

כעבור ארבע שנים סיים ריימונד את חוק לימודיו האקדמיים בפקולטה לחינוך גופני, והמשיך לשחק בגילות מקומיות. זמן קצר לאחר מכן הוא חסך כסף, הגיע לארץ וכיום נמצא במגמת התחזקות רוחנית.