עד מתי אפשר לברך הגומל?

א. הֱיוֹת וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים (מִנְיָן) בִּכְדֵי לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל", וְהֱיוֹת וְעָדִיף לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל" בַּיּוֹם, לָכֵן, נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל" בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁכֵּן, קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא רַק בַּיּוֹם, וְיֵשׁ שָׁם מִנְיָן, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ שָׁם גַּם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אוּלָם, אֵין זֶה חוֹבָה וְאֶפְשָׁר לְבָרֵךְ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, וְאַף שֶׁאֵין שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה.

ב. לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל" תּוֹךְ ג' יָמִים מֵהָרֶגַע שֶׁהִתְחַיֵּב בָּהּ, שֶׁאָז עֲדַיִן הַרְגָּשַׁת הַהוֹדָאָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ ה' מֻרְגֶּשֶׁת בְּלִבּוֹ. אוּלָם, בְּדִיעֲבַד גַּם אִם עָבַר הַרְבֵּה זְמַן - חַיָּב לְבָרֵךְ, כִּי מֵעִקַּר הַדִּין אֵין לְבִרְכַּת הַגּוֹמֵל הַגְבָּלַת זְמַן. וְלָכֵן, מִי שֶׁנָּסַע נְסִיעָה בֵּין עֵירוֹנִית, אוֹ עָבַר נִתּוּחַ וְכַדּוֹמֶה לִפְנֵי כַמָּה חֳדָשִׁים אוֹ אֲפִילוּ שָׁנָה וַעֲדַיִין לֹא בֵּרַךְ "הַגּוֹמֵל" - יְבָרֵךְ עַתָּה. לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲמוֹד בְּעֵת שֶׁמְּבָרֵךְ הַגּוֹמֵל, אַךְ בְּדִיעֲבַד אִם בֵּרַךְ בִּישִׁיבָה - יָצָא יְדֵי חוֹבָה. וְכֵן, זָקֵן אוֹ חוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד, רַשַּׁאי לְבָרֵךְ "הַגּוֹמֵל" בִּישִׁיבָה.

ג. נֻסַּח בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל הִיא: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ' הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב" (וְהָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר "כָּל טוּב" עִם שׂוּרוּק בָּוָאו)., כְּלוֹמַר, הַמְּבָרֵךְ אוֹמֵר שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא חַיָּב וְלֹא זַכַּאי, שֶׁכֵּן לְכָל אָדָם יֵשׁ חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וְחָלִילָה הָיָה מַגִּיעַ לוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהַצָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן ה' רִחֵם עָלָיו וְגָמַל אִתּוֹ טוֹב וְלֹא רַע.

ד. לְאַחַר הַבְּרָכָה - הַצִּבּוּר צָרִיךְ לַעֲנוֹת "אָמֵן", וּלְהוֹסִיף "מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוּב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה". וְלָמָּה בְּכָל הַבְּרָכוֹת עוֹנִים רַק "אָמֵן" וְאִלּוּ בִּבְרָכָה זוֹ מוֹסִיפִים בְּרָכָה לַמְּבָרֵךְ? בִּגְלַל שֶׁהַמְּבָרֵךְ אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא חַיָּב וּבְכָךְ פָּתַח פֶּה לַשָּׂטָן, לָכֵן, אָנוּ מְאַחֲלִים לוֹ שֶׁה' תָּמִיד יַמְשִׁיךְ לִגְמֹל אִתּוֹ טוֹבוֹת.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי יב', יג'):

"בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק" (ב')

מַעֲשֶׂה בְרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מִסְתּוֹבֵב בָּעֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכוֹת לָעִיר צִפּוֹרִי, וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים? רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב סָמוּךְ אֵלָיו, הִטָּה אֶת אָזְנוֹ וְהִקְשִׁיב שׁוּב לִקְרִיאוֹתָיו שֶׁל הָרוֹכֵל. "מִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת חַיִּים שֶׁיָּבוֹא אֵלַי.." רַבִּי יַנַּאי הִכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵין הָאֲנָשִׁים וְרָצָה גַם לִקְנוֹת, הוֹצִיא הָרוֹכֵל מִתּוֹךְ כִּיסוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְהִתְחִיל לִקְרֹא: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים.. נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע!!" אָמַר רַבִּי יַנַּאי: "אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, אֲבָל רַק בִּזְכוּת הָרוֹכֵל הַזֶּה הֵבַנְתִּי הֵיטֵב אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ!!"

אִם הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל חַיֵּינוּ מוּנְהָגִים לְפִי דִבּוּר פִּינוּ - הָיִינוּ נִזְהָרִים מְאֹד! אֲבָל חָשׁוּב לְהַסְבִּיר מַהוּ דִבּוּר רַע? הַדֵּעָה הָרוֹוַחַת הַיּוֹם בַּצִּבּוּר הִיא: שֶׁרַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְסַפֵּר שְׁקָרִים עַל חֲבֵרוֹ וּמוֹצִיא עָלָיו דִבָּה - אָז אָסוּר. אֲבָל אִם כָּל דְּבָרָיו הֵם אֱמֶת לַאֲמִתָּה - אֵין שׁוּם בְּעָיָה לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר עַל כָּל מָה שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁנִי. וְזוֹ טָעוּת!!

דִּבּוּר רַע פֵּרוּשׁוֹ לוֹמַר מַשֶּׁהוּ שְׁלִילִי עַל חֲבֵרְךָ. בֵּין אִם זֶה נָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן - זֶה לָשׁוֹן הָרַע! כָּל אָדָם יַעֲמוֹד וְיַחְשֹׁב לְרֶגַע, אִם הוּא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר רַע, הַאִם הָיָה מְעֻנְיָן שֶׁהַשֵּׁנִי יֵלֵךְ וִיסַפֵּר אֶת מַעֲשָׂיו לַאֲחֵרִים? הַאִם הָיָה מְעֻנְיָן שֶׁיַּעֲשׂוּ דִיּוּנִים עָלָיו וְעַל מַעֲשָׂיו? וַדַּאי שֶׁלֹּא! הֲרֵי כָל אֶחָד הָיָה מִתְאַמֵּץ וּמִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלִים אֶת הַדְּבָרִים כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. אִם כֵּן, מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ - אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֶרְךָ! לְצַעֲרֵנוּ, הַמַּצָּב כַּיּוֹם הוּא כָזֶה שֶׁכָּל אֶחָד מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְדַבֵּר עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַשֵּׁנִי עִם חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְזֶה גוֹרֵם לְצָרוֹת גְּדוֹלוֹת בַּחַיִּים. כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ - שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ! וְלָכֵן, כָּל אָדָם יָשִׂים לְפִיו מַחְסוֹם וְלֹא יְדַבֵּר רַע עַל אָדָם אַחֵר. וְזֶה פֵרוּשׁ הַפָּסוּק: בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע - אִם פּוֹשְׁעִים בַּשְּׂפָתַיִם וּמְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרָע - מַגִּיעַ מוֹקֵשׁ! וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק - הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע - נֶחֱלָץ מִכָּל הַצָּרוֹת.