עשה טובה לעצמך: דבר תורה לפרשת אמור

פרשת "אמור" חלה כמעט תמיד בימים שבין חג פסח לחג שבועות - ימי "ספירת העומר". ואכן, מצות ספירת העומר מוזכרת בפרשה זו.

בימים אלו, עם ישראל נוהג מנהגי אבלות מסוימים, כאות אבל על פטירתם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימים אלו, מחמת שלא נהגו כבוד זה בזה. בימים אלו, ימי ההכנה לקבלת התורה, עלינו להיזהר ביתר שאת בכל ענייני בין אדם לחברו, שהרי כידוע, אחדות ושלום הם תנאי מהותי לקבלת התורה.  

ענייני בין אדם לחברו זקוקים לחיזוק תמידי.

דוד המלך כותב בתהלים: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

מה הפירוש "סור מרע"?

הדעה הרווחת היא, ש"סור מרע" הכוונה לסור ולהימנע ממצוות לא תעשה, ו"עשה טוב" הכוונה לקיים באופן אקטיבי את מצוות העשה. נכון הדבר, אולם זה הרבה יותר מכך.

הפסוק מדבר לא רק ביחס למצוות עשה ולא תעשה, אלא גם על מידות טובות והנהגות חיוביות. התורה מבקשת מהאדם לעשות את המובן מאליו – תברח ממה שעושה לך לא טוב והרגשה רעה, ותרדוף אחרי כל דבר שעושה טוב לנפשך.

כל אדם יודע בנפשו פנימה, מה עושה לו טוב ומה לא. נכון שפעמים רבות הטוב מחופש לרע והרע מחופש לטוב, אולם האדם חכם דיו כדי להבחין בין הדברים, לו ישקיע מעט מחשבה והתבוננות על כך.

(צילום: shutterstock)

על כל אדם להשכיל ולפתח את הרגישות שבו ביחס לתחושות אלו. כשאדם מוצא הבנה והרגשה שהנהגה מסוימת טובה היא לנפשו, עליו לאחוז בה ולעשותה, ולהיפך - אם הוא מרגיש שמעשה מסוים עושה לו רע בנפשו פנימה, עליו לפרוש ולסור ממנו.

ניתן דוגמא שכולנו יכולים להתחבר אליה: רגשות האהבה והשנאה.

בשעה שרגשי אהבת אמת מציפים את ליבנו, חשים אנו עונג רב באותה העת. אם יחוש אדם רגשי אהבה אל זולתו משך כל שעות היום, הוא יחוש תענוג גדול כל יומו. נמצא אם כן, כשאדם אוהב את זולתו, הוא לא מהנה רק את זולתו, אלא הוא עושה בכך טובה גדולה גם עבור עצמו. כי כל אדם אוהב לאהוב.

כנ"ל גם בכיוון השלילי. בשעה שאדם מוצף רגשי שנאה לחברו, כפי מידת השנאה כך מידת הרגשת הצער והכאב של השונא. אם הוא ירגיש כל היום רגשי שנאה לחברו, יהיה כל יומו הרגשת צער ומכאוב, כך שתחושת השנאה אינה פוגעת רק בזולתו, אלא גם ואולי אף בעיקר – בשונא עצמו.

על זה מגיע הפסוק ואומר – "סור מרע ועשה טוב". תתרחק מרגשות שנאה העושים לך רע, והשתדל למלא את לבך כל היום ברגשות אהבה, העושים לך טוב.

כך גם אמר אלוקים לקין, לאחר שקינא בהבל אחיו – "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית ד, ו). מידת הקנאה גרמה לך לתחושת חרון ונפילת פנים, לא חבל?

מהו רגש השנאה?

שנאה היא הרגשה שקיומו של יצור כלשהו, מיצר לקיומנו אנו, וסילוקו עשוי להשלים את הווייתנו. הרגשת חוסר שלמות כל עוד דבר זה או אחר קיים.

"לעולם לא תהיה בלבך הרגשה זו כלפי אדם כלשהו. הן אחיך הוא ושניכם בני אל חי, ששתל אתכם בחיים שווי זכויות. אם שונא אתה לו – ורוצה בסילוקו, הרי שאתה שונא גם את יד הבורא ורוצה בסילוקה, כי יד הבורא היא שיצרה אתכם כאחים למען תכבדו זה את זה כאחים... אולם בראש ובראשונה הגע בעצמך: שמא אך הבל הוא שקיומו של אדם כלשהו מיצר את קיומך? כביכול, שחיסולו דרוש לישועתך?... הן השם הוא המחלק את נכסי החיים ושולח את ברכתו לעמל האדם, או מונע אותה ממנו. היד השם תקצר מלהחיות ולקיים ולשמח אותך ומלבדך את אלפי רבבות נפשות אחיך? כלום ימנע את ברכתו ממך כדי לתתה לאחיך?... שא תפילה אל אבינו שבשמים שיברך את מעשי ידי כל באי עולם. יש בכוח אהבתו וגבורתו להיענות לתפילה זכה ולהריק לכולם ברכה עד בלי די" ("חורב", פרק טז).