זמן איכות עם בורא העולם: איך עושים את זה?

כל אחד מאתנו, אם היה הולך לשעה של טיפול אצל מישהו שלמד להקשיב, ויושב אתו בתוך חדר מוגן ומאפשר, ללא ספק היה נפתח לו הלב. יש מישהו מאתנו שלא יצליח, בתנאים מסוימים, להגיע לשיחה מרפאה? כולנו עדיין ברי-שיח. כולנו יכולים להגיע למעין 'שיחה מרפאה' עם הקב"ה. אנחנו צריכים את זה כדי לחיות.
"התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו בכל יום שעה או יותר ולפרש שיחתו לפני ה' יתברך בלשון שמדברים בו". אחד היסודות העיקריים והמשמעותיים ביותר של רבי נחמן מברסלב, הוא ההתבודדות, השיחה האישית-פרטית עם ה'. לדבר עם ה' יתברך כמו שמדברים עם חבר טוב אמתי.
התבודדות זה זמן קבוע, יומיומי, של תפילה פרטית. תפילה שאת מתפללת אותה בלי סידור, בלי מילים כתובות ובלי דקלומים. את נפגשת עם ה' ביחידות ומדברת אתו בשפה שלך, כמו שמדברים עם חבר טוב אמתי, דיבורים חדשים ופרטיים שנולדים אצלך כרגע, לראשונה בהיסטוריה.
כשאת מתבודדת את מקיימת מצוות עשה דאורייתא של תפילה. בזמן הזה את גם את עובדת על קיום שש מצוות תמידיות, יראה, אהבה, אמונה - כל מילה של תפילה שאת אומרת, בוראת את הקשר שלך עם ה' יתברך.

זמן איכות. רק את והבורא
הדבר הכי חשוב בעולם זה לפגוש את ההקשבה של ה' בחוויה, באמת, בעומק. חוויה אחת של קירבה אמיתית שווה מיליון דיבורי שכל על השקפה. איך חווים הקשבה? פשוט מייסדים דיבור על בסיס קבוע, כל יום כל יום כל יום. הקב"ה שומע אותך מאוד באהבה. תחווי את זה שאת חשובה. תחווי את זה שיש לך מקום. תדברי אתו.
דוד המלך אומר בתהלים "טוב ה' לכל" – מקטן ועד גדול. אין אצל הקב"ה לא קטן ולא גדול; הכול נחשב בעיניו, כל מה שמפריע לך, משרוך נעל ועד גלקסיה. זה בסדר גמור לדבר אתו כל היום ועל הכל. על כל אוטובוס שכמעט בורח, על כל דבר שנתקעים בו. ויש אפילו פטנט נפלא: לדבר על כל דבר לפני שנתקעים בו ואז לא נתקעים בו. משהו מאוד מעניין.
אבל חוץ מהתפילות האלה של כל היום, שהם כמו טלפונים-מבזקיים לבעל: "כשאתה חוזר מהכולל תיכנס לסופר ותביא לי אקונומיקה, ואתה יכול בהלוך גם כן לשלם בדואר? ובחזור תאסוף לי את הילד ואני אאסוף את הילדה ואל תשאל מה קרה לי בבנק, צעקו עלי שאנחנו במשיכת יתר ומאז אני כל כך מבוהלת..." כל מיני חילופי מברקים כאלה שקשורים להתנהלות השוטפת של היום יום.
חוץ מאלה, צריך זמן איכות!
חברה סיפרה לי שהיא אמרה לבעלה: "כל הדיבורים המבזקיים האלה במשך היום, הם כמו לעמוד על שפת הכביש וכל הזמן לספור מכוניות. די! הטיטולים והבצלים והחשבונות והעומס והלכנו וחזרנו - כמו מכוניות חסרות משמעות שכל הזמן חולפות על פנינו ובאות חדשות וגם מהן לא נשאר כלום... כמה אפשר להתעסק רק בהן?? אפשר שיהיה עוד משהו? בוא נזרוק את הפלאפון לים, בוא נחליט על איזה זמן, בוא נשב ונפגוש אחד את השני באמת ולעומק, כי אחרת, חלילה, לא ניפגש אף פעם!"
את מסתובבת בעולם וכל הזמן יש בתוכך דיבורים פנימיים שאת בכלל לא מודעת אליהם – אם את טובה או לא טובה בכל המישורים, איך את אימא, איך את אישה, איך את שווה. ובעצם, במילים יותר בוטות, יצר הרע כל הזמן אומר לך – את לא בסדר כאימא, את לא בסדר כאישה, את לא טובה כאן, את ממש גרועה כאן, איזה פחד עם הילד הזה, איזה לחץ עם הפרנסה, רק שמישהו לא יהיה חולה פתאום, רק שמישהו לא ימות..
יש כל כך הרבה קולות הרסניים, קולות ארסיים נוראיים. הם לוקחים לך את כל האוויר מבפנים ואת מסתובבת בלי אוויר, בקושי נושמת ואפילו לא יודעת שאת חנוקה.
כשאת אומרת לה' שני משפטים פה ושני משפטים שם – יופי, הדלקת זיקוק שעף לשמיים. הדיבור שלך הוא רגע של אמונה ושל תפילה שללא ספק יביא ישועה. אבל אם את רוצה לשמוע את הקולות היותר אמתיים ופנימיים, אם את רוצה לשמוע את הנפש שלך מספרת לך על עצמה בשקט, אם את רוצה לאט לאט להרפות, לנוח מהמרוץ, ולטעום חיים אחרים, צלולים יותר והרבה יותר מתוקים, את צריכה משהו מֵעבר.
את צריכה זמן קבוע של שיחה פרטית עם ה'.