האם אפשר להגיד לאלוקים באמת את מה שמרגישים?

להגיד את האמת בתפילה פרטית, זה אומר שאם אני, למשל, כועסת על מישהו, שונאת מישהו, או מפחדת ממשהו, מצווה עליי לדבר על זה עם ה'.
איך זה מסתדר עם לא לפתוח פה לשטן? מה פתאום לפתוח פה לשטן?! את מדברת עם ה', לא עם השטן!
מול ה' אין עין הרע, לא שטן, לא יצר הרע ולא מלאך המוות... אם תבואי ותשחררי ותשפכי את כל מה שמתערבל לך בבטן, שום דבר רע לא יקרה מזה, להיפך, רק טוב יקרה. תפילה פרטית היא בור ביטחון עם קירות עבים וחסינים. פה משחררים, מפוצצים, ולעולם לא קורה שום נזק. אדרבא, האנרגיה שמשתחררת, אין לך מושג מה היא בוראת בשמיים, אין לך מושג כמה טוב אינסופי היא ממשיכה לך לתוך החיים.
את יכולה לומר מראש: "ריבונו של עולם, עכשיו אני נותנת לעצמי לשחרר את כל הכעס, כי עדיף לפוצץ אותו פה, בתוך הכור הגרעיני של דימונה. זה לא שאני באה להלשין לך על מישהו, שתלך להתחשבן אתו או להעניש אותו חלילה, האמת היא שזה גם לא באמת קשור אליו. זאת אני! אני ומה שעובר עלי. אני ומה שאני מרגישה, אני וכמה שאני זועמת. שלוש, ארבע, ו – ".

אין כאן איסור של לשון הרע?
לא. זה לא לשון הרע, וזה מותר. כל מה שאומרים בתפילה הפרטית הוא פינוי קדוש וחיוני, פיצוץ בתנאים מבוקרים, היטהרות מחומרי פסולת רעילים. ההתבודדות סופגת הכל ומוציאה אותנו נקיים, קלים, מטוהרים, לפחות ליממה הקרובה. ואז נתחיל להתלכלך שוב, ושוב נבוא, עד מאה ועשרים.
אבל היותר מתקדם זה לא להגיד – "איזה בנאדם זוועתי הוא..", אלא להגיד - "אני רוצה לספר לך מה אני מרגישה מול ההתנהגות של הבנאדם הזה.. הוא מעורר בי קריזה. אני שונאת את השתלטנות הזאת! זה מזכיר לי את המלכת כיתה מכיתה א' שלא יכולתי לסבול. אתה זוכר את הפרצוף שלה? אותו פרצוף יש לו! משהו לא ייאמן! רק עם זקן.. אני שונאת את השתלטנים! אני שונאת את השתלטנים!!"
אה, את שונאת את השתלטנים? למה? מה הם עושים לך? ממתי הם עושים לך? ואז מה קורה לך? את מרגישה כזאת קטנה?... קטנה ושונאת ובוכה בחוסר אונים?.. אה...
אפשר לצעוק על ההורים ועל הבעל ועל הבוס. אפשר לעמוד ולצעוק דווקא על איקס. אבל זה לא מספיק בוגר. הנכון יותר זה להגיד מה אני מרגישה מסביב לזה. "אני כל כך כועסת, כי אני מרגישה משהו כוחני מולי. אני מרגישה שלא סופרים אותי, שלא רואים אותי, שאני אוויר.."
תיקחי את הרגשות שלך ותדברי עליהם. זה יותר טוב ויותר מקדם מאשר לדבר על פלוני.

מותר להתלונן?
יש לי חברה כזאת מתוקה, היא אומרת שלקטר בתפילה פרטית, זה לקטר מסטרא דקדושה.
הרי לכל דבר יש את הצד הטוב שלו ואת הצד הלא טוב. לקטר בכללי – לא טוב. אבל לקטר לה' – בדיוק לזה חיכיתי! תגידי כבר מה מציק לך, אני מתגעגע לזה כל כך הרבה שנים! נו, תגידי. תגידי.. הו, איזו מתוקה שאת.. עוד!
את הרי לא עושה את זה מתוך כוונה להתלונן. את לא באמת באה אל ה' במרירות ובתביעה ו'במגיע לי' פראי כזה ו'בלמה לה יש?' מתריס.
את מוציאה כאב, למה לה יש ולי אין? זה נורא אכפת לי ונורא כואב לי...
וגם אפילו אם יש לי את הפראות הזאת, אז אני אגיד משפט קודם – "ריבונו של עולם, אני חייבת להיות אמתית. אני בקריזה. אני חייבת לשחרר את זה. בלי פילטרים. בלי שהשכל ישלוט. אני משחררת את זה כדי להתנקות. כדי להגיד לך מה באמת עובר עליי. מה זה יעזור שאני אסתיר? אני חייבת את העזרה שלך. ריבונו של עולם, אני מרגישה – "
בום!!!
אבל בום מטהר.
לעומת כל כך הרבה בומים אומללים בפרצוף של אנשים או של ילדים קטנים, שמצוות עשה דאורייתא למנוע...