נלקח הביתה למות – ואז חזר לחיים

נדיר שבקשה להתפלל על חולה מובילה לכתבת ענק בניו יורק טיימס, אבל זה בדיוק מה שקרה לילד אנדרו אברהם לוי. לפני שנתיים, קרובי משפחתו בישראל פרסמו בפורומים דתיים בקשה להתפלל לשלומו. בסוף השבוע, מגזין ה'ניו יורק טיימס' פרסם כתבה על גורלו של אנדרו, גורל שהעיתון הוכרח לתאר כ'נס'.

כשאנדרו לוי חלה בלוקמיה, להוריו היו כל הסיבות לחשוב שהוא התינוק עם המזל הגרוע ביותר בעולם. לסוג הלוקמיה הנפוץ ביותר בקרב ילדים, ALL, יש אחוזי ריפוי גבוהים מאד. אבל אנדרו חלה בלוקמיה אחרת, תת-סוג של לוקמיה מסוג AMKL שתוקף רק 45 ילדים בארה"ב מידי שנה. באופן רגיל, אחוזי ההחלמה עומדים על כ-50%. אבל המקרה של אנדרו לא היה מקרה רגיל. בתחילה, גילו הרופאים, הלוקמיה של אנדרו היתה מסוג גנטי מסוים ונדיר שממנו מבריאים רק אחד מתוך עשרה. ואז הם גילו חדשות רעות נוספות: בתאי הסרטן של אנדרו היה פנוטיפ (דפוס של חלבונים על התא הסרטני) שבפני עצמו נתן סיכוי להישרדות של אחד מתוך שישה בלבד. בצירוף שתי הדיאגנוזות הקשות הללו, לאנדרו היה סיכוי של אחד משישים לשרוד. הרופאים התעקשו לומר שיש תקווה, אבל כשדן ואסתר לוי, הוריו של אנדרו, ביקשו לדעת על מקרה דומה שבו ילד נרפא, אף רופא לא הצליח למצוא תיעוד כזה בספרות הרפואית.

אנדרו נזקק לתרומת מח עצם במהירות האפשרית. אחותו בת השלוש, לאה, ואחיו בן החמש, וילס, נבדקו, ווילס התגלה כתורם מושלם עבור אנדרו. כהכנה להשתלה, אנדרו עבר שני סיבובים מתישים של טיפולי כימותרפיה. אבל גם אחריהם, ההשתלה בוצעה כשבגופו עדין שאריות של סרטן – מה שמקטין את הסיכויים להצלחה.

משפחת לוי זכתה ללא מעט עזרה מהקהילה, הן במשלוח ארוחות והן במשחק עם הילדים. בכל זאת הרגישה האם בדידות קשה. דן נשאר בבית כדי לטפל בשני הילדים הגדולים, אבל אסתר עברה לגור בבית החולים, ישנה על הספה לצד בנה הסובל, מתעוררת פעמים רבות מבכיותיו ומנסה להסיח את דעתו מהכאב והבחילה. הוא צרח אם עזבה אותו ולו לרגעים ספורים.

שלושה חודשים מאוחר יותר, אחרי השתלה, הגיעו חדשות טובות יותר. אנדרו עדיין נזקק להשגחה ותרופות רבות, אבל נראה כי ההשתלה הצליחה. בני הזוג לוי החליטו שלא יחזרו לדירה הקודמת אלא יקנו בית צמוד קרקע גדול בעיירה קרובה, בית עם חצר ומדשאות. המשפחה כולה, סברו, זקוקה לסביבה כזו כדי להתאושש מהטראומה.

אבל חודשיים לאחר מכן הגיעו שוב חדשות רעות. הרופאים קראו לדן ואסתר לוי והודיעו להם שהלוקמיה חזרה. מספר התאים הסרטניים היה קטן עדיין, אבל הוא יגדל בקרוב. הם הציעו להתחיל מיד בטיפולי כימותרפיה כדי להכין את אנדרו להשתלת מח עצם שניה.

"אוי, אלוקים", אמרה אסתר. היא הרגישה שאנדרו ומשפחתו פשוט לא יעמדו שוב בסיוט הזה. הגרוע מכל, הטיפולים הקשים שהוצעו לא באמת רמזו על תקווה. הסיכויים היו קלושים בהשתלת מח העצם הקודמת, בסיבוב השני הם היו, למעשה, אפסיים. לא היה ספק, לעומת זאת, לגבי הסבל הצפוי לאנדרו.

הוריו של אנדרו הגיעו להחלטה בלתי שגרתית. הם לא רצו לשלוח את בנם שוב לבית החולים, לטיפולים ברוטאליים שבסופם הוא כנראה ימות בכל זאת. "אנחנו לוקחים אותו הביתה", הם הודיעו לצוות בית החולים ההמום. "אנחנו רוצים שהוא ייהנה מהזמן שנשאר לו בעולם".

דן ואסתר קיוו להעניק לאנדרו כמה חודשים של זמן איכות בשמש ובאוויר הצח. אבל התכניות הללו לא התממשו. כשבועיים אחרי החדשות על חזרת המחלה הם עברו לבית החדש – ובאותו יום ממש אנדרו נפל למשכב. הוא נאנח ובכה מכאבים בכל דקה של עירות. אסתר נאלצה להחזיק אותו לכל אורך היממה. דן לקח חופשה מהעבודה כדי להיות עם משפחתו. אחיות הוספיס מבית החולים החלו להגיע מידי יום, מנסות לשכך את כאביו של אנדרו בתרופות חזקות. חודש לאחר מכן, צוות ההוספיס הודיע בעדינות למשפחת לוי שהם צריכים להתכונן למותו הקרוב של אנדרו. אנדרו הפסיק לאכול. הוא כמעט ולא זז. נשימתו הייתה צורמנית, ומראה החיוורון הייחודי שלו היה מוכר לצוות הרפואי – הם ראו פעמים רבות ילדים נוטים למות שנראים כך.

משפחת לוי ניסתה להתמודד עם הבשורה הרעה המהירה כל כך. הם התקשרו לרב ורכשו לאנדרו חלקת קבר בבית העלמין היהודי. הם גם רכשו חלקות קבר עבורם: הם לא רצו שאנדרו יהיה קבור לבדו. הם החלו לעבוד על הקמת קרן צדקה לזכרו של אנדרו. הם קראו לילדיהם הגדולים והסבירו להם שלמרבה הצער, הטיפול לא הצליח ואנדרו עומד למות.

באוגוסט, אחרי חודש של ציפייה, משהו מוזר החל להתרחש. אסתר כינתה זאת 'פטה מורגנה'. בעודו שוכב בזרועותיה כפסל, אנדרו התרומם לפתע והשליך כדור שהיה מנוח לצידו. בפעם אחרת הוא צחק כשלאה סיפרה בדיחה. יום אחד הוא ישב ושיחק באבני פלא במשך עשר דקות. בהדרגה, האפיזודות הללו החלו להתארך. ההורים הרגישו חוסר ישע בהתחלה, בטוחים שאלה הבזקים אחרונים של חיות לפני הסוף הבלתי נמנע, הבזקים שרק הגבירו את עינויי נפשם. אבל כשההבזקים התמידו והמשיכו להתארך, הם החלו להסריט את אנדרו ולשלוח קליפים לצוות הרפואי. "אנדרו אוכל פיצה", "אנדרו יושב ומשחק", "אנדרו צוחק". הרופאים לא יכלו להאמין למראה עיניהם.

חודש אחרי שבישרו על מותו המתקרב של אנדרו, הרופאים ניסו להבין מה קרה. הם הגיעו למסקנה שבחודש הקודם אנדרו טרם התחיל לגסוס מסרטן – הוא פשוט סבל מזיהום קשה. כעת הוא החלים מהזיהום, ולכן מצבו משתפר. עם זאת, תאי הסרטן שלו ממשיכים לגדול כל הזמן. בכל זאת, מכיוון שמצבו היה טוב יותר, צוות ההוספיס הציע להורים לקחת את אנדור לבית החולים כדי שיקבל עירוי טסיות דם – לכל הפחות שלא ימות מדימום.

דן ואסתר הסכימו, אבל כשהגיעו עם אנדרו לבית החולים, ציפתה להם הפתעה. בדיקה שהתקיימה באותו יום גילתה כי רמת הטסיות בדמו של אנדרו עלתה – בלי שום הסבר.

בחודש הבא, אנדרו חזר ללכת, שיערו גדל, והוא היה שוב לפעוט קופצני ועליז. כשחגג יום הולדת שנתיים והוא בריא מכפי שהיה אי פעם בשנה האחרונה, הרופאים החליטו שהגיע הזמן לבדוק שוב את מח העצם שלו.

ד"ר מייקל לוגן, הרופא שביצע את בדיקות המעבדה על דמו של אנדרו בתחילת המחלה וגילה את הסיכויים המעטים שלו, היה זה שניתח עכשיו את מח העצם שלו. הוא לא האמין למראה עיניו: הסרטן נעלם לחלוטין. לא היה לו זכר.

איך ייתכן? "זה נראה כמו נס", הודתה הרופאה שביצעה את ההשתלה. "זה בניגוד לכל הציפיות שלנו לגבי מה שהיה אמור לקרות – אני מניחה שזו ההגדרה לנס".

לנס הזה היה הסבר מדעי – ניסי לא פחות. הזיהום שכמעט הרג את אנדרו ביולי, הסבירו הרופאים, גרם לייצור אדיר של תאי דם לבנים. לאנדרו היתה מערכת חיסונית חדשה וחזקה בזכות השתלת מח העצם מאחיו: תאי הסרטן המעטים טרם החלישו אותה. התגובה החיסונית לזיהום הרגה את הזיהום – ועל הדרך, הרגה גם את תאי הלוקמיה, שעדיין לא הספיקו להתרבות.

זה לא גרע דבר מהנס. אם הזיהום היה מתרחש מאוחר יותר, הסרטן היה כבר מתפשט מידי מכדי להיעלם. אם הוא היה מתרחש מוקדם יותר, המערכת החיסונית החדשה עוד לא היתה במלוא כוחה. וחשוב מכל, הנס לא היה מתרחש אילולא התעקשו דן ואסתר שלא להעביר את אנדרו טיפולי כימותרפיה נוספים. הכימותרפיה היתה הורסת מיד את תאי הדם הבריאים והחזקים ומחסלת כל סיכוי לכך שיוכלו להרוג את הסרטן.

"אני מרגישה שמכל האנשים בישי המזל בעולם, לנו היה הכי הרבה מזל", אומרת אסתר לוי.

המשפחה, כמובן, עדיין חיה במתח. השנתיים הראשונות אחרי השתלת מח עצם הן הקריטיות ביותר, ובמקרה של אנדרו – בקושי שנה אחת עברה. קרובי משפחתו מבקשים להמשיך להתפלל עבור אנדרו אברהם בן אסתר – כדי שהנס שלו ימשיך להתקיים.