נתי רביץ: "כשהבן הבכור שלי נולד, ראיתי את השלמות האלוקית"

בשבת האחרונה התפרסם במוסף שישבת של עיתון "ישראל היום", ריאיון נרחב עם השחקן נתי רביץ. הריאיון, אותו קיים העיתונאי יובל אברמוביץ', עסק בחייו האישיים של רביץ, והתעסק בין היתר גם לקשר המתהדק שלו בשנים האחרונות עם היהדות.

אברמוביץ', היטיב לתאר את הסיטואציה של הריאיון, במהלכה העלה רביץ לא מעט את היותו שומר מצוות. "בערך בדקה השמינית של הריאיון איבד נתי רביץ את הפאסון הטבעי והחל להרביץ בי תורה", תיאר. "במשך עשרים דקות תמימות הוא דיבר בלהט על חשיבות שמירת השבת, יתרונות הנידה, ערכי המשפחה והאושר העצום שבהנחת תפילין. 'אבל עזוב, אני לא רוצה לחפור', הוא תפס את עצמו שניה לפני שגלשנו לשיעור תורה של ממש".

לדברי רביץ, הטריגר הראשוני שבהתקרבות ליהדות, אירע לאחר לידת בנו הבכור, ליאון, לפני כ-14 שנים, רגע שבו הבין לדבריו משהו משמעותי על החיים. "כשהחזקתי את הילד בידיים ראיתי את השלמות האלוקית", מתאר רביץ, בעוד אברמוביץ' מציין את ה'עיניים הכחולות הבורקות מהתרגשות' שלו באותם רגעים. "ראיתי את העיניים במקומן, את השיער, האוזניים, האיברים. הכל... באותו הרגע ראיתי לא רק את הבן שלי, אלא את האלוקים. לא יכול להיות שהשלמות הזו נוצרה מעצמה. עד היום אני קורא לרגע הזה 'מעמד הר סיני הפרטי שלי'".

עוד הוסיף רביץ, ואמר כי "יש כאלה שמגלים את אלוקים ברגע של מצוקה או טראומה קשה, כשהם מבקשים להיאחז במשהו, ויש כאלה שמגלים אותו ברגעי חסד ואירועים טובים. זה בדיוק מה שקרה לי. בלי יותר מדי פרשנויות ופלפולים. פשוט הבנתי שיש אלוקים, והחלטתי שאני רוצה לחקור את העניין".

לאחר מכן, כשאברמוביץ' המראיין מנסה להקשות על רביץ, וטוען כי "רציתי למסור לך דרישת שלום חמה מדרווין", שהגה את הרעיון של המפץ הגדול, המנסה לגבות את רעיון הכפירה, טען רביץ נחרצות: "תשמע, אני מכיר את הטענות שמוצא האדם מהקוף ושהעולם נברא בפיצוץ ובמפץ, אבל אני לא מאמין שזה קרה מעצמו. זה גדול וקסום מדי. גם את המפץ, אם היה כזה, מישהו חולל".

בהמשך, תיאר גם את המצווה הראשונה שהחל לקיים – הנחת התפילין. "כבר 14 שנים שאני ברומן עם אלוקים, עם עליות ומורדות. היו תקופות של התרחקות והיו תקופות של התקרבות. אבל בסופו של דבר, אני מתחבר לשורשים שלי ורוצה לשמור על התפקיד שלי כיהודי. בהתחלה רציתי להניח תפילין ולא עשיתי את זה בצורה מסודרת, עד שיום אחד, כשליאון היה בגיל שבעה חדשים, הוא חטף איזה חיידק בקיבה ושלשל דם. דהרנו לבית חולים ואשפזו אותו. הוא היה מחובר לכל מיני צינורות ונראה חסר אונים לחלוטין. ילד קטנטן שכזה. אני זוכר ששלושה אנשים אמרו לי 'תניח תפילין', ובאחד הלילות, כשהלכתי לישון בבית החולים, לקחתי איתי את התפילין והחלטתי להניח אותם. אמרתי 'שמע, ריבונו של עולם, ילד קטן וחסר אונים נאבק על בריאותו. עשה לי טובה, שחרר אותו מזה ותעביר אליי את המחלה'. באותו היום חטפתי וירוס של הקאות ושלשולים, וליאון שוחרר מבית החולים. זה היה עוד רגע שאמרתי: קורה פה משהו.

"אגב, ברבות הימים, למדתי שלא רצוי לבקש בקשות כאלו. מבחינה רוחנית זה כמו לעשות טסט לאלוקים, ואלה דברים שלא כדאי לשחק בהם, למרות שזה כאילו לא מרגש באותו הרגע. כמו לערבב בשר וחלב".

בהמשך, כאשר אברמוביץ' המראיין הקשה שוב ושאל האם זה לא טבעי שרביץ יידבק מחיידקים בבית החולים במהלך שהותו שם, ענה לו רביץ נחרצות: "כן? אתה באמת חושב ככה? שאני חטפתי חיידק בבית חולים, והבן שלי, שהגיע חולה, החלים בדיוק באותו זמן, ובאותו אזור עמוס חיידקים?"

עוד הוסיף לתאר את העונג שחש בשמירה על השבת. "שמע, לאורך השנים היו לי כל כך הרבה סימנים שהראו לי שאני עושה את הדבר הנכון. כשגרתי ברמת אביב, אחרי שממש התחלתי לשמור שבת, הלכתי ברחוב מאושר, ופתאום עוצרת אותי מישהי צעירה ומספרת לי שהיא באה מבית דתי ומאותו רגע החיים, ברחה מהבית והפסיקה לשמור שבת, ומאותו רגע החיים שלה בהידרדרות. היא דיברה ולא הפסיקה לבכות. אמרתי לה: 'מותק, את תמיד יכולה לחזור הביתה', והצעתי לה להתקשר אלי בהזדמנות כדי לדבר. כאב לי לראות את המצוקה שלה. אבל היא אף פעם לא התקשרה. תשמע, השבת היא מתנה. רק אחרי שאתה מפעיל את המנגנון הזה, אתה מבין את הכח שלה".

לאחר מכן סיפר על הברכה שהוא הכי אוהב, שהיא לא אחרת מברכת 'אשר יצר'. "אגב, אתה יודע מה הברכה שאני הכי אוהב? ברכת אשר יצר שאומרים אחרי שמתפנים... תשמע, יש לנו מרכת גופנית שהיא פלא. יודעת לסנן את הפסולת, לארוז את זה ולהוציא את זה מתוכנו. מה זה אם לא נס יומי? מה זה אם זה לא האלוקות?".

עוד הוסיף לספר על הלל, בנו בן השנתיים, אותו הוא מגדל כיום לאור ערכי היהדות. "הוא מתחנך על ערכים של אהבת המשפחה, שמירת לשון, צניעות, כיבוד אב ואם, כיבוד המורים, קבלת השונה וכל הערכים הנהדרים שהיהדות מחנכם להם. אגב, זה המסר שחשוב לי להעביר: הערכים לחברה תקינה נמצאים ביהדות. הם ממש מונחים מולנו".

לסיום, סיפר על חלק קטן בתהליך ההתקרבות שלו. "אני זוכר שפעם נסעתי עם חבר לברוקלין, לראות מקרוב את הפעילות של אנשי חב"ד והרבי מלובביץ'. פתאום קלטתי שאנחנו נמצאים בניו יורק, ואמרתי לו: 'בוא ניסע קצת למנהטן להסתובב שם'. עזבנו את המקום שבו היינו, נסענו למנהטן, ואחרי שעה אמרתי: 'בוא נחזור, אני במקום אחר'".