איך מחנכים ילדים למידות טובות?

מה אכפת לכם באמת? על מה כואב לכם הלב ועל מה אפשר לעבור בשתיקה לסדר היום? מה יקר לכם ונוגע בעומק נשמתכם ומה הוא רק בבחינת 'רצוי' או 'עדיף'?
האם יתכן שהורים רגישים יעמדו חסרי אונים מול התנהגות אטומה של ילדם? האם יש מציאות שבבית של חסד ונתינה יגדל ילד בעל מידות מגונות? האם מידות טובות עוברות בהשפעה מדור לדור או שהן תוצאה של עבודת חיים קשה בכל שלב ושלב?
לפני שנתחיל לפרט דרכים שונות לחינוך למידות טובות עלינו להאיר נקודה חשובה בחינוך ילדים, הסיפור הבא ממחיש נקודה זו ומבאר אותה:
הוריו של מנחם היו מאוכזבים כל כך מהתנהגותו. הם שניהם היו עדינים, מלאי התחשבות ורכות. אנשים שמסמלים את מהותה של אהבת ישראל. ביתם היה בית פתוח לזולת, בית של חן וחסד ורחמים, בית מהסוג שתמיד באים לבקש שם טובות, הדלת הראשונה שעליה דופקים השכנים כאשר הם צריכים משהו, הכתובת הראשונה שמנסים לבוא בשעריה עם כל מצוקה, דווקא לכן היו ההורים כה מאוכזבים מהתנהגותו של מנחם: הוא היה תקיף כל כך, קצר רוח וחסר סבלנות בצורה בוטה. הילד האחרון שמעזים לבקש ממנו בקשה.
זה התחיל כבר בגן. הילד הכי שנוא בגן היה מנחם שלהם. הוא הרביץ והכה והציק ללא הפוגה. את זאת עוד תרצו ההורים בקשיים שונים: "דברנו בבית צרפתית אז אין לו ביטחון בעברית", או תירוצים זמניים: "עכשיו עברנו דירה, אז הוא לא מקורקע". לפעמים היו אלו האשמות הנתלות בסביבה: "הילדים בשכונה לא ברמה שלו, הוא משועמם אתם". הילד גדל ובמקום שתיעלם הבעיה, היא דווקא גדלה. הוא הפך מילד נודניק לנער חסר חן. התנהגותו אינה מחבבת אותו על הבריות, אלא רק משניאה. והוא נראה כסובל מאנוכיות קשה, מרוח קצרה ומקשיות עורף מרירה.
"מה עושים כדי שהילד יתנהג בנועם לחברים שלו? הם סובלים ממנו והוא סובל מהם".
"התפוח לא נופל רחוק מן העץ", אומר הפתגם, משום מה הנועם והחביבות של ההורים ממש לא ניכרו על פני הנער, כאילו הפך התפוח מעץ של תפוחים מתוקים לתפוח חמצמץ לגמרי.
"לא נראה שמדובר בילד רע", סבר המג"ש שהכיר את מנחם לעומק. "נראה שהילד הזה – פשוט רע לו". מה יכול להיות כל כך רע לו? לא הבינו ההורים.
לבסוף בדיקת שמיעה פשוטה גלתה את הסוד: הילד סבל מלקות שמיעה חמורה ביותר. פתאום לא היה פלא שהילד כה רוטן ועצבני. פתאום היה ממש ברור מה הביא אותו לאלימות ולמרירות.
הבעיה טופלה ורוח החלה טובה לנשב בסביבת הנער, הנער נרגע והחל לנהוג בסביבתו במיטב הסבלנות. מה קרה? נפתחו לו האוזניים.
סיפור זה מעורר אותנו לבדוק את התנאים הפיסיולוגיים של הילד בכל פעם שרואים התנהגות של קוצר רוח מצדו. לפעמים התשובה פשוטה הרבה יותר מן השאלה. נראה שיש כאן כשל חינוכי או בעיה רגשית סבוכה, ואולי מדובר בכלל בבעיה פיסיולוגית הניתנת לטיפול? רק כאשר נותנים מענה לצרכים הבסיסיים אפשר לייחל להגשמת השאיפות בצורה רגועה ונינוחה.
ודאי שלילדים גם כן יש בחירה. גם הם צריכים לעבוד על עצמם, להתאמן ולהשתדל על מנת שיצליחו לבחור בטוב בצורה נכונה. היצר הרע לא זונח את הצעירים שבחבורה ומקשה עליהם ככל יכולתו את הבחירה בטוב. אך כאשר אנו רואים התנהגויות שליליות אצל ילדים עלינו לבדוק היטב מה יכולות להיות הסיבות להתנהגות זו בטרם נפצח בסדרת חינוך נמרצת.
בימים אלו נוהגים אבלות זכר לפטירתם של תלמידי רבי עקיבא, שחז"ל אומרים שנפטרו על 'שלא נהגו כבוד זה בזה'. זה הזמן לתת את הדעת לחינוך יהודי נכון לנושא היקר והרגיש של מידות טובות.
 
כוח הדיבור
על מה שחשוב - מדברים. אם חשוב לכם מאוד שהבית יהיה מסודר ונקי, הרי שהנושא מדובר בבית. אם אתם דואגים לתזונתם המושלמת והמספקת של ילדכם – ודאי שאתם משוחחים על כך מדי פעם.
אם יקר ללבכם נושא המידות הטובות, הרי שעליו להיות חלק מן השיח היומיומי. שימו לב האם בביתכם נשמעים משפטים המעידים על קרבה פנימית לנושא המידות הטובות. תנו דעתכם לנושא והבחינו האם הוא מדובר וזוכה לתשומת הלב המשפחתית.
משפחת דובדבני מצפה לאורחים. החדר מאורגן לקראת בואם והאווירה נרגשת. בני המשפחה השתדלו מאוד להכין תנאים טובים לאורחים. אם המשפחה שואלת מדי כמה דקות בקול רם שאלה ספונטנית: "מה עוד יכול לשמח את האורחים?"

"אולי נשים להם בחדר גם חבילת טישו", מציעה לתומה בת החמש. היא זוכה למפל של נשיקות המורעף עליה בהתלהבות. "נכון צדיקה, יהיה להם ממש נעים אם נשים להם חבילת טישו על יד המיטה!" ההתלהבות תוססת באוויר. בת החמש מרגישה שהיא הביאה רעיון חשוב לנושא היקר בעיני אימא שלה. היא מתרגשת וגם אימא שלה מתרגשת. הקטנה מפנימה עכשיו שהכנסת אורחים היא דבר ממש חשוב שאפילו למבוגרים כל כך אכפת ממנו. בנוסף היא מסיקה שגם לפרטים קטנים יש משמעות גדולה ומשמחת, עובדה שאימא התלהבה כל כך לקבל עוד רעיון קטן לשיפור האירוח.
לעומת זאת אם תיסוב השיחה רק סביב נושאים כמו קישוטי השיער או ניקיון הבית וההספקים במוצאי שבת אחרי לכתם של האורחים – הרי שהילדים יפנימו ערכים כמו נוחות, חיצוניות ואנוכיות.
ילדים מטבעם בודקים את השטח ומגלים מה חשוב יותר ומה פחות. הם מגששים לדעת מה סתם בשביל דיבורים ומה באמת משנה בחיים. מה ההורים רק אומרים שחשוב, ועל מה הם באמת מתעכבים שוב ושוב.

סיפורי מופת
סיפורי מופת מגדולי ישראל פותחים את לבם של הילדים ומעניקים להם הזדמנות לנשום אוויר פסגות. סיפורי הוד מזמינים את הילדים לטעום טעם של אהבת מצוות והשקעה ברוחניות. ספרו לילדים על ויתורים ועל רגישויות, ספרו להם על זהירות בכבוד הזולת ועל אהבת ישראל. סיפורים מגדולי ישראל שבכל התקופות יכוונו אותם לפתח שאיפות חיוביות. הם יפנימו את משמעות מאמר חז"ל: "איזהו מכובד – המכבד את הבריות". הם יראו את עיניו של אבא נוצצות בשעה שהוא מדבר על התנהגות נאצלת של צדיק. הם יבינו שיהודי, אינו מסתפק בשאיפה להיות חכם ומוצלח, יהודי שואף להיות אדם שלם. בנפשם תחרת דמות הצדיק העובד את בוראו ודבק במצוותיו כדמות אידיאלית.
ניתן להקדיש את סעודות השבת לסיפורים מעין אלו, ולבחור לחדד בכל פעם נושאים מתחומים שונים. סיפורים הם כלי מעולה, מכיוון שהם מגייסים את כל הילדים, מרכזים אותם באורח פלא, מסתדרים עם פערי הגילאים ומעבירים מסרים בצורה כה חיננית וקרובה ללב.
 
סיפורים מהסביבה הקרובה
אל תשאירו את המידות הטובות רק לדמויות רחוקות מן הסיפורים. אל נא תותירו את יופיים של המעשים הטובים בעיירות קסומות ובתקופות היסטוריות. לא חייבים מלחמה כדי לוותר על פת לחם, לא צריך להגיע להכנסת כלה כדי לתרום צדקה. השתדלו ללקט מסביבתכם הקרובה סיפורים, לא במקום סיפורי הצדיקים אלא בנוסף להם. ספרו גם על ויתור על ממתק שראיתם בשולחן ילדים בחתונה משפחתית. ספרו על ידיד שתרם בהסתר סכום קטן למען חברו. כך תקרבו את הדברים ללבם של הילדים ותאפשרו להם להבין שאלו יכולות להיות הזכויות שלהם. הילדים יחושו שמעשים כאלו חביבים עליכם, חשובים בעיניכם ורלוונטיים גם בימים אלו, בעולם שלהם.
כאשר הורים חוזרים מהעבודה עם חוויה מסעירה, הם מסגירים את מה שמסעיר אותם. אם הם חוזרים נלהבים ממשהו שקרה, הרי שזו ההזדמנות לדעת מה מלהיב בעולם הזה. הילדים שלנו יתלהבו ממה שמלהיב אותנו. גם אנו מתרגשים מדברים רבים רק משום שהם ריגשו את הורינו. באמצעות סיפורים אלו יקבלו הילדים תמונה מוחשית שתענה להם על השאלה: ממה ההורים שלנו מתלהבים? מה צד את עיניהם ומה שובה את לבם?
כדאי לנו לשאול את עצמנו: ממה אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתלהבו? כמו מי אנחנו רוצים שהם ישאפו להיות? אנחנו, בלהגנו היומיומי, יכולים לקבוע זאת.
 
לא נרדם בלילה
יצחק מנהל חנות מכולת בשכונת מגוריו. במכולת הגדולה שלו, הדורשת הרבה כוח אדם, הוא מעסיק רבים מחבריו ומשכניו. כל העובדים בחנות מציינים את טוב לבו הנדיר, את היחס הנעים שלו ואת ההתחשבות הבלתי מצויה.
במלאת לו חמישים ערכו לו העובדים מסיבת יום הולדת גדולה בהפתעה. האווירה הייתה טובה מאוד, והעובדים שוחחו עם יצחק בפתיחות גדולה מן הרגיל. אחד העובדים הרשה לעצמו לשאול שאלה 'דוגרית': "תגיד לי יצחק, איך אתה כזה סבלן?" להפתעתם, שבר יצחק את השתיקה האופיינית לו, והתחיל לספר:
"הייתי ילד קטן, אולי בן עשר. כשהתעוררתי לילה אחד וראיתי את אבי מתהלך אנה ואנה ברחבי הבית. השעה הייתה שתים בלילה, ואבי אף פעם לא היה ער בשעה כזאת. שאלתי אותו: 'מה קרה?' הוא התבונן בי בעיניים עצובות וענה: 'עדיף שלא אגיד לך, למה לי לצער אותך'. סקרנותי רק גברה לשמע הדברים והפצרתי בו שוב ושוב עד שהוא נעתר והסכים לגלות לי, אך הציב לי תנאי אחד: 'אני אגלה לך, אם תבטיח לי שתתפלל עלי ותבקש מאלוקים שאמצא פתרון לבעיה שלי'. הסכמתי מיד, ריחמתי כל כך על אבא שהיה נראה כה עצוב ואומלל וכבר רציתי לרוץ להתפלל עליו. . ואז פתח אבי את סגור לבו, עיניו שקועות ופניו מושפלות, וסיפר לי: "היום נאלצתי לצער יהודי". הדברים נאמרו במנגינה שבה אנשים אומרים: "היום הפסדתי את כל כספי"..
"לא יכול להיות", אמרתי. הכרתי את אבא שלי העדין, הוא לא מצער אף אחד. אבא הסביר לי: 'יש יהודי יקר אחד שעובד במשרד שלנו כבר שנה, ובכל יום הוא מאחר. בהתחלה עוד היה מנסה לתרץ את איחוריו התכופים, אך לאחרונה הוא אפילו לא מסביר, פשוט מאחר וזהו. העבודה מחכה, ההספקים בהתאם, הלקוחות מאוכזבים, אי אפשר להמשיך כך . המנהל שלנו החליט שהוא לא מוכן להתאפק יותר,. ואמר לי להזהיר אותו שאם האיחורים ממשיכים בחודש הבא, הוא מפוטר. כאב לי הלב. הוא יהודי טוב אבל מסכן, פשוט לא מצליח לקום בבוקר. רוצה לפרנס את המשפחה, אך אינו עומד בהחלטות של עצמו. איש טוב, אבל חלש, מה יהיה? כאב לי מאוד, אך הבנתי את המצב. ו מסרתי לו את דברי המנהל. הוא היה מסכן כל כך כששמע את הדברים. אני לא יכול להירדם, רק חושב איך אני יכול לעזור לו. אולי אעביר את המעשרות שלי אליו. אני חושש שהוא לא יוכל להשתנות, יש לו בית עם ילדים. ומנין יוכל לפרנסם?'"