הקולוסיאום הרומאי: מומן מביזת זהב היהודים

"כל עוד עומד הקולוסיאום, תעמוד רומא, כשייפול הקולוסיאום תיפול רומא ואיתה העולם כולו". זהו משפט שנכתב במאה השמינית על ידי סופר אנגלי משכיל בשם בדה, הידוע בכינויו "המכובד", בדה נחשב לאבי ההיסטוריה האנגלית.

הקולוסיאום אמנם כבר אינו עומד על תילו, ואף רומא כבר אינה האימפריה שהייתה, אך העולם, מסתבר, לא נכנע והוא עדיין קיים. אולם המשפט הזה מלמד על העוצמה, היוקרה והחשיבות הרבה שנזקפו למבנה האליפטי האדיר וההיסטורי, שחלק ממנו ניצב עדיין ברומא שבאיטליה.

המבנה העתיק והענק שעליו אנו מדברים מכונה "הקולוסיאום", והוא ללא צל של ספק אחד מהמבנים האדריכליים מעוררי ההערכה, המרשימים והעתיקים ביותר ששרדו עד תקופתנו מימי קדם. לא בכדי הקולוסיאום הרומאי הוא אחד האתרים המפורסמים והמתוירים ביותר בעולם. האצטדיון האליפטי, שאורך צירו הוא כ-190 מטרים וגובהו נוסק לחמישים מטרים בקירוב, חולש על מרכזה של רומא מזה כאלפיים שנה. המבנה ייחודי לא רק בזכות גודלו הרב והארכיטקטורה המרשימה שלו, אלא בעיקר מכיוון שהוא ממחיש בצורה הטובה ביותר את האימפריה הרומאית העתיקה - על שחצנותה, בריונותה ואופייה הפרפקציוניסטי, המקצועי והמושלם, אך גם המגלומני והאכזרי.

הקולוסיאום היה למעשה אצטדיון ענק ממדים שתפקידו היה לשעשע את בני האצולה הרומאית ואת האזרחים. בתקופת השיא שלו הוא אכלס כ-50,000 צופים שבאו ליהנות ממופעים בניחוח הגרדום הרומאי האכזר. הבידור של הרומאים התאפיין במשחקי ציד ובקרבות בין החיה לאדם, כאשר בין היתר לא רק בעלי חיים היו מקפחים את חייהם בתחרויות שנערכו בקולוסיאום, אלא גם אסירים נידונים למוות היו חלק מהמשחק. היו אלה הצגות מושקעות של רומי העתיקה, אך אתם יכולים לנחש, כי להצגה מהסוג הזה אף פעם לא היה סוף טוב.

עבורנו, קיימת חשיבות מיוחדת לעשות היכרות עם מבנה הקולוסיאום של מלכות רומי הרשעה, שכבשה את ירושלים והחריבה את בית המקדש. שכן, בבניית המבנה הגרנדיוזי הזה היו שותפים גם עבדים יהודיים שנלקחו לרומא לאחר ניצחונו של טיטוס על ירושלים, ויש גם מי שסבור כי חלק מהלבנים שנמצאות בקולוסיאום הן למעשה אבני בית המקדש שהובאו מירושלים לאחר החורבן.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהדרו ומיופיו של אחד המבנים הסמליים ביותר בעולם שהצליח לשרוד קרוב לאלפיים שנה. הקולוסיאום מהווה דוגמה מוחשית למלאכת מחשבת של האדריכלות הרומית, ששמה דגש רב על סימטריה, גודל, עוצמה וטכניקה. הרומאים היו בונים מבני ענק בעלי סימטריה, והם דאגו למקם אותם דווקא במרכז הערים, למען יראו אותם כולם. בין ההברקות ההנדסיות של הקולוסיאום, ניתן למנות את המעלית המיוחדת ששימשה להעלאת חיות כגון: נמרים, אריות ושוורים,  ואת רשת המעברים והיציאות שאפשרו לחמישים אלף איש לצאת מהמקום בקלות ובמהירות.

במשך מאות שנים שימש המבנה לקרבות בידור איומים שבהם קיפחו את חייהם אלפי חיות ומאות אלפי בני אדם. עם שקיעת השמש על האימפריה הרומאית ונפילתה מגדולתה, החלה גם קריסתו האיטית של הקולוסיאום, במהלך השנים ניזוק המבנה האדיר ונבזז. לבניו הפכו להיות יסודות למבצרים ולמבנים שנבנו ברומא העתיקה.
 

מי מימן את בניית הקולוסיאום?

הקולוסיאום של רומא שימש כאמור את האימפריה הרומאית בעת העתיקה כאצטדיון למופעי שעשוע אכזריים.

גודלו המדויק הוא 188 על 156 מטרים וגובהו הוא 48.5 מטר – שווה ערך לגובה של 15 קומות.

הוא נבנה במקום שבו היו פעם הארמונות ובתי העינוגים של הקיסר הרומאי השנוא נירון. לא הרחק מהמקום שבו עמד הקולוסיאום, עמד גם פסל ענק בדמותו של נירון קיסר שהיה עשוי ארד (סוג של נחושת שבשפה הלטינית נקראת - 'קולסוס' – ש.פ.), ככל הנראה, פסל זה העניק למקום את שמו - מקולסוס לקולוסיאום.

כאמור, נירון קיסר לא היה אהוד במיוחד על אזרחי רומא, בלשון המעטה. מרגע שעלה לשלטון הצליח נירון להסתכסך עם רבים מהאצילים ומהסוחרים העשירים, בשל ניסיונותיו הבלתי פוסקים להשתלט על שטחים חדשים ולהקים בהם ארמונות לעצמו. לא ייפלא אפוא, שכאשר פרצה שריפה אדירה שהחריבה חלקים גדולים מהעיר, טענו השמועות בעקשנות, כי נירון קיסר הוא זה שאחראי להצתה, ואף היה מי שידע לספר שנירון ניגן בכינור על גג ארמונו בזמן שהלהבות השתוללו.

אומנם, ככל שידוע לנו היום, הקיסר נירון לא היה האחראי הישיר לשריפה הגדולה, אך מסופר כי הוא ניצל אותה היטב לטובתו האישית. מהשטחים הנרחבים שבהם שלטה השריפה בלב רומא, ניכס לעצמו נירון קיסר שטח עצום שגודלו למעלה ממאה דונם, ועליו הקים את אחד מהארמונות המפוארים ביותר שידעה רומא מימיה, המכונה - 'ארמון הזהב'.

הארמון שנבנה במיטב המסורת האדריכלית של רומי, מסביב ליערות גדולים, אגמים מלאכותיים, נחלים ומפלי מים, כלל כמה מבנים גדולים, בהם היו מרחצאות, מתקני ספורט, אמפיתאטרון ואפילו גן חיות פרטי. אולם הקיסר נירון לא הספיק ליהנות מארמונו למשך זמן רב, שכן, ארבע שנים לאחר השריפה הגדולה, התקוממו נגדו הצבא והאזרחים והוא נאלץ לברוח מרומא.

כפי שניתן לתאר, הגורמים לשנאתו של העם כלפי נירון קיסר היו השחיתות הרודנית וחיי הראוותנות שהעסיקו אותו. לפיכך, כאשר תפס הקיסר אספסיאנוס את מקומו, הוא החליט ראשית לשקם את אמון הציבור בשלטון הרומאי. הוא עשה זאת באמצעות הריסת ארמון הזהב המפואר שהקים נירון קיסר, והחזרתו של השטח העצום לרשות העם.

כיצד השיב קיסר אספסיאנוס את השטח הגדול במרכז רומא לאזרחים? ובכן, על חורבות ארמון הזהב החליט אספסיאנוס להקים את מה שיהיה בעתיד האצטדיון הגדול והמרשים ביותר בעולם, הלוא הוא הקולוסיאום האגדי.

על מנת לבנות מבנה גרנדיוזי ועצום ממדים שכזה, דרוש כסף רב שאפילו במונחים אימפריאליים כמו של השלטון הרומאי נחשב ליקר לאין שיעור. מהיכן הצליחו הרומאים לממן את בניית הקולוסיאום? ובכן, רצה מסבב הסיבות מלך מלכי המלכים הקב"ה, ושנים מספר קודם לכן, החליטו תושביו של מחוז קטן תחת השלטון הרומאי בארץ ישראל להתמרד נגד הכיבוש הרומי. מהמחוז הקטן, שלימים קיבל את השם פלשתינה על ידי הרומאים, יצא המרד היהודי נגד האימפריה הרומית, מרד זה זכה לכינוי "המרד הגדול".

המרד, שהחל בשנת 66 לספירה, תפס תאוצה לתקופת זמן, והיה נראה כי הוא עתיד להצליח להביס את הכיבוש הרומאי, היהודים הצליחו לעמוד מול לגיונותיו של הצבא הרומי האכזרי והחזק. אך לבסוף נחלו היהודים כישלון חרוץ. אספסיאנוס קיסר ובנו טיטוס נשלחו לדכא את המרד היהודי, כבשו את ירושלים, החריבו את בית המקדש ובזזו זהב וכסף למכביר, בעוד מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות.

מהביזה אשר שלחו ידם, נטלו הרומאים את השלל עמם חזרה לרומא, והוא זה שמימן את בניית הקולוסיאום האדיר במרכזה של רומא, כאשר, כאמור, בעבודות הבנייה המפרכות נטלו חלק אלפי יהודים שנשבו ונלקחו לעבדים על ידי הלגיון הרומאי.

מלאכת הבנייה, שהחלה בשנת 72 לספירה, נמשכה כשמונה שנים, על ידי טיטוס הרשע, בנו של הקיסר אספסיאנוס שהלך בינתיים לעולמו. גם טיטוס עצמו מת בטרם נשלמה המלאכה, והקיסר דומיטיאנוס, שהיה אחיו של טיטוס, הוא זה שחנך את הקולוסיאום בשנת 80 לספירה.
 

עלייתו ודעיכתו

אין ספק כי אחד הדברים הבולטים בייחודיותו של מבנה הקולוסיאום הרומי, הוא התרשים האדריכלי המפליא מהימים ההם. הארכיטקטורה של הקולוסיאום היא דוגמה חיה לדיוק ולמחשבה היצירתית והרחבה של הרומאים: לפחות 50,000 מקומות ישיבה היו בקולוסיאום, שמונים פתחים מקושתים אפשרו כניסה ויציאה מהירות של חמישים אלף הצופים, ושמרו על הפרדה בין המעמדות הגבוהים, שישבו על כיסאות משיש, ובין פשוטי העם שהצטופפו על ספסלי העץ. עד היום ניתן לראות במקום רשת מסועפת של מעברים שאפשרה את המעבר של 50,000 איש ויותר, מבלי שירמסו זה את זה.גם הידורם של העמודים הרבים שפיארו והחזיקו את המבנה האדיר הזה גדל מקומה לקומה.

מעין מעלית שאותה אפשר לראות גם כיום, שימשה להעלאת חיות מסוכנות אל זירת הקרב, גם פילים השתתפו בקרבות, ומכיוון שהיו כבדים מדי עבור המעליות, היו מכניסים אותם לזירה דרך השער הראשי.

זירת הקולוסיאום הייתה רצפה עשויה עץ, מכוסה בשכבה עבה של חול. רצפת העץ, כמו גם החול כבר נעלמו לפני עידן ועידנים, אך מי שמבקר היום באתר יכול לראות במו עיניו את הפלא הטכנולוגי של העת העתיקה שהיה מתחתם. מדובר במבוך תת קרקעי עצום בעל שתי קומות של מנהרות ומסדרונות שבו הוחזקו הגלדיאטורים ובעלי החיים לפני שהיו עולים למופעי הקרב.

המופעים שריתקו ובידרו את האימפריה הרומית והעם נחלקו בין משחקי ציד, קרבות בין האדם והחיה ומאבקי גלדיאטורים. הגלדיאטורים היו מגיעים ברובם מארצות שנכבשו על ידי האימפריה הרומית. לא פעם הייתה זו דרכו של הלוחם השבוי להיטיב במעט עם חייו, כשאחד הלוחמים היה מכניע את יריבו, אם זה לא איבד את חייו לחלוטין, הקיסר היה יכול לחוס על חייו, לאחר ששמע את דעת הקהל. האופן שבו הקהל היה מביע את דעתו, היה באמצעות מטפחת, כאשר היו מניפים אותה אל על, היו חייו של המפסיד ניצולים.

המופע הקלאסי שנערך בקולוסיאום היה נפתח בשעות הבוקר במשחקי תחרות של ציד חיות שהובאו אל הזירה מכל רחבי האימפריה. על הציידים הוטלה משימת התחרות ללכוד את בעלי החיים. כאשר הצייד ניצח במרוץ הלכידה אחר החיה, כמובן, במקרה שהוא לא נטרף קודם לעיני הצופים המריעים, היה הורג אותה להנאת הקהל.

אלא שלא רק בעלי חיים הגיעו אל מותם האכזרי לעין כל בקולוסיאום. גם אסירים שנידונו למוות היו חלק ממופע הבידור של הרומאים, ולעתים הייתה זו הוצאה להורג שגרתית באמצעות צליבה או שריפה על המוקד, כשיטת העינויים המפורסמת מבית היוצר של השלטון הרומי.

בדרך זו שימש הקולוסיאום כאתר שעשועים ובידור לאזרחיה של רומא במשך מאות שנים, עד שגם יומה של האימפריה האכזרית הגיע. כאשר החלה צניחתה של האימפריה הרומית מגדולתה, החלה גם נפילתו של הקולוסיאום הענק. שנים לאחר מכן, כאשר הנצרות השתלטה על הממלכה הדועכת, הרומאים כבר לא ראו בעין יפה את ההרג לשם שעשוע. עם נפילת האימפריה התדלדלה גם אוכלוסייתה של רומא, העיר הצטמקה מאוד, והקולוסיאום שהיה פעם במרכזו של המטרופולין, נותר כעת מחוצה לו, בשדה מוזנח ונטוש, כאשר צמחיה עבותה כבשה אותו.

מידה כנגד מידה, ממש כמו שחז"ל מבכים את חורבן בית המקדש וככתוב במגילת איכה: "שועלים הילכו בו"... כך קיימים תיאורים אודות זאבים וחיות פרא אחרות שנראו משוטטות בין ההריסות של המבנה הקדום, הקולוסיאום הרומאי, שהיה בעבר גולת האימפריה הרומאית.

שריפות, רעידות אדמה ופגעי טבע אחרים הכניעו במהלך השנים את הקולוסיאום, ויתירה מזו, במשך השנים, ראו שליטי רומא בקולוסיאום מעין מקור הכנסה טבעי שאפשר לנצל אותו באופן חופשי. עם הזמן, פירקו השלטונות ברומא את לוחות השיש והפסלים המפוארים שקישטו את הקולוסיאום, כמו כן, נעלמו כלונסאות המתכת שהצמידו את אבני הגיר זו לזו והשאירו אחריהן חורים גדולים הנראים לאורך כל קירות המבנה. גם המושבים ביציעים פורקו ונלקחו, כולל כל בדל של ציוד מכני במתחם התת-קרקעי שמתחת לזירה.

במקור, היו לקולוסיאום דופן פנימית ודופן חיצונית גבוהה יותר. רעידות האדמה שהכו בו לאורך השנים גרמו להתמוטטות של הדופן החיצונית, כך שמה שאנחנו רואים היום כקירותיו החיצוניים של הקולוסיאום הם בעצם שרידיה של הדופן הפנימית. מהדופן החיצונית הגבוהה נותרה רק פיסה גדולה בקצהו הצפוני של המבנה. תושביה של רומא אספו את האבנים והשברים, והשתמשו בהם כדי לבנות מבנים אחרים ברחבי העיר. על פי הרישומים ששרדו, בשנת 1452 בלבד נלקחו מהקולוסיאום אבנים בכמות שמילאה 2522 כרכרות.
 

מהעת העתיקה ועד ימינו

בתקופה שבין נפילת רומא העתיקה לבין גילוי אמריקה, כבר שונה השימוש המקורי של הקולוסיאום למטרות אחרות לחלוטין. בתי מלאכה ומגורים, כמו גם חנויות ואף ארמון של משפחה עשירה, הוקמו בו. אפילו מחסן לדשן ובית קברות מאולתר מוקמו על יסודותיו. רק בשלב מאוחר יותר, במאה ה-15, חזרו האירופאים להתעניין במקורותיו של הבניין ובאדריכלות שלו. עבודות חפירה ארכיאולוגיות נערכו באתר ושכבות הקרקע שהצטברו באלף השנים שחלפו הוסרו וחשפו כתובות ועתיקות לרוב. במאה ה-19 החלו לראשונה ניסיונות רציניים של שחזור המבנה על מנת למנוע את המשך ההרס של האתר הקדום, ויסודות תמיכה נוספו לחלקים הרעועים של המבנה.

בימינו, הפך הקולוסיאום לאחד מאתרי התיירות החשובים ביותר באירופה. האיטלקים שומרים היטב על האתר ועורכים בו שיפוצים ושחזורים תקופתיים, כמו לדוגמה, בנייה מחדש של חלק מרצפת העץ בזירה הפנימית.

 משרידי הקולוסיאום ניתן עדיין להתרשם מבנייתו האדריכלית הייחודית, ובסיור שאורך כשעתיים אפשר לראות בו חלקים מקוריים וחלקים משוחזרים ממה שהיה בעבר האצטדיון הגדול בעולם. כמו לדוגמה: הזירה האליפטית, (המכסה כיום רק כשליש מהקולוסיאום) ששימשה כרחבה שבה נלחמו הגלדיאטורים ובה נערכו קרבות הראווה בין בני האדם ובעלי החיים. מעליה אפשר לראות את הטריבונות התחתונות ששימשו את בני האצולה של רומא. מתחת לזירה, בשני השלישים הנותרים, תוכלו לראות את המעברים התת קרקעיים שהובילו מתחת לקולוסיאום, ומאחור אפשר לראות את שערי הכניסה לאצטדיון הענק.

בנוסף, נראים עד היום שלושה מתוך 80 שערי הכניסה שהיו בנויים סביב הקולוסיאום, וחלק מהם ניתן לראות באופן שלם. מדהים לחשוב ששערים אלה היו צריכים לאפשר את כניסתם ויציאתם של 50,000 איש. את טכניקת סידור השערים של הרומאים לומדים עד היום באצטדיוני ענק בעולם, כמו לדוגמה ה"קאמפ נואו" שבברצלונה. מסביב לזירה תוכלו לראות את הפתחים שמהם היו יוצאות החיות הטורפות, שהיו מועלות במעלית מיוחדת לרחבת הזירה.

למי שמתעתד לבקר באתר, רוב ההליכה בקולוסיאום נעשית סביב הזירה על בסיס הקומות הראשונה והשנייה. קומות אלו היו שייכות לאצילי העיר ולבני מעמד הפרשים, כאשר הקיסר ישב ביציע הכבוד, מעט גבוה יותר מהזירה, בתא נפרד שנקרא הפודיום. מעל מקומות ישיבה אלה תוכלו לראות את מקומות הישיבה שהיו שמורים למורים, ברומא מהתקופה ההיא, נחשבו המורים בני מעמד בפני עצמו. רואים כמו כן את מקומם של האזרחים, ומאחוריהם את מקומות הישיבה שהיו מיועדים לאלו שלא היו אזרחי רומא.

לאחרונה נפתח לציבור האזור התת קרקעי של הקולוסיאום. אזור זה שימש כחדר ההלבשה של הגלדיאטורים בזמן שהיו מתכוננים לקרבות שנערכו על הבמה העליונה. במעבר התת קרקעי ניתן לראות עדיין את כלובי החיות שהיו נכלאות לפני ששוחררו לזירה להנאתו של הקהל.

אטרקציה חדשה נוספת היא המעלית המתוחכמת שאפשרה למפעילים הרומאים של המופעים בקולוסיאום, להעלות את החיות המסוכנות מהקומה התת קרקעית למרכז הזירה.

כאמור, חשוב לציין, כי עצם העובדה שהקולוסיאום הצליח לשרוד אחרי כמעט אלפיים שנה שבהם חלפו עליו ימים של נזקים קשים, כמו רעידות אדמה, הרס וביזה, מוכיחה לנו כי לבנייה הרומאית מתקופת האימפריה הייתה איכות וייחודיות מקצועית רבה.

הצצה כיום אל המבנה הכביר מימי האימפריה הרומית מעניקה לנו תמונה רחבה יותר על תולדות הימים ההם, על המבנה עצמו ועל השלטון הרומי שדרס וכבש באכזריות יבשות שלמות, כולל את ירושלים עיר הקודש. הקולוסיאום אף משקף את המעבר החד שעברה אירופה מהעת העתיקה, דרך ימי הביניים ועד ימינו.

מרומא העתיקה נותרו רק אתרים ארכיאולוגים, המעידים עד היום על מעשיהם המבישים של מקימיהם. אך פלשתינה החרבה כבר פורחת מחדש, וצאצאי היהודים המעונים ממרתפי הקולוסיאום עובדים בה את אלוקיהם ברינה.