"התינוקת שלי ניצלה בנס, מידה כנגד מידה"

אם תדברו עם שמרית אליע, 30, אם לחמישה ילדים מחדרה - על מידה כנגד מידה, באמתחתה סיפור שירגש את כולכם, ולא פחות מזה, יכניס את המוסר הנכון ללבכם בתוך שניות. כי בסיפור כזה, תהיו בטוחים, לא נתקלים כל יום. 

הכל התחיל ביום שישי, לפני כחודשיים. בנה התינוק של חברתה (הנמנית על קבוצת אמירת התהלים, ששמרית מארגנת מדי שבוע) - אושפז בבית החולים במצב קשה, והחברה ביקשה שבנות הקבוצה יתפללו עליו. "שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לעשות חסד, ומיהרתי לשלוח הודעות לכל בנות קבוצת התהילים. ביקשתי שייקחו על עצמן להתפלל, ולהקדיש את התהילים לרפואתו של התינוק", משחזרת שמרית. "לשמחתי הצטרפו 18 נשים, שגם לקחו על עצמן בנוסף לתהילים, לעשות הפרשת חלה לזכותו של הפעוט". 

באותו ערב שישי, התארחו אצלה הוריה ואחותה של שמרית. "בערב ישבנו לאכול, ואחרי הארוחה - הילדים שיחקו בסלון. פתאום, בתי בת השנתיים נתקלה בטעות ברגל של אבא שלי, ונפלה על הראש. היא התחילה לבכות ולצרוח, ותוך כמה שניות - הקול שלה נעלם, והיא בכתה בלי קול. אחותי רצה אליה, הרימה אותה בזרועותיה והרגיעה את כולנו. אבל בשנייה שלקחתי אותה אליי - הראש שלה נזרק בפתאומיות אחורנית, העיניים שלה התגלגלו, גופה פרכס והיא איבדה את ההכרה לכמה שניות".

נשמע מפחיד. מה עשית?

"הרטבנו לה את הפנים במים, ולא הפסקנו להתפלל ולבקש מה' רחמים. הוא נענה לנו, ותוך כמה דקות, הכרתה של בתי חזרה אליה. למרות זאת, לא סמכתי על זה, ורצתי איתה לביתה של חברתי - שהיא גם אחות במקצועה. 'את חייבת לקחת את הילדה לבית החולים', ייעצה לי. 'פרכוסים זה לא צחוק', אמרה. וזה מה שעשינו".

אבל כשהגיעו לבית החולים ותושאלו אודות מה שקרה - הרופאים, איך לומר בעדינות, קצת הטילו ספק בגרסה ששמעו מפיהם. "הם לא הפסיקו לשאול אותנו אם אנחנו יודעים מה זה נקרא לפרכס, ומה זה נקרא לאבד את ההכרה. רק אחרי ששמעו את מה שקרה שוב ושוב, והבינו שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים - הבינו שלא כדאי להם לקחת סיכון, ואשפזו את הילדה למהלך הלילה".

התינוקת עברה סדרת בדיקות ששללו סכנה כלשהי, ולמחרת בבוקר – אחרי שהלילה עבר בשלום ולא נשקפה כל סכנה לחייה, שוחררה לביתה. "היה לנו נס גדול, ואני יודעת שקיבלתי את הילדה שלי במתנה – מידה כנגד מידה. כמו שאני לא נשארתי אדישה לכאב של חברתי ובנה התינוק, והעברתי את ההודעה לתפילה עליו הלאה, כך הקב"ה לא נשאר אדיש לבת שלי, ועזר לנו לצאת מתוך הצרה הזו, תוך יום אחד בלבד.

"אנחנו מתפללים לקב"ה שלא יביאנו לידי ניסיון, אבל אם כבר נמצאים בו, צריך לדעת שהכל מדויק ואין 'מקרה' בעולם. בדיוק כמו שזה לא במקרה שמתוך קבוצה של 40 בנות, יצטרפו לאמירת התהילים, ועוד יהדרו במצוות החסד - דווקא 18 נשים, כמניין חי. אני מודה לה' יתברך שזיכה אותי להבין מה גדולה החשיבות של עשיית חסד, אפילו בדברים הכי קטנים".