גדול עולם, מחשובי הפוסקים: הכירו את הרמ"א

היום, י"ח באייר, חל יום ההילולא של רבי משה איסרליש. לרגל יום ההילולא, קבלו 7 עובדות לזכרו הגדול.

1. רבי משה איסרליש (הרמ"א) הוא גדול עולם, מחשובי הפוסקים האשכנזים בתקופת האחרונים. כתב הגהות לשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, המתאימות לפסקי ולמנהגי יהדות אשכנז. הרמ"א  חיבר את חיבורו 'דרכי משה' על הטו"ר, ואת הגהותיו לשולחן ערוך הנקראים 'המפה'. חיבורים אלו מפורסמים ביותר ומודפסים על ה'שולחן ערוך'.

2. הרמ"א החל בכתיבת חיבור מקיף על 'ארבעה טורים' של רבי יעקב בן הרא"ש, אולם משנודע לו שהקדימו רבי יוסף קארו בכתיבת ה'בית יוסף', קיצר את פירושו לטור, והיום מודפס פירושו בשם "דרכי משה" בכל המהדורות, לצד ה'בית יוסף'.

3. כמו כן, החל בכתיבת חיבור תמציתי שיסכם את ההלכות היוצאות מה'דרכי משה'. אולם, משהגיע לאירופה ה'שולחן-ערוך', שהוא ספר הלכות, חשש שמא תעשה התורה לשתי תורות, ולכן גנז את תכניתו ולא המשיך בכתיבת ספרו.

4. משראה שה'שולחן ערוך' מושתת בעיקר על פסקיהם של הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ומעט מאד על פסקי חכמי אשכנז, החליט לכתוב הגהות ל'שולחן ערוך', המתאימות לפסקי חכמי אשכנז. כמו כן, הביא מדברי הפוסקים הספרדים במקום שבו פסק כדבריהם (בעיקר האבודרהם, הרמב"ם, ועוד). לעיתים מביא הוא את המנהג הנהוג באשכנז. לפעמים בהגהותיו כלל לא חולק על השולחן ערוך אלא מבאר, מסביר או מרחיב את דבריו.

5. חיבורו של הרמ"א מודפס בכל מהדורות השולחן ערוך, והוא משולב בתוך דברי השולחן ערוך, כשלרוב דברי הרמ"א באים בסוף דברי השולחן ערוך לאחר המילה "הגה", אולם לפעמים גם משובצות הגהותיו בתוך גוף דברי השולחן ערוך וללא מילת הפתיחה. נהוג לכנות את הגהות הרמ"א בשם "המפה", לומר כביכול פרש מפה על השולחן הערוך.

6. בהספדו, ציין הספדן שחיבר ל"ג ספרים, ונפטר ביום ל"ג בעומר. הספדן החל למנות לו ל"ג שבחים והגיע עד ל"ב, ועמד הצטער על ששבח אחד חסר למנין. בא שמשו של הרמ"א ואמר: "אני יודע שבח נוסף: כידוע מתחילים סעודת פורים בין הערביים והיא נמשכת לתוך הלילה והיה רבנו חושש שמא יימשכו ביין וישכחו להתפלל תפלת ערבית, והייתה דרכו בקודש לחזור על הפתחים ולהזכיר משפחה ומשפחה להתפלל ערבית" (נקודה מרתקת היא העובדה שיום הסתלקותו חל תמיד באותו יום בשבוע שחל בו פורים באותה שנה).

7. בלב הרובע היהודי בקראקא, באמצע הרחבה, ניצבת חומת אבנים נמוכה המקיפה פיסת קרקע שהכל עוקפים אותה. חומה זאת נבנתה ע"י ציוויו של המלך זיגמונד השני לבקשתו של הרמ"א, ומעשה שהיה כך היה:

בחצר המלך כיהן גובה מיסים אחד, יהודי בשם שלמה זליגמן, בן למשפחת כהנים שהחליט לשאת גרושה. הרמ"א הודיעו שלא יקדשם בשום פנים ואופן ואף יטיל חרם על כל מי שיתן יד לנישואים אלה.

הלך אותו יהודי והלשין על הרמ"א בפני המלך. הרמ"א נקרא אל המלך שפקד עליו לערוך את החופה והקידושין, אך הרמ"א פסק נחרצות שהזוג הזה לא יינשא, ויצא מבית המלך.

כמה ימים לאחר מכן הופיעה פלוגת חיילים בבית הרמ"א, ולקחו אותו אל בני הזוג העומדים תחת כיפת השמיים וממתינים לרב שיקדש אותם.

הרמ"א התלווה אליהם והופתע למראה הקהל הרב שבא להתבונן במחזה. התקרב הרמ"א אל החופה וניסה להניא את הזוג מהחלטתם, אך ללא הועיל. עמד וקרא בקול: "העלו מעל האנשים הרשעים האלה" והקהל התרחק בפחד מבני הזוג. מתחת החופה נותרו שני פורצי הגדר לבדם. שקע הרמ"א בשרעפיו, והנה לתדהמת כולם פערה האדמה את פיה ובלעה את בני הזוג. כשהגיעה השמועה לאזני המלך חשש כי גם בו תפגע הקפידה, ושלח כרכרה להביא את הרמ"א לארמון לבקש את סליחתו, ושאלו כיצד יוכל לכפר על עגמת הנפש שגרם לו. הרמ"א ענה כי הואיל ושני המורדים נבלעו חיים בכיכר העיר, ואסור לכהנים לעבור שם, מבקש הוא שהמלך יצווה לגדור את מקום קבורתם בחומת לבנים, וחומה זו משמרת את אותו קידוש השם לדורי דורות. ('תפארת אבות' ויזניץ 236)

* תודה מיוחדת לרב שלומי מלכא שליט"א על הסיוע בהכנת הכתבה.