החוזה שלנו עם ארץ ישראל: הווטסאפ של רהב-מאיר

לחקוק על אבן

המון דברים אפשר ללמוד מהפתיחה של פרשת השבוע החדשה, פרשת "בחוקותיי": "אם בחוקותיי תלכו – ונתתי שלום בארץ". נתעכב רק על מילה אחת, "בחוקותיי". הקביעה שפותחת את הפרשה מזכירה לנו קודם כל שארץ ישראל דורשת מאיתנו כללים מסוימים, ערכים מסוימים ורמה מסוימת. אם תרצו אפשר לנסח זאת ככה: יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו. כלומר, יש לנו חוזה עם המקום המיוחד הזה.

אבל המילה המיוחדת "בחוקותיי" ממחישה שלא מדובר בחוק יבש וטכני (כי גם עם בעל הדירה שממנו אנחנו שוכרים דירה יש לנו חוזה), אלא במשהו מהותי. בחוקותיי – מלשון חקיקה. אם כותבים הוראות בעט על דף נייר, יש עדיין הפרדה בין הדיו לבין הנייר. אלה שני חומרים שונים. אבל אם חוקקים משהו באבן – אי אפשר להפריד בין האות החקוקה לבין האבן עצמה. הם הופכים לאחד. פרשנים רבים מסבירים שכך התורה צריכה להיות חקוקה בלב, באופן של התמזגות והזדהות, לא באופן חיצוני. זו המשמעות של "אם בחוקותיי תלכו". פעולה מתוך תחושה שהדבר חקוק בך, מתוך רצון ושמחה ותחושה שזה נובע מתוכך.

תתחילו לעוף על עצמכם!

לפי החלק היומי של הפרשה, כל אחד צריך לעוף על עצמו. לחשוב, בלי בושה, שהוא חשוב מאוד ומשפיע מאוד. אני ממש לא מתחברת בדרך כלל לגימטריות ולחשבונות, אבל הבוקר הפרשה מציגה תרגיל פשוט וקל, עם מסר עמוק מאחוריו. בין הברכות בפרשה מופיעה הברכה הבאה: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ". כלומר, לפי הברכה הזו, חמישה אנשים בלבד יצליחו לרדוף אחרי מאה אויבים ולנצח אותם (מאה זה פי עשרים מחמש, כידוע). אבל לפי המשך הפסוק, מאה אנשים – יוכלו לרדוף רבבה (עשרת אלפים...). לכאורה, אם חמישה רודפים מאה, אז מאה צריכים לרדוף אלפיים (מאה כפול עשרים זה אלפיים). מה פתאום מאה איש מצליחים לרדוף עשרת אלפים? מאיפה החישוב הזה? כאן מסביר לנו רש"י את החשבון המיוחד: "אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה". כלומר, יש כוח אדיר לציבור של אנשים. ככל שמצטרפים עוד ועוד – הכוח הופך לא פרופורציונלי, ומתעצם וגובר, ומוביל לתוצאות טובות הרבה יותר.

פרופ' נחמה ליבוביץ' כותבת על הפסוק הזה כך: "חוסר ההקבלה הזה מלמד אותנו מה גדולה האחריות הרובצת על כל יחיד ויחיד. אל יחשוב לעצמו הפרט: מה כוחי ומה השפעתי, אם אתווסף גם אני על המחנה הקטן של 'המועטים העושים התורה'? הרי במה עשוי אני האחד הקטן להגדיל את כוחו של המחנה? היפוכו של דבר. כל אחד המצטרף למחנה הטובים מגביר כוחו פי כמה וכמה".

הכוח של כל יחיד גדול הרבה יותר ממה שנדמה לו, והוא מוסיף המון לציבור כולו.

ישן מפני חדש תוציאו

לא מצליחים ללמוד? מרגישים שהראש מלא והכול תקוע? שימו לב לתובנה של רבי נחמן בנושא: "וישן מפני חדש תוציאו", נכתב הבוקר בפרשת השבוע. זוהי הבטחה לפיה תהיה לעם ישראל ברכה כה גדולה ביבול ובתבואה, עד שלא יהיה כבר מקום במחסנים ונצטרך לפנות את המאגרים הישנים כדי שיהיה מקום לכל השפע החדש.

כמו תמיד, רבי נחמן מברסלב טוען שלא מדובר רק באוצרות גשמיים אלא גם באוצרות רוחניים: אתה רוצה להתמלא בידע ובהשגות חדשות? שואף להתפתח? שים לב שיש מקום במחסן. תפנה משם את התובנות הישנות. איך מפנים מקום ב...נפש? באמצעות דיבור עם הזולת על החומר שכבר למדת. אם אתה שומר הכל לעצמך בבונקר, לא יהיה לך מקום פנוי. אם אתה מעביר את התובנות, את הידע והאמונה וההשגות שלך לחברים ולאנשים שמסביב - נוצר מקום חדש. לכן רבי נחמן כותב שמי שמלמד תלמידים מביא בכך תועלת לא רק להם, אלא גם לעצמו. זו הדרך לרכוש ידיעות נוספות. "וישן מפני חדש תוציאו".

ביטול הישות – שורש השמחה

ל"ג בעומר. הנה ניסיון של הרב שלום נח ברזובסקי, מחבר הספר הנפלא "נתיבות שלום", להסביר מה קורה החל מהערב, חוץ ממרשמלו ותפוחי אדמה (בלי לזלזל חלילה במנהג המקודש הזה):

"ראוי לבאר גודל קדושת היום. דווקא משום שהאור של רבי שמעון בר יוחאי גדול כל כך, הוא מגיע למקומות הרחוקים והנמוכים יותר, כמו שאור השמש מאיר את כל המקומות. וכמו שאמרו הצדיקים, שכל כמה שהצדיק גדול יותר, מסוגל הוא לאהוב רשע יותר גדול, כי אורו הרב יורד ומאיר אפילו לרשעים, ועל כן מלך המשיח יאהב את הגרוע בישראל כמו שאוהבים... את הצדיק הגדול ביותר.

"ונאמר על היום הזה שהוא 'מתן תורה' של תורת הנסתר. כמו שקבלת התורה של תורת הנגלה הייתה על ידי משה רבנו, כך על ידי רבי שמעון בר יוחאי נתגלתה תורת הנסתר, ובכל שנה ושנה נשפע ביום הזה אור גדול של פנימיות התורה, וכל אחד יכול להמשיך על עצמו מקדושת היום, ולקבל את ההארה של תורת הנסתר.

"ומה המסר והעניין של רבי שמעון? ביטול הישות. כך עשה בכל שנותיו במערה. וביטול הישות – הוא שורש השמחה. שכל זמן שהאדם שקוע בעצמו וכל עולמו סובב את ישותו, הרי מן הנמנע שיהיה שרוי בשמחה, כי תמיד יש עניינים בגוף ובנפש אשר אינם כפי רצונו, ומעיקים עליו להשבית ממנו שמחה. רק כאשר האדם משתחרר מהישות והאנוכיות, וכל ענייני קנאה ותאווה והתרגזות וכדומה ממנו והלאה, יכול הוא להיות שרוי בשמחה ולשמוח עם הזולת ולשמוח עם הקדוש ברוך הוא, וכמו שאמר הרב מקוברין: איזה עולם מלא אור ומתיקות הוא העולם הזה – למי שאינו שקוע בו".

מה אנחנו יכולים ללמוד מתורת הנסתר?

טוב, כשהבית כולו דביק ממרשמלו ונייר כסף, זה הזמן להעתק-הדבק גם בחלק היומי. את הקטע הבוקר כתב בנימין שיינברג, איש הייטק, אב ל-5, שלדעתי הצליח בכמה משפטים להסביר את הסיפור של ל"ג בעומר לרובנו, שלא בדיוק מצויים בתורת הסוד. וכך הוא כותב:

"את המורשת העיקרית של רשב"י, ספר הזוהר, לא פתחתי מעולם. המעט שאני מכיר הם החלקים המצוטטים בתפילה (בריך שמיה, כגוונא). אז מה בכל זאת אני יכול ללמוד מתורת הנסתר?

אולי את העיקרון של עולם הסוד – לחפש תמיד את הרובד הפנימי, העמוק, הסמוי מן העין.

כך בתורה – להבין שהמימד העלילתי הוא רק המעטפת, ובתוכו עומקים על גבי עומקים.

כך במציאות – מראית העין החיצונית, שבה אנו עסוקים רוב השנה, מספרת לנו שמי שמנהל את העולם הם הפוליטיקאים ובעלי הממון. צריך מבט פנימי כדי לראות את יד ה' שמניעה את תהליכי העומק, שרק את תוצאותיהם אנו רואים בפועל.

וכך באדם – להביט אל עומק אישיותו של העומד מולי. לא לשפוט לפי החיצוניות, לא לשפוט בכלל. לראות את הנשמה שבפנים, לעיתים מתבטאת בגלוי ולעיתים אסורה בכבליה, אך תמיד עומדת ביסוד האישיות".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949