ד"ר עודד קרבצ’יק: "גם לגבולות צריך להיות גבול"

עודד קרבצ'יק, 50, הוא ד"ר לפסיכולוגיה ואימון מזה 16 שנה, שבין שלל כובעיו כראש מרכז 'תובנות להצלחה' ולשעבר ראש בתי ספר לקאוצ'ינג ב'בר אילן', אף מכהן כמנחה תוכניות ששמו הולך לפניו, בערוץ הידברות. 

איך הגעת לתחום החינוך?

"מזה שנים אני מתעסק בנושא של ניהול משברים בזוגיות, ומתוקף תפקידי – עם השנים, הרחבתי את היריעה, והתמחיתי גם בנושא של יחסי הורים-ילדים".

מהי לדעתך הבעיה הגדולה ביותר של הדור, שכולנו חייבים לתת עליה את הדעת?

"כשמדברים על חינוך, צריך לדעת שהרובד של החינוך העצמי שלנו כהורים, הוא לא פחות חשוב מאשר חינוך הילדים. אחד הדברים היותר מרכזיים הוא הנושא של חוסר גבולות, ולאו דווקא אצל ילדים. כל בני האדם באשר הם זקוקים לגבולות, וזוהי גם הסיבה שהתורה מציבה לנו גבולות. הבעיה היא שהגבולות מיטשטשים מרגע לרגע, משנייה לשנייה. כדי לחדש את הגבולות האלה בכל פעם, צריך פשוט לחזור ולזכור את הגדרת התפקיד. 

"אם אני יודע את הגדרת התפקיד, אני יודע שגבול הוא דבר טוב. בשל היותו נגזר מהמילה 'הגבלה', שהיא לכאורה מילה שלילית – ברגע שאני חושב שגבול הוא דבר רע, הגישה הזו בעצם מחלחלת לנו עמוק לתודעה, וגורמת לנו לחשוב שכאשר יש מגבלה, צריך להסיר אותה. ומשם גם הנטייה שלנו לנסות לטשטש את הגבולות, או אפילו להימנע מהם. במונחי אבולוציה של מילה, אפשר לומר שתפישת המילה 'גבול', והבנת המשמעות האמיתית שלה – היא פשוט שגויה מיסודה".

"כשהורים רבים נאלצים להציב גבולות לילדיהם, הם תופשים עצמם כהורים רעים. זה פשוט לא נכון. זה שורש הבעיה. יבוא אדם ויאמר: 'לי לא שמו גבולות, ולכן גם אני לא יכול לשים גבולות לילדיי'. אין דבר כזה. אנחנו נוטים להאמין שניתן ללמד כל אדם, בכל מצב וגיל, כיצד להתנהג. אחרת לא היו בתי ספר ולא היו מומחים שונים לחינוך. אדם הוא יצור שניתן ללמד אותו, נקודה. לא לאלף, אלא ללמד וחשוב להבין את ההבדל בין השניים. אתה לא יכול לצוות על אדם, בין הוא ילד ובין אם מבוגר, להתנהג בצורה מסוימת כי 'ככה צריך', 'ככה אמרתי', 'ככה אני רוצה'. חינוך הוא כשאתה מלמד את הילד גם את ה'למה', ולא רק את ה'איך', וזה מה שהתורה עושה עבורנו. נכון שיש מקרים שבהם אנחנו מצווים לעשות כי 'ככה צריך', אבל חלק גדול מהתורה מדבר גם על ה'למה'.

"גם תורת החסידות מדברת על זה שהמחשבה, הדיבור והמעשה – הם כעין לבושים שניתן להחליף אותם. כך שזה לא באמת משנה איך גדלת ואיך התחנכת. אם תתחבר לחשיבות של הדברים – תוכל גם לשנות אותם, ולהחליף 'לבוש'. בהקשר הזה של הגבולות, יש כאלו שגדלו למשל עם אובר-גבולות, במקומות שאפשר היה לוותר עליהם, כי הרי גם לגבולות יש וצריך להיות גבול. אנשים כאלה, לא פעם לוקחים את החינוך של הילדים שלהם לכיוון קיצוני של מתן חופש מוחלט – שגם זה לא נכון לעשות".

מהו כלל הברזל החשוב ביותר שצריך להיות להורים בדורנו?

"התורה אומרת 'חנוך לנער על פי דרכו', ומכאן אנו למדים שאין תבנית אחת שעל פיה יישק דבר. הורה שיש לו עשרה ילדים, למשל, לא יכול לחנך באותה צורה את כולם, ואותו כנ"ל לגבי מורה בבית הספר. טכנית, כל אחד יכול להביא ילד לעולם. אבל מה אחר כך? הנשמה הזו ירדה לעולם וניתנה לך כפיקדון – איך אתה, כהורה שהופקד על הפיקדון היקר הזה, דואג שהנשמה הזו תקבל את הכלים שהיא צריכה למימוש תפקידה בעולם, בצורה הטובה ביותר?

"אחת הדרכים שאני דוגל בהן היא עצמאות. ומפני שזה אחד הכלים היותר טובים שתוכל להעניק לילדך, יש פה גם קושי לא קטן, כי אין הרבה הורים שמסוגלים לתת לילדיהם להמשיך להתגלגל בעולם ולבצע את מה שהוא צריך לבצע בו, מבלי להיות הפיגום שלו. ילדים רבים נשענים על ההורים שלהם, ומפחדים לצאת לעולם. 'אבא, תדבר עם המורה. שתבטל לי את השיעור'? תלמד את הילדים להתמודד. 'תתקשרי את בעצמך', אתה חייב ללמוד לעשות את זה, בלי שנקיפות המצפון ירדפו אחריך ויצעקו באוזניך: 'איזה אבא רע אתה'. אנחנו מוכרחים להישאר ממוקדי מטרה ותפקיד, לדעת שזה לא הולך להיות קל, ולהיות מוכנים לכל תרחיש, מבלי ליפול למעורבות רגשית. היא יוצרת דיסוננס, ומחבלת בחינוך".

למה מלאכת החינוך בדור הנוכחי כל כך מורכבת, לדעתך?

"אך ורק בגלל שנושא הגבולות שדיברנו עליו קודם, הולך ומיטשטש. בנוסף, ההורה מחנך את הילד על פי האני שלו, ולא מתוך הסתכלות על נפש הילד וצרכיה. נדמה שהשאלה 'מה יגידו' עליי היא היא המוטו של ההורים בימינו, ואם תוסיפי לזה את העובדה שאין להם אמת אחת שעל פיה הם נוהגים – זה הופך את הבעיה לחמורה פי כמה. כשהורה מחנך את ילדיו על פי אמות מידה 'שאולות' – אין לו ימין ואין לו שמאל. היום אני אנהג לפי השיטה הזו כי זה מה שנכון לי עכשיו. מחר אלך לפי שיטה אחרת, כי זה מה שקראתי באינטרנט וראיתי בטלוויזיה, וכן הלאה. בדרך כזו, מיותר לציין, הן ההורים והן הילדים הולכים לאיבוד".

האם ההורים של היום מספיק מבינים את נפש ילדיהם?

"אם בהבנת נפשות עסקינן, חשוב שההורה יבין ראשית את התפקיד הגדול והחשוב שהוא נבחר לעשות. עד גיל 13 למשל, הורים צריכים להיות מאוד דומיננטיים בהנחייה של ילדיהם, ומרגע שיש לו זכות בחירה – שומה על ההורה ללמד את ילדו כיצד לבחור, וכיצד לקבל החלטות.

"למרות שזה נעשה ברובד הלא מודע, רובנו נוטים להחליט בשביל הילד – אפילו בדברים הקטנים של היום יום. אתה לא יודע איך מאפשרים לילד בחירה עצמאית? אין בעיה. לך ותלמד. הבעיה היא שפעמים רבות, השיקולים שהביאו אותנו להיות הורים – הם השיקולים הלא נכונים, שנובעים מתוך מקום אגואיסטי בתוכנו. 'אני לא רוצה להיות לבד', 'אני רוצה שיהיה המשך לקיום שלי', 'אני מפחדת מהשעון הביולוגי', וכן הלאה. לכל השיקולים האלה אין קשר אמיתי למשמעות של להיות הורה, וכשמקימים בית מתוך מקום אגואיסטי כזה – המימוש העצמי שלנו ממשיך דרך הילדים. בגירושים למשל, רואים את זה הכי טוב, כשהילד הופך לכעין כלי בידי 'יוצריו', למלחמה שלהם אחד בשני".

מהם המקרים היותר קשים שנתקלת בהם במהלך עבודתך, ואיך אתה מתמודד איתם?

"חוסר ביטחון של ילדים, שנובע כתוצאה מסירוס של הורים. ילדים כאלה הם בדרך כלל המופנמים שבחבורה, אלו שקשה להם להתמודד, והם הופכים לנחבאים אל הכלים ומסוגרים בתוך עולם משלהם. בעזרת עבודה פנימית-אימונית, הן הילד והן ההורים, לומדים את האמנות של לשחרר ולקחת. ההורים לומדים לשחרר את הילד מאחיזתם הלופתת, והילדים לומדים לקחת אחריות על החיים שלהם.

"וכאן, חשוב מאוד שההורים יחדדו את הגדרת ההצלחה – להם ולילדיהם. אם אני מגדיר את המעשה עצמו כהצלחה, אז עצם זה שעשית, מבחינתי נחשב להצלחה. המעשה לא הצליח? זה כבר סיפור אחר, שלא קשור להצלחה שלך. כך בונים חוסן פנימי אצל הילדים, וילדים שגדלים ככה – צומחים להיות מבוגרים אחראיים, מלאי מוטיבציה ובטוחים בעצמם.

"אני אוהב להקביל את זה למצב של טרום ואחרי לידה. לפני שהילד נולד, במשך תשעה חודשים הוא היה תלוי כל כולו בחבל הטבור, ולא הייתה לו שום חיות משל עצמו. אבל ביום שהגיח לאוויר העולם, בשנייה שבה הוא נולד, אם חבל הטבור, מקור החיות הקודם - לא ייחתך, הוא חלילה ימית אותו. לכן הדבר הראשון שעושים זה לחתוך לו את צינור החיים.

"רק אז, נרקם לאטו צינור אחר לגמרי – הצינור הרגשי, שגם ממנו, בשלב כזה או אחר, צריכים להתנתק. אלא שכאן המשימה הופכת לקשה עוד יותר, כיוון שמדובר בצינור וירטואלי, שלא רואים אותו".

לסיום, מה צפוי לנו ממך ביום השידורים המיוחד בערוץ ובאתר הידברות, ב-6.6.16?

"את כל מה ששמעתם עד עכשיו, אנסה להעביר בדרך שלי. בין היתר יהיו טיפים ועצות, אך הם יתבססו על קרקע מסוימת. שהרי בלי קרקע – לא משנה מה טיב הגידולים שברצונך לגדל, הם פשוט לא יצליחו להתקיים ולפרוח. ולעומת זאת, עם הקרקע הנכונה – כל מה שתזרע, יהפוך עד מהרה לגידולים נאים ומשובחים".