אורחת לשבת: אביגייל מייזליק חושפת את המתכון הסודי לחלות

הרבה שנים אני כותבת על אוכל. בהתחלה רק עבדתי בזה (וגם אז היה קצת צריך לכתוב כי להמציא שמות למנות התברר לי כחלק לא פשוט חשוב מהאוכל עצמו) בערך שתים עשרה שנה, בארץ וגם בחו"ל.
ופתאום גיליתי שאפשר לכתוב על זה. איזה כיף! שמישהו אחר יזיע במטבח מול מלצרים עצבנים ולקוחות בררנים - ואני אשב לי בבית, אבשל רק למי שאני אוהבת ואכתוב על זה. וזו היתה חגיגה אמיתית בשבילי. עזבתי את האדים המהבילים של המסעדות שאף פעם לא אהבתי באמת וחזרתי הביתה לאהבה המקורית שלי - הבישול הביתי.
הכל השתנה בחיים שלי בעקבות המעבר הזה, ואחד השינויים הכי גדולים היה שחזרתי בתשובה.
בהתחלה עוד המשכתי לכתוב ב"על השולחן" ו"שף", אבל מהר מאד עברתי לכתוב מדור מתכונים קבוע בשבועון החרדי "משפחה" שיוצא כל ערב שבת, ועזבתי את העולם הקודם שלי.
במשך לא מעט שנים כתבתי שם על חצילים וגזר, חומץ בן יין ופטריות, עוגות קרם בסוכות וחלבי בשבועות, עד שהרגשתי צורך בשינוי.
הרעיון "לארח" כל שבוע מישהי אחרת ממש המציא את עצמו כאשר התארחתי בבית של משפחה מקסימה ובסוף השבת ביקשתי מתכונים. כך החלטתי שבמקום לכתוב על ירקות ובשרים אני אכתוב על אנשים ואביא את המתכונים שלהם.  כי לכל אחד יש לפחות שלושה מתכונים ממש טובים שהוא יכול לתת, והאנשים שפגשתי היו כל כך מרתקים ומענינים, הרבה יותר מגזר נניח.
הכתיבה למדור לימדה אותי המון. קודם כל האוכל היה מאד שונה מכל מה שעשיתי עד היום.  אוכל של אנשים. אוכל שאנשים אוכלים. לא כזה שצריך לרוץ בשבילו לחמש חנויות שונות, ולא יקר מידי, אבל מאד מאד טעים. וגם מענין. אוכל שנכנס לתוך החיים. לא אופנתי או יאפי או מודרני או כלום. פעם הוא היה הודי, ופעם איטלקי, פעם סורי ופעם אוכל של סבתות ממש - תלוי מי היתה ה"אורחת" שלי באותה השבת.
ועוד גיליתי שאי אפשר להגיד "פשט" על יהודים. כי אם מחפשים באמת, אם רוצים לראות טוב - מגלים אוצרות אמיתיים המונחים בקרן זווית.
אבל בגלל שמוכרחים להתחיל מאיזה מקום - הפעם אני מארחת את עצמי עם שני מתכונים אהובים עלי במיוחד:

חלות לשבת
ביום שישי בסוף הבוקר הבצק תופח בהתלהבות והילדים מתחרים ביניהם מי יתן לו את המכה האדירה שתפיל אותו. בשישי בצהריים מגשים עם חלות תפוחות ומשוחות בביצה ותערובת של זרעונים ממלאים את שולחן המטבח ובסביבות שלוש יוצא המגש האחרון מהתנור וממלא את הבית בריח של שבת. אבל הכי כיף בלילה, לאכול את החלות הפריכות הנפלאות האלו עם אינספור סלטים - זה ממש סוג של גן עדן בעולם הזה. מדובר בעבודה די מועטה, אבל מחולקת - קודם עשר דקות, אחר כך עוד עשר ובסוף עוד חמש. לא נורא!

זמן הכנה: 20 ד' זמן התפחה: שעתיים וחצי עד שלוש, 3 חלות שמנמנות
קילו קמח (הכי טעים חצי-חצי לבן ומלא)
חצי כוס סובין (לא חובה)
כפית מלח
5 כפות סוכר או דבש
2 כפות שמרים יבשים
חצי כוס שמן קנולה
לסיום:
ביצה טרופה
תערובת זרעונים לפי הטעם (שומשום, קצח, פשתן, פרג)
שמים בקערת המיקסר את המלח ועליו את הקמח ושאר החומרים פרט לשמן. משתמשים בוו הלישה של המיקסר ומתחילים לערבב במהירות נמוכה. מוסיפים מים פושרים - כוס או שתיים ומעלים מעט את המהירות ממשיכים לערבב ולהוסיף מים לפי הצורך עד שמתקבל בצק אחיד (בין 3 ל-4 כוסות לקילו). מוסיפים את השמן ומעלים את המהירות למקסימום. לשים את הבצק במיקסר כחמש דקות. מכבים, מעבירים לקערה משומנת קלות ומכסים במגבת. מתפיחים כשעתיים ובמהלך ההתפחה נותנים לבצק מכה חזקה שתפיל אותו - לפחות פעמיים. כשהוא שוב תופח מוציאים אותו ומחלקים לשלושה חלקים. קולעים צמות מכל חלק ומניחים על תבנית אפיה מרופדת בניר אפיה. מורחים אותו בביצה טרופה ומפזרים זרעונים לפי הטעם. מניחים לתפיחה עד שהחלות יכפילו את נפחן - לפחות ארבעים דקות. אופים בחום של 220 מעלות 20-25 ד' עד שהחלות זהובות מאד. מוציאים, מעבירים לרשת צינון ואחר כך עוטפים בנילון. כדאי מאד לחמם על הפלטה לפני ההגשה.
 
דג ברוטב טוניסאי עשיר
לא יעזור לי כלום. גם אם אני אנסה לשנות, לגוון, להביא מתכונים חדשים - תמיד בשבת הבאה -  יבקשו ממני את הדג הזה, שכולנו מנגבים את הרוטב שלו עם החלה מהמתכון הקודם. הרוטב פשוט מאד להכנה,
ומתקבל מנה מהממת שילדים מאד מאד אוהבים. אנחנו עושים אותו מהנסיכה הפשוטה שדווקא מאד מתאימה כאן - אבל כל סוג של דג פילה לבן ועבה יתאים כאן (כמו לוקוס למשל) וכן אפשר עם סטייקים של דג כמו בורי, דניס, או מוסר.
900 גר' דג חתוך למנות (נסיכה, דניס, מושט, בורי וכו')
3 כפות רסק עגבניות
שליש כוס שמן קנולה או חמניות
2 כפות פפריקה מתוקה מרוקאית
פלפלון חריף ירוק שלם (למי שלא אוהב חריף אפשר גם בלי)
חצי כפית גרגרי קימל
8-10 שיני שום קלופות וחתוכות לרצועות
גמבה אדומה או צהובה חתוכה לרצועות
מלח ופלפל
חצי צרור כוסברה קצוצה
במחבת עמוקה או סיר רחב שמים את השמן, רסק העגבניות, הפפריקה, השום, הפלפל החריף, רצועות הגמבה  וכוס מים. מביאים לרתיחה, בוחשים היטב ומבשלים על אש קטנה כרבע שעה. מידי פעם מערבבים ואם המים מתאדים לגמרי אפשר להוסיף עוד קצת. שוטפים וסוחטים מעט את הדג. שמים בסיר את הדג, הכוסברה, מלח ופלפל ועוד כוס מים. מביאים לרתיחה, טועמים ומתקנים תיבול ומבשלים מכוסה על אש נמוכה 20 ד'. פותחים את המכסה ומבשלים עוד כעשר דקות עד שהרוטב מסמיך מעט.

לרכישת ספרי המתכונים של אביגיל מייזליק, לחצו כאן.