דבר תורה לפרשת במדבר: גילוי האני וביטול האני

אחת האמרות המפורסמות במסכת אבות היא: "אם אין אני לי - מי לי, וכשאני לעצמי - מה אני". אמרה זו, מבטאת באופן מושלם את הקונפליקט בו נמצא האדם דבר יום ביומו - ביטול ה"אני" וגילוי ה"אני".

מצד אחד, על האדם להכיר בערך עצמו ולהביא את ה"אני" המיוחד שבו לידי ביטוי, וכפי שהרחבנו פעמים רבות, שאם אדם אינו מכיר בערך עצמו, זהו תחילתו של כישלון. מצד שני, עליו ללמוד כיצד לבטל את ה"אני" כאשר יש צורך בכך. ניתן לקבוע ללא צל של ספק, שעיקר הבעיות שבין אדם לחברו, נובעות מהרגשת יתר של ה"אני", דבר הגורר אחריו גאווה, שחצנות, הקפדה, כעס ועוד.

הפרשה מביאה את ציווי הבורא על ספירה של בני ישראל. התורה קוראת לספירה "שאו את ראש". "שאו" מלשון לשאת ולרומם. כיצד התבצעה הספירה? כל יחיד ויחיד מבני ישראל נכנס באופן אישי אל משה ואהרן, וכפי שמתאר זאת הרמב"ן: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למנותם בכבוד ובגדולה, לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה 'כמה במשפחתך', 'כמה בנים יש לך', אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם. זה מה שכתוב 'במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגולתם'" (רמב"ן במדבר א, מה). אדם מישראל אינו רק "מספר", אלא בעיקר "שֵם".

הבורא רצה, שכל אדם מישראל יקבל את הכבוד הראוי לו, ויעבור בפני משה ואהרן באופן אישי. כל אדם שעבר, שאלו אותו משה ואהרן לשמו, והתעניינו בשבטו ובייחוסו, הכל בנחת ובכבוד. המטרה בספירה אישית זו - "כי הבא לפני אב הנביאים (משה) ואחיו קדוש השם (אהרן), והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים... ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, השם אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם" (רמב"ן שם).

כל אדם עבר בפני משה ואהרן וזכה לקבל מהם ברכה אישית, וזו כוונת הפסוק "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" – שם מבטא את המשמעות והייחודיות של כל אדם ואדם. משה ואהרן לא התייחסו לכל אחד בתור 'עוד כבש בעדר', אלא בתור אדם יחיד ומיוחד במינו.

נמצאנו למדים, שכל יחיד ויחיד הוא עולם בפני עצמו, ואין ספק שעל האדם לזכור ש"אם אין אני לי - מי לי", ועליו לגלות את ה"אני" האמיתי שלו ולהביא אותו לידי ביטוי.  

אולם פרשתנו מאזנת את הדברים, והיא מזכירה גם לבטל את ה"אני".

הפרשה נקראת "במדבר". החומש הקודם, סיים עם הפסוק: "אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה השם אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", ופרשתנו מתחילה מיד: "וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי". יש קשר אדוק בין שני הפסוקים הללו ולא לחינם הם סמוכים אחד לשני - "כתוב 'אלה המצוות' וסמוך לו "במדבר", לומר, אם אין אדם משים עצמו כמדבר, אינו יכול לידע תורה ומצוות" (פירוש בעל הטורים). המדבר הוא סמל הענווה והשפלות. אם אדם לא מבטל מעט את ה"אני" שלו, אין לו סיכוי לדעת תורה ומצוות.

הוא אשר אמרנו - האדם צריך לאחוז בשני הקצוות, גילוי האני וביטול האני.

כמדומה שזו אחת המלאכות הקשות במקדש החיים.

המשנה במסכת אבות מביאה רשימה של ארבעים ושמונה דרכים לקניית החכמה. אחד מהן הוא "המכיר את מקומו".

כל אחד מכיל בתוכו שילוב נפלא של אישיות, כישורים ונסיבות, ולכל אחד תפקיד ייחודי במערכה העולמית. הדבר החשוב הוא לגלות מהי התרומה הייחודית שלך בעולם, ולהגשימה.