לרצות את מה שיש

נאמר בפרשת השבוע שעבר: "וזאת תורת זבח השלמים... אם על תודה יקריבנו...". פסוקים אלו עוסקים בזבח התודה. בחז"ל נאמר שלעתיד לבוא יתבטלו כל הקרבנות. אומר על כך רבי נחמן מברסלב: "חוץ מקרבן תודה, כי כל הקרבנות באין לכפר, וזה אין צריכין לעתיד, כי כבר נתכפר הכל... אבל תודה, לספר חסדי השם ונפלאותיו... שעתה נתהפך הכל לטובה...". ומבאר  הרב שכאשר יהודי זוכה להיות בשמחה למרות הייסורים, בבחינת "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", כלומר לוקח את היגון והאנחה והופך אותם לשמחה – אז "נעשה מהרע כיסא לקדושה, שזה יתקיים בשלמות לעתיד לבוא", וזוהי בחינת קרבן התודה. 

ומכאן יש לנו לימוד עצום, שכן למי אין ייסורים ומחשבות שחייו רעים וקשים חס ושלום? מי לא היה רוצה שחייו יהיו שונים בכל מיני תחומים? מי אינו יכול להביא דוגמאות מחייהם של אחרים, שלהם כביכול קל ו"הולך להם", ולו קשה והוא כביכול מסכן? שינוי נקודת המבט קל בהבנה, אך קשה ליישום. אדם שמתרגל לחשוב בדפוסי חשיבה והתנהגות מסוימים, הופך לשבוי בתוכם, ולמרות הבנתו שהם שגויים – הוא מתקשה לפעול אחרת. זהו המקרה של רבקה, היודעת שיש לה הרבה על מה להודות לבורא יתברך, אך בתוכה מרגישה מרירות, כעס, תחושת נחיתות, וציפיות מבעלה וממקום העבודה שלה שישנו את התנהגותם. כיצד משנים נקודת מבט, ולא רק בהבנה השכלית, אלא בפועל?

מהרגע שנפגשנו, רבקה ואני, היה בינינו חיבור, וידעתי שאם תסכים לתת לי את הזכות ללוות אותה בתהליך – נוכל יחד להצליח. האֵמון נוצר מיד, ולאחר האבחון היא החליטה בו במקום שהיא ממשיכה את התהליך. בתהליך של  פגישות ספורות, יש לי בשיחה עמה תחושה שאני פוגשת אדם עם מודעות ולקיחת אחריות. היא היתה שבויה בדפוס של "לא נותנים לי מקום", ובהרגשת "כאילו אני אוויר, לא נותנים לי תמיכה, לא מעריכים את מה שאני עושה, מרגישה קטנה". באחת הפגישות היא חוותה הארה ותחושת התעלות ושמחה שדבקה גם בי, ואז הבנתי לעומק כי המאמן והמתאמן הופכים בתהליך האימון לנשמה אחת, עושים עבודה נפשית משותפת ומקיימים בפועל את "לתקן עולם במלכות שדי".

הפרשה מלמדת אותנו שהשמחה תלויה אך ורק בנו! היא אינה תלויה בכל גורם חיצוני, הישג או הצלחה. כשאדם מרגיש שהוא מחובר לנפש האלוקית שלו, שהוא מונח על המקום המדויק לו, ושכל מה שיש לו ברגע הנתון הוא בדיוק מה שהוא צריך שיהיה לו, לא פחות ואף לא יותר, כדברי הפתגם: "למה אין לאנשים את מה שהם רוצים? כי הם לא רוצים את מה שיש" – רק אז הוא זוכה לשמחה אמיתית. יהי רצון שנזכה לשמוח במה שיש לנו ולהודות ולהלל את הבורא יתברך על רוב חסדיו ונפלאותיו.

הכותבת היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית, זוגית ומשפחתית