ברכת התורה והשפעותיה הסגוליות: 10 עובדות שאסור להחמיץ

1. מה עשו אבותינו בשלושת ימי ההגבלה? רבי מנחם מנדל מרימנוב אמר כי אבותינו, בהיותם במדבר, במשך כל שלושת ימי ההגבלה העתירו בתפילה: "והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך".

2. חשיבות הכוונה בברכת התורה: בימי ערב מתן תורה ובחג השבועות עצמו, ראוי לכוון מאוד בברכת התורה, שהיא סגולה לזכירת התורה. כך כתב ה"נודע ביהודה": "ולדעתי, ברכת התורה היא סגולה נפלאה שלא ישכח מה שילמד".

3. ברכת התורה - המעולה שבברכות: במסכת ברכות נאמר על ברכת התורה שהיא "המעולה שבברכות". כי בה אנו אומרים "ונתן לנו את תורתו", וכן מסיים בה "נותן התורה"– כלומר, שהיא נתונה לנו במתנה. וזו היא עיקר פעולת הברכה שעל ידי הברכה זוכה שהתורה תהיה שלו, על כן היא המעולה שבברכות.

4. להעתיר בתפילה שהצאצאים יהיו שייכים לתורה: בנוגע לתפילה לזכות בתורה, ראוי להדגיש את גודל כוחה של תפילת אבות על בנים. ב"תנא דבי אליהו" מובא: "מעשה בכהן אחד, שהיה ירא שמים בסתר וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים, ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו, לא יצתה אותה שנה ולא שניה ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקב"ה על ידו את ישראל מבבל, ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמישים שנה" (!). 

5. להזכיר את הצאצאים בכל תפילה: רבי אהרן מבעלז זצ"ל היה אומר שאינו מבין איך אפשר לאב הרוצה שיגדלו בניו בדרך התורה להישאר בעיניים יבשות ב'תפילת שמונה עשרה'. אביו, האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח זצ"ל העיד שאינו מחסיר אפילו 'שמונה עשרה' אחת מלבקש ולהתפלל על בנו רבי אהרן – שכבר אז היה גדול בתורה וביראה.

6. לדור ודור נודה לך: עוד מובא בשמו של האדמו"ר מבעלז, שכל כך גבוהה ונעלית היא התפילה להצלחת הצאצאים בתורה ויראה, עד שלא תיקנוה אנשי כנסת הדגולה בתפילת שמונה עשרה בפירוש, כדי שלא ייטפלו לה כוחות הטומאה. הרמז לתחינה על הצלחת הצאצאים בתורה מופיע בברכת 'מודים': 'לדור ודור נודה לך ומספר תהילתך' – כלומר, רבונו של עולם, הב לי בנים שאודה לך תמיד עליהם...

7. הנכד חזר בתשובה בזכות דמעות סבו: מובא בספר 'מעשה איש', שה'חזון איש' אמר פעם על בן קיבוץ שחזר בתשובה, בזכות התפילות של סבו – אבי אביו – ששפך דמעות כמים על בנו שירד מדרך הישר, והתפילות לא שבו ריקם - אל סייעו לנכד להתקרב ליהדות.

8. דווקא החלש מצליח: רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זצ"ל, שכיהן שנים רבות כראש ישיבת פוניבז' לצעירים, אמר כי דורות רבים של תלמידים עברו דרכו, וברבות השנים הבחין בדבר פלא – כי דווקא ה'חלש' יותר יצא על פי רוב, מוצלח יותר משאר אחיו המוצלחים והעילויים בתורה. רבי מיכל יהודה לפקוביץ' תלה זאת בזכות הדמעות והתפילות ששפכו אביו ואמו, כי בדרך כלל על בן 'יוצא דופן' כזה מתפללים ושופכים דמעות יותר מכל שאר הבנים המצליחים.

9. מוריד דמעות כמים במילים: "וזכנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות": כשערכו רבי אלימלך מליזענסק ורבי זושא מאניפולי את 'גלותם', פגשו באחד הכפרים את רבי דוד מלעלוב זי"ע שהיה אז ילד רך וצעיר לימים, ובקדושתם הרגישו עליו שנשמתו זכה ואור גדול שורה עליו, על כן שאלוהו למקום מגוריו, וכאשר הראה להם מיהרו לביתו, ומצאו שבעל הבית – אבי הילד שוהה בעבודת השדה עדי ערב , מכיוון שכן שאלו את אם הילד 'מה מעשי האב' שזכה לבן עם נשמה גדולה כזו. אך היא ענתה ואמרה, שאיש פשוט הוא , מתפלל שלש פעמים ביום וקובע עתים לתורה ולא יותר. רק אחרי שדחקו בה האחים הקדושים ושאלו שוב ושוב אולי בכל זאת יש לו איזו הנהגה נסתרת חשובה, ענתה האשה שבכל שבת, כשהוא מגיע בסדר ה'זמירות שבת' לתיבות 'וזכנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות' יורדים מעיניו פלגי דמעות, והוא בוכה במשך שעה ארוכה עד אשר נופל ומתעלף בחולשה, וצריך להעירו ולהקיצו מעלפונו, וכך הם מעשיו מידי שבת בשבתו.

השיבו רבי אלימלך ורבי זושא: בשכר זה זכית לקבל בן כה נפלא, שקלסתר פניו מעידים שזכה לנשמה גבוהה ונשגבה מאד מתחת כסא הכבוד.

10. כוחה של תפילת ההורים: הרב אלימלך בידרמן סיפר בדרשתו את הסיפור הבא: יהודי, אב לתאומים, שמע כי מפיו המלמד של ילדיו, כי אחד מהם עושה חיל בלימוד התורה, בעוד השני לא מוצא כל טעם בלימוד. אותו יהודי קיבל על עצמו לברך את ברכות התורה מדי יום בכוונה, כמונה מעות, לשפוך שיחו בברכת 'והערב נא', ולבקש מעומק הלב 'ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה'. (ולא כפי שנהג עד כה, כ'תפילת הדרך' מביתו ועד לבית הכנסת...) לאחר תקופה קצרה פגש את המלמד של בנו, ששאלו מה עשה לילד, שהוא כל כך מצליח בלימודו. מסכם הרב בידרמן את הסיפור באמרו: "מכאן נראה עד כמה גדולה תפילתם של הורים על התורה של בניהם".