לאיזו תכלית ירדת לעולם? הווטסאפ של רהב מאיר לפרשת במדבר

למה דווקא במדבר?
מזל טוב. ספר חדש, "במדבר", ובתחילתו פרשה חדשה, שגם שמה "במדבר". פרשנים רבים מתעכבים קודם כל על שמו של הספר, ושואלים מדוע התורה ניתנה דווקא ככה. לא במצרים, לא בארץ ישראל, אלא דווקא בדרך, במקום ריק ושומם. הנה כמה תשובות יפות שנתנו חז"ל. לא צריך לבחור תשובה אחת "נכונה", כי יש קשר בין כולן:

"אם אדם עושה את עצמו כמדבר, שהכול דשים בו, תורה ניתנת לו במתנה".

 "ניתנה התורה במדבר, במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל".

 "אילו ניתנה להם התורה בארץ, היה השבט שניתנה בתחומו אומר: אני קודם בה. לפיכך ניתנה במדבר שיהיו הכל שווים בה".

כלומר, אם האדם נוהג בצניעות, בענווה, נותן מעצמו לכולם, כמו המדבר, הוא יכול לקבל את התורה. ובנוסף - התורה בכוונה ניתנה במקום שפתוח לכל, בלי בעלות ובלי כוחנות, כדי שכל מי שרוצה יקבל את עצמו מחויבות אליה. ומעל הכול – היא ניתנה מלכתחילה במקום שלא שייך לאף אחד, כדי שכולם יוכלו להתחבר אליה באופן שווה. הלוואי.

"אילו ניתנה להם התורה בארץ, היה השבט שניתנה בתחומו אומר: אני קודם בה. לפיכך ניתנה במדבר שיהיו הכל שווים בה".

כלומר, אם האדם נוהג בצניעות, בענווה, נותן מעצמו לכולם, כמו המדבר, הוא יכול לקבל את התורה. ובנוסף - התורה בכוונה ניתנה במקום שפתוח לכל, בלי בעלות ובלי כוחנות, כדי שכל מי שרוצה יקבל את עצמו מחויבות אליה. ומעל הכול – היא ניתנה מלכתחילה במקום שלא שייך לאף אחד, כדי שכולם יוכלו להתחבר אליה באופן שווה. הלוואי.
 

לא ספרו את רמי לוי
"לא ספרו אותי", אמר רמי לוי לקהל המכובד באוניברסיטת בר אילן. לפני כמה ימים הנחיתי שם פאנל על חשיבות (או אי חשיבות) הלימודים האקדמיים, ובין הדוברים היה רמי לוי, שעף מבית הספר בכיתה ח' בגלל דיסלקציה, לא התקבל לתיכון שרצה ללמוד בו, ובגיל 14 כבר יצא לעבוד. לימים, יצא רמי עם אמא שלו לעשות קניות בשוק הסיטונאי. המוכר היה חסר סבלנות כלפי האישה שרצתה לרכוש בזול רק כמות קטנה, והעליב אותה על כך שהיא בכלל פונה לשוק הסיטונאי. אבל הבן שלה – זיהה שם באותו רגע פוטנציאל. לוי החליט למכור מוצרים במחיר של שוק סיטונאי לקהל הפרטי, בכמויות קטנות. כך נפתח הסניף הראשון שהפך לרשת המפורסמת. "עבדתי קשה, כי מגיל צעיר לא ספרו אותי," סיפר לוי לקהל, "מעולם לא הסתכלו עליי כעל שווה בין שווים".

מעניין שבעברית, לא לכבד מישהו, לא להסתכל עליו, זה "לא לספור אותו". פרשת השבוע אומרת לנו היום בדיוק את ההיפך: תספור. תספור כל אחד ואחד. המפקד המדויק והמפורט של בני ישראל בפרשה אומר שכל אדם שווה ובעל ערך. לא סופרים אנשים בכמויות אלא אחד-אחד. כך למשל כותב הרמב"ן: "אמר הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה: כמה במשפחתך? כמה בנים יש לך? אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם". פרשנים רבים אומרים כי זהו אחד המסרים החשובים של פרשת "במדבר" - מאז המפקד ההוא, ועד לנער דיסלקט בכיתה ח' שמסתיר כישרון עסקי גדול.

אחדות – לא סתם פלסטר
את החלק היומי כתב היום משה רוט, מהנדס ב"תעש" (התעשייה הצבאית). מדי שבוע הוא שולח לעובדים ולחברים רעיון קצר על הפרשה, והשבוע הוא כתב על פסוק שבעיניי הוא המפתח להרבה שאלות שמטרידות את החברה הישראלית: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ".

פרשת השבוע מתארת איך צעדו בני ישראל במדבר: מצד אחד היה שם מגוון. לכל שבט היה דגל משלו, עם צבע וסמל ואופי. היו שבטים שלמדו תורה, היו שיצאו להתפרנס, היו שעסקו בחסד, היו שהתמקדו בשלטון ובניהול, ויש ברכה רבה בכך שיש מניפה של זהויות ושל דרכים. "איש על דגלו באותות לבית אבותם". אבל מצד שני, הפרשנים מבקשים שלא רק נדבר על אחדות, אלא נשאל: אחדות סביב מה? מה עומד במוקד האחדות הזו? אחדות זה לא סתם פלסטר שמדביק כל מיני סוגים של שבטים שונים. "סביב לאוהל מועד יחנו" - כל השבטים חונים סביב אוהל מועד, כלומר סביב התורה, המורשת, המחויבות, הזהות המשותפת ובעצם – סביב הבשורה שהם אמורים להביא לעולם כולו. רק חנייה סביב ייעוד משותף הופכת את אוסף השבטים הזה לעם אחד.

כל המלמד את בן חברו תורה
טוב, רעיון קצת יומרני הבוקר: בפרשה כתוב היום "ואלה תולדות אהרון ומשה", אבל בהמשך – התורה מפרטת רק מיהם הבנים של אהרון, בלי להזכיר מיהם בניו של משה. אז למה כתוב שאלה התולדות של אהרון וגם של משה? התשובה של רש"י קצרה ונוקבת: "כל המלמד את בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". כלומר, מי שמלמד תורה ילד של אחרים – ממש כאילו ילד אותו. עד כדי כך. מה המשמעות של האמירה מרחיקת הלכת הזו?

פרשנים רבים מסבירים שמי שמחנך את האחר בעצם נותן בו חיים חדשים. לתורה יש כוח לחולל שינוי אדיר, ועל ידי לימוד התורה, הזולת כאילו נולד מחדש. כמובן שאין תחליף לאבא ואימא, ולכן כתוב "כאילו ילדו", אבל נראה לי שאפשר ללמוד מכך כמה דברים: קודם כל, הרעיון הזה אומר לנו המון על כוחם של הרב/מורה/גננת (ללמד ולהוליד מחדש). שנית, אפשר ללמוד מכאן גם על כוחו של התלמיד (ללמוד ולהיוולד מחדש). וכמובן – כל זה מעיד גם על כוחה של התורה.
 

מה הדגל של כבודו?
הנה תרומתו של הרב שלום נח ברזובסקי (המכונה ה"נתיבות שלום") ליום הזה, יום חמישי, לקראת שבת. בפרשת השבוע ("במדבר") כל שבט מקבל דגל ומקום בתוך המפקד הכללי של העם, וכל אחד נספר בתוך ההמון.

שימו לב לפרשנות שלו לדברים: "כשם לכל עם ולכל חיל יש דגל משלו המייחד אותו, ומעיד על תפקידו המיוחד, כך לכל יחיד ויחיד יש דגל ותפקיד מיוחד, והגרוע ביותר הוא שאדם מסתובב בעולם ללא כל תכלית וייעוד ואינו יודע לשם מה הוא חי ולאיזו תכלית ירד לעולם. ומשמעות הדגלים במדבר – היא הבהירות בה קיבל כל אחד את ייעודו: יש שבט שכל דגלו תורה, יש שבט שדגלו עבודה, יש שבט שדגלו חסד, ויחדיו הם מהווים שלמות. וזהו רמז לדורות: לכל אחד יש תפקיד וחשיבות ודרך מיוחדת, ואין מי שאין לו דגל אליך הוא משתייך. ועל האדם לשמור על דגלו ולא להמירו בדברים שאינם מתפקידו, וזה סוד חייו של האדם לגלות ולדעת מהי שליחותו בעולם".

ואיך אדם יכול לגלות את הסוד הזה? איך נדע מה השליחות שלנו, מה הדגל שלנו? אחת העצות שהוא מציע היא – שבת. זה היום שבו אדם מרוכז וקשוב יותר לעצמו: "אנחנו שרים בזמירות שבת 'כל שומר שבת כדת מחללו, איש על מחנהו ואיש על דגלו – כלומר, בכל ימות השבוע האדם מוטרד ומבולבל בלי יישוב הדעת, אין לו בהירות לדעת מה מחנהו ודגלו, ורק בשבת קודש יש לו ישוב דעת ובהירות להיות איש על מחנהו ואיש על דגלו".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949