לימד סנגוריה על פושעי ישראל: 8 נקודות על רבי מאיר מפרמישלאן

1. רבי מאיר (ב"ר אהרן אריה) מפרמישלאן היה האדמו"ר השלישי של חסידות פרמישלאן. נכדו של רבי מאיר הגדול מפרמישלאן, מייסד החסידות, שנמנה בין תלמיד הבעל שם טוב.

2. נודע כפשטן ועניו. היה מפורסם באהבת ישראל ולימוד סנגוריה אף על פושעי ישראל. בעל ראייה רוחנית, בעל מופת, פועל ישועות. אלפי אנשים באו אליו כדי להתברך מפיו.

3. על פזרנותו לצדקה מסופר נפלאות, ידוע כי נהג לפזר את כל רכושו לצדקה מבלי להשאיר לעצמו מאומה, וכי לא היה עולה על יצועו בטרם חילק את כל כספי הצדקה שהיו בביתו.

4. חיבב את מצוות הצדקה כבר מצעירותו. כשהיה בגיל 10, נהג בכל יום חמישי לאסוף צדקה לעניים עבור צרכי שבת. היתה לו עסקה עם קצב אחד, שמו שמעון, שרבי מאיר יגלה לו האם השור שעתיד לקנות יהיה כשר או טרף, בתנאי שיתרום סכום נכבד לצדקה וכך היה כל יום חמישי.

הקצבים, בראותם כי שמעון הקצב מצליח וכל בשרו יוצא מהשחיטה כשר, בעוד שכולם נאלצים לכסות על הפסדי הבהמות הטריפות, חשדו במשגיחים כי הם מכשירים את בשרו של שמעון הקצב עבור שוחד. הדבר עשה רעש גדול, עד שהתברר שמאחורי ההצלחה הגדולה עומד מאיר בן ה-10.

כששמע על זה המלמד, גער ברבי מאיר שיפסיק תיכף ומיד עם מעשה זה. לימים הפך המלמד לתלמידו של רבי מאיר והסתופף בצלו.

5. על כוחו הגדול של הצדיק מפרמישלאן נתפרסמו סיפורי מופת רבים. גם כתבי-ידו וחפציו נודעים בסגולתם הרבה. מסופר כי נכדו, האדמו"ר רבי יעקב משאץ, שרד את מאורעות השואה, למרות שעמד מול פני המוות כמה פעמים, הוא תלה את הצלתו הפלאית בזכות שנשא על גופו את קופסת הבשמים של הצדיק מפרמישלאן.

6. מסופר עוד, כי אחד מחסידי הצדיק מפרמישלאן בא להיפרד ממנו קודם נסיעתו לארץ ישראל. הצדיק נתן לו אחד מחפציו, וצווה עליו כי אם תפרוץ סערה בלב ים, ייקח חפץ זה וישליכו לים ויאמר: "חפץ זה משל מאיר בן יענטא הוא" ומיד ישקוט הים מזעפו, וכך היה.

7. אחת מבנותיו, הצדקת מרים מרים-חיה, אשתו של רבי יואל מוסקוביץ' משוץ, קיבלה בירושה מאביה את מקלו. הצדקת ביקשה שלאחר מותה, יניחו את המקל של אביה בקברה להגנה על שוץ. דבר פלא היה, כשבמלחמת העולם הראשונה, נשרפו כל העיירות בסביבה, למעט שוץ שנותרה שלמה.

8. פעם אחת, כשהיה רבי חיים מצאנז עם בנו רבי ברוך סמוך לפרמישלאן, הרגיש רבי מאיר קדושה גדולה מתקרבת. רבי מאיר הבין שרבי חיים מצאנז נמצא סמוך לעירו, וביקש לקרוא לו. כשהגיעו רבי חיים ובנו, פתח רבי מאיר ואמר: "הלא אתם מן בית הדין הגדול, אם כן אמרו לי- האם צריך מאיר לדור בדירות קטנות כאלה?! האם אינו ראוי לדור בדירות גדולות ונאות מאלה?" ענה רבי חיים: "בוודאי מן היושר שיגור בדירות גדולות מאלה". רבי מאיר אמר: "אם כן, אעשה כדבריכם". ותיכף הרגיש רבי חיים את כוונתו העמוקה וחזר ואמר: "כוונתי רק בעוה"ז שיהיה לו דירה יותר מרווחת". אמר רבי מאיר: "אין להשיב עוד בדבר, כי רציתי רק את הסכמתכם, וכיוון שהסכמתם, בוודאי יהיה כן", ונפטר רבי מאיר שבועות אחדים לאחר מכן.

גדולים צדיקים במיתתם יותר מאשר בחייהם, ויהי רצון שיהא מליץ יושר עלינו.

* תודה מיוחדת לרב שלומי מלכא על הסיוע בהכנת הכתבה.