אם הכל תלוי במידת הביטחון, אז מדוע היו צדיקים שנהרגו?

יעקב שואל:"שלום רב. בהרצאות על אמונה וביטחון מדברים רבות על העובדה שה' הוא כל יכול, ואם תבטח בו - הוא יעשה, כמו שכתוב בתהילים (לב, י): 'רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו'. ושמעתי סיפור על רב חשוב שהקים תלמודי תורה עם תרומות שהוא בכלל לא ביקש, והכל בזכות מידת הביטחון שלו. אם כך המציאות הפשוטה, אז מדוע רבי עקיבא והרבה צדיקים נהרגו בייסורים? הרי הם יכלו לבטוח ולזכות מיד להצלה".

שלום וברכה יעקב, ותודה על שאלתך.
הקב"ה פועל בעולמו בשתי דרכים עיקריות: מידת הרחמים ומידת הדין. לכן קיימות שתי דרכים עיקריות לבטוח בה' ולקיים את רצונו.
 
- מידת הרחמים: מידה זו פונה לרחמיו של הקב"ה ורצונו להטיב לנבראיו בצורה גלויה בעולם הזה. היו צדיקים גדולים אשר ביקשו להרבות את כבוד ה' בעולם על ידי הפגנת הביטחון שלהם במידת הרחמים, ובכך אכן זכו לנסים גדולים וגלויים שהרבו אמונה בעולם. ביניהם היו ידועים רבי נחום איש גמזו ורבי חנינא בן דוסא, אשר נעשו להם נסים גלויים בכח מידת הביטחון.

זוהי אחת הדרכים המפורסמות בעבודת השם, וכדי להשיגה על האדם להיות תמים ושלם באמונתו בה' - ללא ספיקות כלל. עליו לבטל את האני שלו, כלומר להכיר בעובדה שחסדיו של ה' מגיעים אליו בחסד מוחלט, להבין בעומק לבו שהוא אינו ראוי לקבל דבר מצד מעשיו, כך שהוא מצפה לרחמים שהם לפנים משורת הדין. כך אמר דוד המלך עליו השלום: "אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי" (תהילים פרק קלא, ב), כלומר שהוא בוטח בה' כתינוק הבוטח באמו, ויודע שבלעדיה לא ישרוד. ומבאר המלבי"ם את הפסוק:
""אם לא" - רצה לומר שנדמה בכל ענייניו כגמול מחלב (כתינוק הנגמל מחלב), שכמו שהגמול (התינוק) משים כל בטחונו על אמו שהיא תכלכלהו ותנהגהו, כן "שויתי נפשי כגמול עלי אמו" שבטחתי רק על ה' החונן דעת בעניינים העיוניים, והמנהלני בעניינים המעשיים, וכמו שהגמול אינו סומך על עצמו מאומה, ויודע כי קצר כחו מעשות דבר, כן "כגמול עלי נפשי"".
זהו הביטחון במידת הרחמים של ה', וצדיקים גדולים זכו להשגחה גלויה באמצעותה.
 
- מידת הדין: מידת זו מייצגת את מלכותו וחכמתו של ה', את הצדק שלו כלפי נבראיו למרות שחכמתו נסתרת מאיתנו בעולם הזה, ותהיה גלויה רק בעולם הבא. צדיקים שפועלים על פי מידה זו, מגלים את בטחונם בה' על ידי הפגנת אמונתם בצדק האלוקי בכל מצב - אפילו בחושך הגדול ביותר, ומתוך הסתר פנים גדול, הם מכריזים שהכל נועד לטובה, שכשם שרופא מתקן את הגוף, כך ה' מתקן את נשמתם בדרך הטובה ביותר שיש, והם מודים על הייסורים, וכך זוכים לקדש שם שמים בעולם. צדיקים גדולים ביקשו לקדש שם שמים ע"י קבלת הייסורים באהבה, ורבים מהם זכו להגיע לדרגות מופלאות ואדירות על ידי הייסורים ובמותם. ביניהם היו ידועים רבי עקיבא אשר קיבל על עצמו לההרג על קידוש השם באומרו לתלמידיו: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל... נפשך - אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו?" (ברכות סא, ב). הגמרא מספרת גם על רבי אליעזר בר שמעון, אשר היה בכל לילה מבקש עליו ייסורים (בבא מציעא דף פד, ב).
 
גם את הפסוק שראית בתהילים (פרק לב, י) פירשו רבים על דרך זו, שהרשע סובל מהייסורים שבאים עליו כי אינו בוטח בה', בעוד הצדיק יודע שהייסורים נועדו לטובתו, ולכן מקבלם בלב שלם ובוטח. הפסוק: "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו", המצודת דוד פירשו כך: "כי הרשע המבעט ביסורים, הנה באים עליו רבים מכאובים. אבל הבוטח בה' ומשכיל לדעת שהמה לטובתו, כי בהם ימורק העוון, ואינו מבעט בהם, החסד מה' מסבבו, כי יסירם ממנו ויהיה נקי מעוון". גם המלבי"ם פירש על דרך זו: "רבים מכאובים - שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל "הבוטח בה'" לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו "חסד יסובבנו", כי הם לשמירה מן הבהמה הפראית בל תטה מן הדרך, ובל תקרב אליו להזיקו, לכן "שמחו בה' וגילו" אתם "צדיקים", ואתם "ישרי לב הרנינו" כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם".
 
החזון איש חינך להשקפה זו במידת הביטחון, לקבל את כל מה שיבוא עליך באהבה - מבלי לצפות לטוב נגלה בעולם הזה. כך מבאר החזון איש בספרו "אמונה ובטחון" (פרק ב): "טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'... נסתובבה במושג (של) חובה להאמין, בכל המקרה שפוגש האדם… ויש לפניו שני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא השניה (טובה), כי בטח יהיה הטוב. ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר 'בטחון'. ואין הוראה זו ב'בטחון' נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה, אין העתיד מוכרע. כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך? אבל ענין ה'בטחון' (באמת)… לזכור שאין המקרה אדוניה (שליט) לנו, ושאין מעצור לה' מלהושיעו… ולהשרות בקרבו (של האדם) את האמת הידועה כי אין כאן… מקרה, רק הכל מאתו יתברך בין לטוב ובין למוטב (לרע)".
זהו הביטחון היסודי ביותר שנדרש מכל יהודי - להאמין ולבטוח בה' שכל צער וייסורים בעולם הזה נועדו לטובתו האמיתית, ועל כן לקבל את הייסורים באהבה, או לפחות בשתיקה והסכמה. קבלת הדין היא הביטחון בצדק האלוקי.
 
באיזו מידת ביטחון עליך לנהוג?
בגמרא נאמר: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן" (ברכות לה, ב). פירוש הדבר, שרמת הנסים הגלויים שה' עושה לאדם היא לפי רמת תמימותו ובטחונו הפנימיים ביותר. לפיכך, עליך להכיר את רמת הביטחון והאמונה האמיתיים שלך - ולפעול בהתאם לה, אחרת אתה עשוי להתאכזב. הרב אליהו דסלר זצ"ל, מגדולי תורת המוסר, כתב שיש מספר דרגות במידת הביטחון, וכל אדם צריך להשתדל לפי רמת בטחונו האמיתי. תוכל לקרוא על כך בהרחבה בספרו "המכתב מאליהו" (חלק א', פרק ענייני אמונה וביטחון). בהצלחה!