"הרכב עף באוויר, והתהפך ארבע פעמים"

את הנס שהתרחש בחייה לפני שלוש שנים, לא תשכח אודיה רויטל אנגל (47), אם לשתי בנות - לעולם. במהלך חייה ראתה את המוות לנגד עיניה לפחות חמש פעמים - אך הפעם האחרונה הייתה מכוננת ורבת משמעות. 

זה היה ברור שלפגישה ההיא בחיפה לא תגיע בזמן - אך אודיה רויטל האיצה את מהירות מכוניתה, עד לקצה גבול המהירות המותרת, כשברקע מתנגן קולה הנשי של 'מדריכת' הג'י. פי. אס. שלה. בכניסה לחיפה, התפצל הכביש לשניים, והקול מהווייז נדם.  כיוון שלפני כן, מעולם לא נהגה לחיפה בגפה, לא ידעה לאן לפנות ובאיזה נתיב לבחור. 

על מנת לוודא שהיא נוסעת בכיוון הנכון לפי המפה המופיעה בוויז, הסיטה את מבטה אך לשנייה. אלא שדווקא באותה שנייה גורלית, איבדה את השליטה על הרכב, ועלתה על אי תנועה שהיה על הכביש. "האחיזה בהגה נלקחה ממני, לא הרגשתי ולא ראיתי דבר. הרכב עף בעוצמה באוויר, והתהפך ארבע פעמים על הכביש, כשאני בתוכו. שמעתי בומים חזקים, והרגשתי טלטולים עזים".

כל המצב הזה נמשך שניות אחדות, אך בעבורה זה הרגיש כמו נצח. תמונותיהן של שתי בנותיה עלו לנגד עיניה, והיא החלה 'לעכל' שזה הסוף. כבעלת תשובה מזה 13 שנה הבינה שעליה 'להיפרד' מהחיים, ותוך כדי ההתהפכות - צרחה כל עוד נפשה בה: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד".

בניסי ניסים, ובאורח בלתי ניתן להסבר - ברגע שהגתה את המילה 'אחד' - הרכב נעצר כשראשה מופנה כלפי מטה, ורגליה מפונות אל על. "לא יכולתי לזוז, לא ידעתי אם אני חיה או מתה, לא ידעתי מה קורה איתי", מתארת אודיה רויטל את רגעי האימה ההם. מה שמוזר הוא שדיסק שהקליטה באולפן אך היה תקוע ברכב ולא עבד מזה כחודשיים - התחיל להתנגן דווקא ברגעי ההם. "הדיסק התחיל לעבוד מאמצע שיר שכתבתי, שנקרא 'הושיענו ה' אלוקינו, ונודה לשם קודשך'".

לפני תחילת הנסיעה אמרה אודיה רויטל את ברכות השחר מתוך הסידור, ולאחר מכן הניחה אותו במושב שלידה. אך כשהאמבולנס הגיע, וכוחות ההצלחה ניסרו את הרכב על מנת לחלצה - החובש הערבי היה בהלם מוחלט. "גברת", הוא אמר לה מספר פעמים כלא מאמין, "הספר שלכם היה מתחת לראש שלך".

ובאיזה מצב היה הראש שלה?

בתוך שלושית גדולה של פח מנותץ, ושברי זכוכיות, לדבריו. מסתבר שהסידור עף ממקומו בעת ההתהפכות, ו'מצא' לו מקום אידיאלי לנחות עליו - ממש מתחת לראשה. "הסידור היה פתוח, וחצץ בין הראש שלי לבין הכביש. בזכותו לא מתתי", מסבירה אודיה רויטל בהתרגשות שלא משה עד היום הזה. 

למרות הכאבים שהחלו לתת אותותיהם על גופה, התרגשה רויטל אודיה עד עמקי נשמתה, וביקשה מהחובש שיסמן לה את הדף שבו הסידור נמצא, ושיניח אותו לצדה על האלונקה. אחרי יומיים, כששבה לאיתנה וכבר הייתה מסוגלת להחזיק את הסידור בכוחות עצמה - פתחה אודיה רויטל את הדף המסומן, וקראה את המשפט הראשון שנגלה לעיניה: "על הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה." 

רק אז הבינה את גודל הנס, לאשורו. "עברתי חיים לא פשוטים, קשיים וניסיונות. חמש פעמים עמדתי על סף המוות, אבל בכל פעם כזו - לא רק שה' יתברך הציל אותי, הוא גם ליווה אותי יד ביד, בשיא הרוך והחמלה, ולחש לי באוזן שהוא איתי כל הזמן. הידיעה הזו בהחלט נותנת לי כוח, להמשיך להשתדל להפוך את חיי המונוטוניות והשגרה - לחיים של משמעות ושליחות". 

בעקבות הנס, מקדישה אודיה רויטל את חייה לנושא של קירוב וחיזוק הרבים, על ידי הפרשות חלה מוזיקליות ובהן תכנים שופעי אמונה, בד בבד לסיפורה. אנגל מקווה שסיפורה יצליח לחדור ללב הקורא והשומע אותו, ושדרכו יבין מסר אחד בלבד: "החיים הם לא הפקר, ויש משמעות לכל יום שאתם חיים כאן, בעולם הזה".