החייל שחזר בלי תשובה - עשור לחטיפת גלעד שליט

בזמן אבותינו הקדושים, היערכות ונדידה של חודשים במדבר רותח, היו עניין שבשגרה. מעייף? ההפיך! כי כשהלב בוער מרצון, יש מזון לעצמות וציפייה שמולידה סיבולת.
כיום, לדור ה"עשיר" ביותר באמצעי תקשורת, אין בכלל תקשורת. ומה הפלא? כשבהחלקת אצבע ימינה יש לנו יכולת להוליד או להשמיד אימפריות – למה שנתאמץ לזוז?
אבל מנהרת הזמן הוכיחה שגם צדדים טובים, כביכול, יש למטבע הטכנולוגי. עברו 13 שנות שתיקה מאז אותו מפגש עם בחור שביקש להכיר אותי למטרות רציניות, ועד שמצא אותי שוב. הייתי אז קצת לפני 30 לכוח. בת "נווה-ירושלים". חוזרת בתשובה בתחילת דרכה (וקצת באור האורות, אם יורשה לי:), מתוקה ומדומיינת, שהיצר הרע הוא סתם שם-עצם, שזורקים לו עצם והוא חוזר למלונה.
 
טוב לי תורת כספך?!
ולהלן היצר בדמות רווק, נאה, מבריק וחילוני. סוּפֶּר חילוני. אה, ומיליונר, לא רק על הנייר. והוא ביקש את ליבי לעולמים, כבר במסר ששלח אלי. התנסח רהוט ומצויד בטיעון החזק שקדם לעולם. שקדם לאהבה: התשובה. "תביני, הפער בנינו יכול להצטמצם ברגע", ונתן אותי כדוגמא. "זה יכול לקרות לכל אחד, גם לי". אבל זה לא קורה לכל אחד, ותכף נגיע לזה.
"אין בו הרי תורה – מה נפקא מינה?", צחקתי צחוק של מתחילות, על הניסיון, כאילו הייתי חסינה. ואחרי קילומטרז' מרשים לכל גחמה תורנית שעלתה לי במחשבה, גם הוא הבין שאת התורה שלי לא קונים בכסף, ונסוג. לא לפני שרכש לי כרטיס לאומן שאתפלל עלי ועליו - שנתחתן. וזה עבד. חודשים אחרי התחתנתי ומיד אחריי גם הוא. חודשים והתגרשתי וכנ״ל, גם הוא.
 
 
מי הנבחרים לחיים עם בחירה?
שלשום צוין עשור לחטיפת גלעד שליט, ועמה תפילות של מדינה שלמה. בעלות הימים, גירדתי אילו מחשבות קיומיות הקב״ה מגרה באדם כששמו הוא גלעד שליט. הרי הוא שהה במשך שנים בנקודה שבה החיים עצמם היו עבורו המוות, ולהיפך. ואז, באותה הנשימה הוא זכה בהם בחזרה. ומאז אין איש יודע יום חדש, כיום של גלעד. או שאולי גם לחופש מתרגלים?
וחשבתי לתומי, מה צריך אדם לעבור במסעו, כדי להתעורר לעבודתו? הרי אני זכיתי דווקא מתוך "אור" למצוא את האור. שום משבר, לא מחלה ח"ו, בטח שלא כישלון בקריירה. בדיוק הפוך. מהצלחה. ובכן, זה רנדומלי? מישהו שם למעלה מטיל קובייה? ארץ עיר? אין כללים.
ועוד חוזר הניגון והמתמיד הגדול בתפקיד היצר הרע, שהעלה מן האוב, אחרי 4 שנים, את אותו מיליונר מהעבר. לפני שבוע נפגשנו להבין יחד, אני בקדושה, והוא בלי הזיקה, איך יוצא שאדם קם בבוקר ולא זוכה לתשובה. והתבוננתי עליו מהצד, בזהירות רבה של תינוק שנשבה. על אותו אדם שהפך ל"מצליח" בכל קנה מידה גשמי (כשהאינדיקציה הישירה לדבריו, היא השגת המטרה בכמה שפחות תזוזה), ונשרף לי הלב. עלי ועליו ועל הקב"ה בעיקר. איזה צער לו על בניו – אורחים בעולמו ושבויים. הבחור ישקיע שעות בחדר כושר ויזיע בבגדים ממותגים (או להיפך) יצטט מתוך שינה את תורת הקוונטים רק כדי להשלים מהלך טקטי בכיבוש, רחמנא לצלן. אבל להצביע ברגליים על עבודה פנימית? "לבזבז" זמן על מידות? "השתגעת?! בשביל מה יש כסף?", תמה בפניי.
 
בת מלך, בתי, את לי מגדלור
ובתוך כל הבליל הזה אני בוהה. מנסה להיזכר איך זה הרגיש לפני. לפני ההכרה, ההבנה והניתוק. לפני החיבור שמעביר אותי דרך, שהרגיש לפרקים של מישהי אחרת.
מישהי שלא באמת בחרה. מעולם. עד שאתה בחרת בי, אבי שבשמיים! אתה, ולא שרף. כי באיזשהו מקום גנוז, חוזרים בתשובה גם הרבה אחרי שחזרו, מרגישים יתום. יתום ממשהו או ממישהו שהשאירו מאחור - שלא זכה לאותו האור. יתום מרגש בלי אשמה, פעם מול אלה ופעם לאלה. יתום משלם.
אבל אז אברהם אבינו תופס לי עיגול מעודד במחשבה. ממתיק המדרש שאברהם, אהובו של המלך, האיר לה', כשראה את המלך מהלך במבואות האפלים.. אמר לו הקב"ה:'בא והאיר לפני את הדרך לארץ ישראל'. (מדרש רבא, בראשית, פרק ו', פרשה ל', אות י'). 
אז כשהשירים הישנים נדלקים לי במוח, אני נרגעת כשהשיום החילוני הופך מיד לקידוש החומר. ואני מרשה לעצמי לדמיין, להבדיל, שמלך מלכי המלכים שר אותם לי, הפיצית. מזכיר לי כשאני מדבשת באפילה באור התשובה, שגם אני לו יתברך, טיפה מאירה.

ולמרות זאת, ובזכות כל זאת, לא הפסקתי להתפלל על גלעד שליט. אין יום שלא מבקשת עליו ועל כל אלה. שמור נא לי, אלי הטוב.

רוצים להזמין את אוריין רייס לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.il
לתגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה (לנשים בלבד) – hashemonly@gmail.com