רבי אריה לוין זצ"ל: 55 שנה לפטירתו של "אבי האסירים"

היום, ט' בניסן, הוא יום השנה ה-55 לפטירתו של רבי אריה לוין זצ"ל (ו' בניסן התרמ"ה - ט' בניסן התשכ"ט). רבי אריה היה תלמיד חכם וצדיק ירושלמי נודע, שהתפרסם בעיקר בזכות ליבו הרחום ופעולות החסד הרבות שעשה, בשלהן כונה 'אבי האסירים'. קבלו מעט מן המעט על דמותו הגדולה.

רבי אריה לוין זצ"ל נולד ברוסיה הלבנה, ולמד בסלוצק אצל הגאון רבי  איסר זלמן מלצר, ולאחר מכן בישיבת וולוזין הידועה. בהיותו בן 19 החלה מלחמת רוסיה –יפן. אז החליט הנער להגשים את חלומו, ולעלות לארץ הקודש. על שנים אלו כתב: "באותם הימים התקשרו ענני מלחמה, היא המלחמה בין רוסיה ויפן. בליבי גמלה ההחלטה לצאת ולהגשים מאווי לב כמוסים, תשוקתי מילדות- לעלות לארץ הקודש ואני אז בן 19 שנה".

לאחר תלאות וקשיים, הגיע הנער לארץ ישראל. כך כתב על תקופה זו: "…והנה, בראותי מרחוק את ארץ הקודש, אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות. שכחתי את כל הייסורים וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. עיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לארץ הקודש ת"ו, אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש…".

רבי אריה לוין חי בצניעות ופשטות. דירתו שבשכונת משכנות ישראל הייתה קטנת ממדים ודלה בתכולתה. כל תחנוני מקורביו שישפר את תנאי מגוריו הושבו בסירוב החלטי. על כך סיפר פעם: "פעמים רבות ניסו להשמיע לי שאעתיק דירתי למקום מרווח יותר וסירבתי. צא וראה, לאחר אריכות ימים ושנים מובל אדם מדירתו לכאן (לבית העלמין), אצלי לא יקשה המעבר, כי מחדרי לשם, אין ניגוד חריף".

'אבי האסירים', 'רב האסירים' ומעשי חסד נדירים

רבי אריה לוין נודע בליבו הרחום לחולים ולאסירים. את הכינוי 'רב האסירים' קיבל לאחר שבמשך 25 שנים נהג לבקר בבתי הכלא אצל האסירים היהודיים. בתקופת המנדט הגיע לבקר את אסירי המחתרות, לעודד את רוחם ולכתוב למענם מכתבים ופניות. זכה לבקר את עולי הגרדום ולעודדם בשעותיהם האחרונות. גם בשבתות וחגים נהג ללכת רגלית אל בית הכלא לבקר את האסירים. כמו כן, רבי אריה לוין היה היחיד שלא היסס לבקר בבית החולים למצורעים, ולהושיט כל עזרה נדרשת לנגועים במחלה האיומה.

פעם בחול המועד סוכות ראו את רבי אריה מהלך באחת משכונות ירושלים. שאל אותו אחד האנשים: "מה עושה הרב בשכונתנו?" ענה רבי אריה: "נוהג אני בחול המועד לבקר את האלמנות, נשותיהן של הרבנים. כל ימות השנה האלמנה טרודה בעבודתה ואין היא מרגישה בבדידותה, אבל בחול המועד, כאשר כולם חוגגים ואינם עובדים - אזי מרגישה האלמנה בבדידותה ונזכרת בימים הטובים, שכולם היו באים בחג לבקר את בעלה הרב כשעוד היה בחיים, והבית היה הומה ממבקרים והשמחה היתה שרויה בו. ואילו כעת היא יושבת בודדה וגלמודה, וימי החג נהפכים לה לצער והכאב גדול. לכן מקפיד אני לבקר ולעודד את האלמנות דוקא בימים אלו".

מסיפור זה ניתן ללמוד כי פעמים רבות באים אנו לנחם או לעזור לאנשים עם צרות אבל מהר מאוד שוכחים אותם ואנשים אלו נשארים עם הקשיים, החוכמה היא להתמיד בעזרה וכל הזמן לראות אם השכן או הידיד או תם אדם אולי זקוק לתמיכה בממון או סתם לשוחח עמו ולעודדו. את זה ניתן ללמוד מרבי אריה, שהבין את נפש האחרים וידע מתי קשה להם והם זקוקים לעידוד.

סיפור מיוחד נוסף: בכל ראש חודש היה נוהג רבי אריה ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים. פעם אחת נלווה אליו בנו, ושאלו: "אבא, מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דוקא?" ענה רבי אריה: "פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי את החולים מה קרה לו, והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם, אולם את מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן הוא מכים אותו הרבה מבלי חשש". כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא "קרוב שלי" ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אליו בכבוד...

רבי אריה קיים כאן מצוות ביקור חולים גם בעזרה רוחנית- עידוד לחולה, גם חומרית- הביא מצרכים לחולה, וגם בתפילה שהתפלל להחלמתו של החולה.

כאשר ד"ר יצחק רפאל היה סגן שר הבריאות הוא ביקש שמכונית מהמשרד תבוא בכל יום לרבי אריה ותסיע אותו לביקורים שהיה עושה בבתי חולים (רבי אריה כבר היה זקן והיה קשה לו ללכת ובכל זאת בכל יום היה טורח והולך ברגל לבתי חולים).
רבי אריה סירב ואמר: "זקן אני וקשה לי כבר ללמוד, המעט שנשאר לי זה מצוות ביקור חולים, מעדיף אני ללכת ברגל ולזכות בשכר של הפסיעות".

השלטונות הבריטיים שהיו בארץ לפני קום המדינה, ביקשו מרבי אריה שבזמן שהוא מבקר את האסירים היהודים יבקר גם את האסירים הערבים משום שראו שביקוריו של רבי אריה מעודדים ומרגיעים את האסירים. רבי אריה הסכים שהרי "חביב אדם שנברא בצלם".

גורל הגר"א לזיהוי 12 גופות הקדושים

לאחר מלחמת השחרור, כאשר הוחזרו לישראל גופותיהם של אנשי מחלקת הל"ה, שנה וחצי לאחר שנפלו בקרב, לא הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות בוודאות 12 גופות. לפתרון הבעיה שנוצרה הוטל על הרב לוין לערוך את גורל הגר"א - הטלת גורל שבאה לזהות את הגופות. להרחבה אודות גורל הגר"א שערך רבי אריה, לחצו כאן. 

רבי אריה לוין היה ידוע בחיבתו הרבה ובפניו המאירות לילדי ישראל. הוא ידוע בדבריו: "אם מצווה היא לרצות ולחונן את אבניה ועפרה של ארץ ישראל, כדברי הכתוב בתהילים: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו', קל וחומר שיש לחבב את ילדי ישראל שבארץ ישראל".

רבי אריה לוין טמון בבית העלמין סנהדריה בירושלים. על מצבתו נרשם חלק מצוואתו: "כל אלה שהייתי קשור אליהם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים, והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם, אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כסא הכבוד". עוד כתובה על המצבה בקשתו מהעולים לקברו: "אני מבקש מכל אחד שעולה על קברי, לומר בפיו: 'אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מעת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו".

ציטוטים מפורסמים בשמו

1. "לפעמים...", זאת בתשובה לשאלה האם הוא אחד מל"ו צדיקים נסתרים.

2. "הרגל של אשתי כואבת לנו", כאשר כאבה לאשתו הרגל, והוא הלך עימה לרופא.

3. "ירא שמיים אמיתי הוא זה שאינו יכול לישון בלילות מדאגה שמא לא עשה באותו יום כדי להקל סבלו של יהודי מדוכא בייסורים".

4. "הרודף אחר הכבוד - מסכן ואומלל הוא, שהרי אין יותר ממנו הנזקק לבריות. שהרי מה זה כבוד? אתה מבקש מאחרים שיכבדוך. וכי כלום יש יותר מזה הנזקק לבריות?!" (מתוך "צדיק יסוד עולם", שמחה רז, עמ' 426)

5. "קל יותר לעקור הר ע"י חודו של מחט, מלעקור גאווה מתוך ליבו של אדם" (מתוך "צדיק יסוד עולם", שמחה רז עמ', 425)

6. "חיים של בטלה - כמוהם כמוות בטרם עת." (מתוך "צדיק יסוד עולם", שמחה רז, עמ' 26)

7. "כלל זה יהא נקוט בידך: כל אימת שנתקל הינך בקשיים - הווי אומר שדבר טוב הוא. רק הדברים הרעים והגרועים באים לו לאדם בנקל..." (מתוך "צדיק יסוד עולם", שמחה רז, עמ' 427)

8. "אהבת הכבוד ושלוות הנפש אינן יכולות לדור בכיפה אחת. (מתוך "צדיק יסוד עולם", שמחה רז, עמ' 425)

9. "יהודי יקר, כשאני מסתכל עליך איני רואה אלא את נשמתך, והיא משמחת את ליבי עד מאוד",  נאמר לאדם חילוני שדיבר עימו בגילוי ראש, והרגיש שלא בנוח בהיעדר כיפה.

10. "ישועת ה' כהרף עין", משפט העידוד שאמר לאסירי המחתרות.

"לולא רבי אריה לוין לא היית בא לעולם" - הרב צבי הורביץ בסיפור מרטיט:

חלקים מצוואתו המופלאה:

1. "תמיד הייתה מגמתי, להשריש בליבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית".

2. "השתדלתי עד כמה שאפשר במצוות בין אדם לחברו, כמו שאמר הכתוב: 'ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'.

3. "נזהרתי מאוד לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, עד שנעשה אצלי לטבע שני. גם נזהרתי להקדים שלום לכל אדם".

4. "התאמצתי תמיד להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ותיכף ומיד התפללתי שלא ייענש שום אדם בסיבתי".

5. "השתדלתי בכל מאמצי כוחי להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות, ובמקום לנטוע שנאה לחוטאים, השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים".

6. "נקל יותר ללמוד כמה שפות ולהתרגל לדבר בהן, מלהימנע לדבר מה שאינו צריך".

7. "בני היקרים, אל תתערבו חלילה וחס בשום מחלוקת שבעולם, ואל תחזיקו במחלוקת, ואפילו לשם שמיים".