"היהודים ששרדו את השואה המשיכו הלאה. הם לא הולכים לדרוש זכות שיבה לפולין"

במהלך הרצאה שהועברה באחת האוניברסיטאות בארה"ב, ניסתה ערביה ישראלית להכפיש את שם ישראל, בציינה כי 80% ממשפחות עזה - תלויות בסיוע הומניטרי. כבר במשפט הזה שלה, ניכר על המרצה כי הוא מאבד את סבלנותו, ו'בוער' לו להגיב עוד לפני ששמע את מלוא הטענות. "למה זה ככה?", זעק לעומת הערביה. "הייתה להם הזדמנות. ישראל עזבה, נשארו חממות. היו הזדמנויות לפתח כלכלה. הסיבה שהם כולם נשענים על רווחה - מעידה על משהו. למה הם במחנות פליטים? הם הביאו את זה על עצמם. תגלו עצמאות, תבנו מדינה משלכם, תעשו משהו כמו שצריך. 

"תעבדו, במקום לצאת ולייצר רקטות. אני לא מרגיש צער, לאנשים שנתלים באומות המאוחדות".

בשלב זה, ביקשה הסטודנטית הערביה להציג את שאלתה, וכך אמרה: "אני אזרחית פלסטינית של ישראל. הסבים שלי הועברו ממקומם - מיפו לנצרת, ומעין חרוד לביסאן. אדמות סבי בעין חרוד הוחרמו על ע"פ החוק הישראלי של נכסי נפקדים, אף על פי שהיה נוכח. כיום יש על אדמותיו קיבוץ שמייצר את רוב הזיתים בישראל. אני לא היחידה במצב זה. 21% מאזרחי ישראל אינם יהודים, ואני לא יכולה להינשא..."

בנקודה זו, עת עברה מנושא לנושא והתקשתה להבהיר את שאלתה, עצר אותה המרצה ואמר בחוסר סובלנות מובהק: "תוכלי להזדרז? אוזל לנו הזמן". אך הסטודנטית המשיכה בדבריה ואמרה: "מה שאני מנסה לומר הוא שישראל היא אינה מדינה דמוקרטית. יש לך את חוק השבות, שקובע שכל יהודי זכאי לחזור לארץ ישראל".

כאן מזדעק המרצה, וצועק: "ואם לרשות הפלסטינית יש זכות שיבה, זה הופך אותה לרשות גזענית? לרשות הפלסטינית יש זכות שיבה, לסין יש זכות שיבה, לגרמניה יש זכות שיבה. אם יש אומה אחת בעולם שיש לה זכות שיבה - זו ללא ספק המדינה היחידה שאזרחיה נטבחו, שישה מיליון מהם - בדיוק מהסיבה שאף אחד לא הסכים לקבל אותם. פלסטינים מתקבלים במקומות רבים בעולם, כיום. 

"יש בחיים חוק התיישנות. אנחנו כבר כ-60 שנה אחרי 1948 - תתגברו על זה. תתקדמו הלאה. תבנו לעצמכם מדינה. היהודים ששרדו את השואה - המשיכו הלאה. הם לא הולכים עם המפתחות לבתים שלהם בפולין, בליטא ובתימן. הם חיים בהווה ובעתיד. הגיע הזמן שזה יקרה לפסלטינים. היהודים בנו מדינה, זכו בפרסי נובל. ניצולי שואה רבים הם יוצרים - אמנים, פסלים וציירים. הם יוצרים דברים בעלי תועלת. הפלסטינים לצערנו חיים בעבר. לפלסטינים יש תלונות, אבל רק חלקן קשורות לעם היהודי. 

"ודרך אגב - לא שמעתי את התלונות של הפלסטינים בין 48' ל-67', כשאדמתם הייתה כבושה בידי הירדנים או המצרים. לפתע הם הפכו מוטרדים מהכיבוש ומכך שנלקחו אדמותיהם".