רק בבית החולים ראה הבעל המאושפז מי האדם הנאמן לו ביותר

"ויאמרו אליו איה שרה אשתך" (י"ח ט')
 ופירש רש"י: "בבבא מציעא (דף פ"ז) אומרים, יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה"
 
מי שעוסק בענייני שלום בית יודע שאם בעבר היתה פורצת מריבה רק על הדברים הכי-הכי עקרוניים, הרי שכיום יש מקרים שהעומדים מן הצד נדהמים למשמע הטענות של שני הצדדים ואינם יכולים להבין את חוסר הרצון להקריב למען שלום הבית. מה שהיה פעם יסוד מוּסד בכל משפחה יהודית, קיבל "חיזוק" מהנהגת הרחוב, ומביא משפחות רבות לעמקי פי פחת.
התופעה הזו מתרחשת בשל הצרות והיסורים הפוקדים את אחינו בני ישראל הגורמים לכך שהשליטה העצמית על המידות נפגמת באופן משמעותי, עד שכל מאורע המתרחש תחת השמש גוזל מאתנו את שלוות הנפש ומנוחת הדעת.  אך אין בדבר זה כדי לפטור אותנו מן הדין.
ידיהם של הרבנים המתעסקים בהשכנת שלום בית מלאות עבודה, וגם אם מדובר לפעמים בשטויות והבלים של ממש, לא תמיד משתכנעים בני הזוג שעליהם לעשות כל שניתן על מנת להציל את המצב בבית, ובמיוחד את הילדים הנופלים בין הכסאות. ירחם עלינו האלקים על שהגענו למצב כזה.
כדי להמחיש את הדברים כדאי לשמוע סיפור מפליא שהתרחש בבית מרן הגרי"ש אלישיב, אליו הגיע יהודי ובפיו בקשה לסידור גט. כששאלו הגאון מדוע ולמה הוא רוצה להחריב את ביתו, השיב האיש שיש לו טענה גדולה על רעייתו. אחרי שהיא משתמשת במסרק נשארות שם שערות, "ולמרות שאמרתי לה כמה וכמה פעמים שתוציא את השערות לאחר הסירוק, היא שוכחת לעשות זאת"...
כששמע הגרי"ש את "טענותיו" של האיש כלפי אשתו, הוציא מפיו משפט אחד, רק אחד, ואמר: "כנראה שיש לך חיים יותר מדי טובים". דהיינו, אם אתה מוצא פנאי להקפיד על שטויות שכאלו, אות ברור הוא שהינך חי בשפע גדול, ולא חסר לך מאומה.
הדבר יצא מפי השליט, והנה אך יצוא-יצא האיש מבית הגאון, מָעַד על מפתן הכניסה, שבר את רגלו, והובהל לבית חולים. בתחילה הגיעו רבים מקרוביו לסעדו אולם היחידה שהתמידה לבקרו וסייעה בידו במשך כל הזמן היתה ... אשתו, זו שתמיד שוכחת להוציא את השערות מן המסרק.
בצאתו מבית החולים, כשהוא בריא ושלם, סגר האיש את ה"תיק". מן שמיא קזכו ליה לראות באופן הברור ביותר מי האדם הקרוב לו ביותר, ומי באמת מוכן להגיש לו עזרה וסיוע ביום צרה.
והדברים מבהילים. כיצד מסוגל האיש - גם בהיותו בביתו, כשהוא רגוע ושליו, ואינו מאושפז בבית חולים - לשכוח כל מה שרעייתו עושה עבורו?! הכיצד שכח אותו יהודי את המלאכה הכבירה של גידול הילדים והמעמסה המאד-אחראית של חינוכם, הנופלת בעיקר על כתפיה של האמא? הרי צריך להיות רע-לב במידה מופלגת כדי להקפיד על דבר כה קטנטן כמו ענין המסרק.
לפעמים מזווג הקב"ה לאדם 'אשה רעה' כדי להביאו למיצוי עצמי מלא
יתירה מכך. גם אם באמת רואה האדם שמן השמים זיווגו לו אשה רעה, כפשוטו, יש לו להתבונן ולדעת שהדבר נעשה לטובתו. הרב מרא דאתרא ציטט את דברי הגאון בעל ה"זית רענן" המסביר בדרך מִשלו את לשון הפסוק "עזר כנגדו", וממנה יוצא הסבר מופלא מדוע מביא הקב"ה על האדם אשה רעה.
יש אנשים, אומר ה"זית רענן", שהקב"ה, הצופה הגדול, יודע שההתפתחות שלהם תהיה רק באמצעות... אשה רעה, שאינה עושה רצון בעלה. דהיינו שאם יהיה לו טוב בחיים, והכל יילך למישרין ומאומה לא יטריד את דעתו, לא יגיעו כשרונותיו לידי מיצוי מלא. דוקא האשה הלא-טובה, ה"כנגדו", היא, ורק היא, מביאה לו "עזר" בחיים.
לכן, ממשיך ה"זית רענן" ואומר, זו הסיבה שראינו הרבה אנשים גדולים שהיתה להם אשה רעה, וזה מפני שהקב"ה צָפָה למרחוק וראה שהגדלות שלהם תגיע לידי מיצוי רק בצורה זו. יוצא איפוא שאם רואה האדם באשתו דברים שאינם מוצאים חן בעיניו, ואף גרוע מזה, אל ימהר להחליט שהיא אינה מתאימה לו, כי אולי מאת ה' היתה זאת כדי להכשירו לגדלות.
 
הפתרון המחוכם של הגאב"ד דפוניבז'
סיפור נוסף בענייני שלום בית הביא הרב בשם הגאון מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, שסיפר על בעל שהתלונן בפניו על רעייתו שאינה מסודרת, וביקש גט. הדבר היה עוד בעיירה פוניבז' שבליטא, וכל ניסיון לשכנעו שיוותר על הרעיון, נפל על אזניים ערלות.
אמר לו רבי יוסף שלמה: "בוא מחר לביתי ותקבל את הגט הנכסף".
למחרת קרא הגרי"ש לזוגתו הרבנית והורה לה לפזר בבית את כל הבגדים שהיו מיועדים לכביסה, להוציא את החפצים מן הארונות, ולפזר אף את כלי האוכל בכל חדרי הבית. הרבנית שהיתה מטיבעה מסודרת מאד, התביישה לעשות זאת, אך כיון שאשה צדקת וכשרה היתה, עשתה רצון בעלה עד שהבית היה ניראה מפוזר ביותר.
והנה, בשעה היעודה מתדפק הבעל על דלת ביתו של הרב ומביע באזניו את פליאתו על... אי-הסדר השורר בביתו. השיב לו הרב: "לפי דבריך יוצא שגם אני הייתי צריך לתת גט לרעייתי!...  אבל הינך רואה שאני חי איתה בשלום ובשלווה, ואם כן מה לך להתקוטט עם אשתך על דבר קטן כזה?!"
גם במקרה זה נסגר התיק מיידית.
 
החסד העיקרי בתוך הבית
מכל זה אפשר ללמוד על החובה הגדולה המוטלת על כל בעל בעמיו להביא את השלום אל ביתו, ולפני שהוא עושה חסד עם כל העולם שיעשה חסד בתוך ביתו, עם אשתו וילדיו, שזה הוא - כידוע - החסד היותר-גדול שאפשר לקיים בעולם הזה, שכן מחסד כזה אין אדם מצפה לגמול. איש לא יעריך אותו ויפרסם את מעשיו בשל כך, ולכן חסד עם בני הבית הוא "חסד של אמת".
מרן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל הביא על כך דוגמא מחייו של החפץ חיים שבביתו נהגו להעמיד את הסוכה בצד מסויים בחצר, וכשהתחתן פעם שניה, הביעה האשה את דעתה שעדיף להעמיד הסוכה בצד אחר. הכל יודעים ששינוי טיבעו של אדם זקן, הוא מן הדברים הקשים, הגם שהח"ח היה "מלאך" זקן. בלי אומר ודברים סָתַר הסבא קדישא מראדין את סוכתו והעמידה בצד ההוא, כפי שביקשה אשתו.
לאחר מספר דקות החליפה האשה את דעתה ואמרה שצריכים להעמיד את הסוכה דווקא בצד השני. שוב, בלי להוציא מילה מפיו סתר החפץ חיים את הסוכה והעמידה במקום שביקשה עקרת הבית. חולפות עוד מספר דקות ושוב משנה האשה את דעתה, עד שלבסוף חזרה והצביעה על המקום שבו היתה הסוכה בתחילה.
איך היה מגיב אדם מן השורה במקרה כזה?
במקרה הטוב, אם לא היה מתרגז במהלך כל ה'סיבובים', היה אומר לאשתו: "את רואה?! לא היית צריכה לבצע את כל השינויים הללו"...
החפץ חיים, לא רק שלא הגיב כך, אלא עשה כל שביקשה אשתו, וגם לבסוף - כשהסוכה חזרה אל מקומה הראשון - נתן לה להרגיש שהיא צודקת.
אדם היודע להאיר פנים רק מחוץ לביתו, שם הוא גומל חסד לאלפים ולרבבות, אבל בשובו למעונו הוא סר וזעף, צועק על כל דבר ואינו מוכן לוותר, אינו ראוי להקרא איש חסד, גם אם פעילות החסד שלו מחוץ לבית מקיפה עולם ומלואו. כך לימדונו רבותינו בעלי המוסר.
ושלמה המלך קרא על איש כזה: "ורחמי רשעים - אכזרי". (משלי, פרק י"ב פסוק י').