הדיינים החליטו: אסור להודיע לאמא

"ויתפלל בעדך וחיה" (כ' ז')
 
הסיפור שלפנינו היה ראוי לסמר את שערותיו של כל יהודי גם בתקופה רגילה. על אחת כמה וכמה בתקופה שבה אנו מצווים להגביר את האמונה החושית בבורא עולם, ולדעת שרק בכוחה של התורה לעצב את דמותו ואישיותו של האדם.
אחת הסיבות המכבידות עלינו בדור יתום זה לחוש את הדברים בפועל, היא, שהפעולות והמעשים המופלאים שליוו את עמנו בכל הדורות ושנקשרו בשמם של ענקי התורה והיראה, אינם נשמעים בתקופתנו באספקלריה הנכונה שלהם. 'מופת', בהשקפתה של תורה, ייחשב ככזה רק אם נוכל באמצעותו לגעת בקְצֵה-קָצֶהָ של אותה שושילתא דדהבא של צדיקים וגאונים שהם וגופם בארץ וכל כולם בשמי שמים.
מפרטי המעשה שיתואר כאן אנו למדים שגם בדורנו אפשר עדיין למצוא גדולי תורה הנושמים תורה ומוסרים לה את גופם ונפשם, ומכיון שאין בליבם מקום לגשמיות הם זוכים לראות ניסים גלויים לאורך כל ימי חייהם.
הסיפור קשור בשמם של הגאון רבי זלמן נטע לייבוביץ זצ"ל, נכדו של מרן ר' ברוך-בע'ר זצ"ל, ואמו הצדקנית מרת ציטא לאה ע"ה, כלתו של ראש ישיבת קמניץ, שעליו ועל שכמותו, מרנן הגר"ש שקופ והגרח"ע גרודז'נסקי זצ"ל, אמר החפץ חיים שכל עוד שהיו בחיים לא היה היטלר ימ"ש מסוגל לבצע את זממו.
הבן ואמו נפטרו בהפרש של יום אחד בלבד. בתחילה נפטר הבן, רבי זלמן-נטע, שלמד כל ימיו מתוך דחק ויסורים גדולים והתעלה לדרגה של דביקות עצומה בתורה ובנותן התורה. עשרים וארבע שעות לאחר מכן נפטרה אמו הצדקנית. ייבדל לחיים הרב מרא דאתרא סיפר שגדולתו של הגרז"נ היתה ידועה בירושלים כבר לפני עשרות שנים, ובכל מקום-תורה אליו הגיע בלט במיוחדותו בכל הענינים.
את עיקר מדרגתו בתורה רכש בתקופת המחלה הממושכת שתקפה אותה בשלושים השנים האחרונות לחייו. כמה פעמים הגיע עד שערי מוות, והיתה זו אמו שבכל פעם כשהודיעו לה על מצבו של בנה, הרגיעה את הכל באומרה: "אל דאגה. אני אתפלל עליו, וכל עוד אני נימצאת בין החיים, גם הוא יחיה..."
וכך הווה. בכל פעם שגברה מחלתו וכפסע היה בינו ובין מר-המוות, התעטפה מרת ציטא לאה ע"ה בתפילה ובתחנונים, והבן הבְריא. אגב, בהלוויתה סיפרו המספידים מעשה מבהיל, שכאשר הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל ביקש פעם מרבי ברוך-בער זצ"ל להתפלל עבור חולה מסוכן, יעץ לו ראש הישיבה שייגש לכלתו 'כי תפילתה מתקבלת'.
כשחלה רבי זלמן-נטע את חוליו האחרון, וייסוריו גברו מאד, ביקשו שוב להודיע על כך לאמו, אך אז נודע שגם מצבה הבריאותי התדרדר מאד, והסתפקו האִם אפשר להודיע לה על מצב בנה או לא. בירושלים הושיבו על כך בית דין מיוחד עם שלשה רבנים גדולי תורה שפסקו שאסור להודיע לאם.
ואכן, לאחר ימים ספורים נפטר רבי זלמן-נטע. לא היה כבר מי שיתפלל עליו. ביום שלמחרת עלתה גם אמו לישיבה של מעלה.