לא רק ילדי תימן נחטפו: סיון רהב מאיר על פרשת שלח

לטפס על כל הר
אהרון קרוב קיבל השבוע תואר ראשון מאוניברסיטת אריאל. על הבמה, בנאום כנציג הבוגרים, הוא אמר לקהל: "אין הר שאי אפשר לטפס עליו". האופטימיות הזו שלו בשנים האחרונות לא התבססה על נתונים יבשים. כי לפי הנתונים היבשים, אהרון היה הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה". הוא נפגע באורח אנוש ועבר למעלה מעשרה ניתוחים ותהליך שיקום מפרך.
"אבל הייתה לי אמונה גדולה", אמר שם. "למרות פציעת הראש, למרות שלא יכולתי לזכור ולא יכולתי לדבר, החלטתי שאני חייב. במבחן הראשון קיבלתי 50. אחר כך השתפרתי ל-55. לאט לאט. הדיבור שלי נהיה טוב ומדויק יותר לאורך זמן. גם המחשבה. ברוך השם סיימתי עם ממוצע של 80".
אהרון ממשיך לעשות מילואים ולהרצות ("חשוב לי להעביר לבני נוער את המסר שהם יכולים ללכת קדימה"). הוא וצביה אשתו הורים לשלושה ילדים. "יש לנו כוחות לטפס למעלה ולשאוף ליותר. תמיד. הכוחות האלה נמצאים בתוכנו", הוא סיכם.
הרוח הזו של אהרון ממשיכה את הרוח של שני המרגלים בפרשה, שמשדרים אופטימיות ואמונה מול כל חוזי השחורות: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", הם אומרים לעם, למרות שהנתונים היבשים קשים. "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", הם מתעקשים לומר על ארץ ישראל, למרות שהמצב לא תמיד נראה טוב. אחד הלקחים הגדולים מהפרשה הוא שכמעט הכול סובייקטיבי. אתה בוחר איך להסתכל על המציאות שמולך. אהרון בחר, למרות כל הקושי, להסתכל עליה כאתגר. הבחירה בידיו של כל אחד מאתנו.

 
על ילדי תימן
לא רק ילדי תימן נחטפו. עוד הרבה חלקים משמעותיים של הזהות שלנו הועלמו במהלך מפעל התחייה המופלא של דורנו. הסיפור אינו רק חשיפת הפרוטוקולים )הלוואי שיימצאו שם כל התשובות, אך זה כלל לא בטוח), אלא כתיבה מחדש של פרוטוקול השיבה שלנו לישראל. סינכרון עדין בין שיבת ציון הסוציאליסטית, האירופאית, לבין מי שעלו לפה כשעל שפתותיהם הפסוקים "עורי צפון ובואי תימן" (שיר השירים) ו"אשא אתכם על כנפי נשרים" (ספר שמות).
במרכז פרשת השבוע, פרשת "שלח", מופיע חטא המרגלים. השורש שלו – יחס לא נכון בין העם לבין התורה לבין הארץ. אי הבנה שזו ארץ טובה מאוד, וחוסר אמונה שיש לנו משימה לבצע בה, ושזה אפשרי. אנחנו נושאים איתנו את החטא הזה אלפי שנים. חטא המרגלים גורם לעם להישאר 40 שנה במדבר, אבל הרב קוק כותב שאנחנו עדיין צריכים לתקן את "זוהמת המרגלים". חטא לא נמחק ולא נעלם, עד שלא מתקנים אותו לגמרי.
ומהתורה למהדורה – גם הפרשה העגומה של ילדי תימן מוכיחה שאי אפשר לקבור חטאים ופשעים. בוודאי כשמדובר שוב בחטאים שקשורים לעם ולארץ. הם צפים ועולים, גם עשרות שנים אחר כך. צריך לתקן את הזוהמה הזו. לא בטוח שהפרטים על כל הילדים יתבררו, אבל זה ודאי יגביר את תחושת ההקלה, את הצדק ההיסטורי. אבל אם כבר פותחים ארכיונים, אפשר לתקן עוד הרבה יותר.
זו הזדמנות מצוינת להזכיר שעולי תימן החטופים, של 48', ממש לא החלו את העלייה משם. כבר ב-1881 יצאו שלוש קבוצות של עולים מתימן לארץ ישראל, להקים מושבות ושכונות בירושלים, יפו, השרון, כפר השילוח ועוד. אולי זוהי בכלל "העלייה הראשונה". עולי תימן האלה הגיעו לכאן עוד לפני הביל"ויים, הרבה לפני הקונגרס הציוני הראשון. לא, הם לא עלו עם כובע טמבל. הם היו חלוצים נלהבים, בפאות תימניות.
(בתמונה: צילום של חלוץ תימני על רקע ההתיישבות היהודית בכפר השילוח שהחלה ב-1882)
 

 
על מנשקי קמעות
"מנשקי קמעות, עובדי אלילים, משתטחים על קברי קדושים" – כך אמר יאיר גרבוז בעצרת לפני הבחירות, ועורר סערה. המסר היה ברור: מי שהולכים לקברי צדיקים הם אנשים פרימיטיביים, שטופי מוח, חלשים, עממיים, המוניים. בפרשת השבוע, הליכה לקבר של צדיק מוצגת כדבר הפוך בדיוק – זו הדרך לעצמאות מחשבתית ורוחנית. לפחות כך זה אמור להיות.
בפרשה 12 מרגלים מגיעים לארץ ישראל. רק אחד מהם, כלב בן יפונה, הולך לחברון, למערת המכפלה. רש"י כותב כך: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת (מוסת) לחבריו להיות בעצתם". כלומר, הוא הלך אל האבות והאמהות של האומה, וביקש בהירות וצלילות דעת. ביקש שההסתה של חבריו לא תשפיע עליו, שהוא לא יהיה מושפע לרעה מהלחץ החברתי השלילי של המרגלים, שהוא ימשיך לדבוק באמונה ובאופטימיות. ואכן - כלב ויהושע הם היחידים מבין 12 המרגלים שלא מתבלבלים ונסחפים, וחוזרים עם מסקנות חיוביות מהשליחות.
בואו נדבר על המציאות הישראלית היום: האם זה אכן כך? האם חלק מהתעשייה והמודעות והדוכנים סביב קברי הצדיקים הם דבר שמעורר כבוד? ועוד שאלה: גרבוז נחשב ליוצר, לאיש רוח. לכאורה, בימינו, מה לאיש רוח ולקברי צדיקים? המסר בפרשה הוא מהפכני: ללכת לקבר של צדיק זו ה-דרך להצליח לא להיסחף עם תרבות ההמונים, ולשמור על התודעה נקייה. הלוואי.
 
החופש הגדול נגמר
היום מסתיים החופש הגדול. כן, מה ששמעתם. לכאורה, היום יוצאים לחופש הגדול  700,000 בני נוער, אבל אם מסתכלים על פרשת השבוע (פרשת "שלח") – מגלים שחופש גדול זה דווקא לחיות בתוך מסגרת לימודית ומאורגנת, ואילו כשיוצאים ממנה – אז מתחילים החיים האמיתיים.
משה רבנו שולח 12 מרגלים מהמדבר אל ארץ ישראל. אנחנו רגילים לחשוב שהמדבר הוא מקום של חופש, בלי גבולות, אבל פרשנים רבים מבקשים שנסתכל על הדברים אחרת: במדבר הכול היה מסודר. בני ישראל מקבלים הכול מן המוכן. אוכל, מים, בגדים ועוד. הכול ניסי, הכול מוכתב מלמעלה. ההגעה לארץ יוצרת מציאות חדשה, מציאות שהם מנהלים אותה. במדבר הייתה להם "מערכת שעות", צלצולים (חצוצרות), מורים (משה, אהרון, מרים) וגם שלל משימות ושיעורי בית מוכתבים (למשל: להקים את המשכן בכל פעם מחדש). הם לומדים הרבה תורה ומקבלים הרבה מצוות, אבל עדיין לא מיישמים את כל זה בפועל, בחיים עצמם.
מתי מסתיים החופש הגדול הזה שלהם? כשעוזבים להם את היד, ומביאים אותם אל הארץ החדשה. קדימה, נראה אתכם. רק בלי המסגרת החיצונית – מתברר מיהו באמת האדם ומיהו באמת העם. הם צריכים להתחיל לעמול, להתאמץ, להוכיח את מה שלמדו, להראות מי הם בכלל ומה הם שווים. תם החופש הגדול, היום מתחיל המבחן האמיתי.
בהצלחה.
 
שיעור בתקשורת
האם התקשורת מספקת לנו עובדות או דעות? האם היא רק אומרת לנו מה קורה, עובדתית, או גם מוסיפה ו"מחנכת" אותנו מי נחשב קיצוני ומי שפוי, מי ישראלי ומי מגזרי, מי משלנו ומי הזוי?
זה אחד הדיונים הסוערים בישראל, והשורש שלו מופיע כבר בפרשת השבוע, פרשת "שלח". 12 מרגלים נשלחים מהמדבר לארץ ישראל כדי לשוב עם דיווח, ועשרה מהם חוזרים עם מסקנות קשות. לא כדאי להמשיך הלאה, הם אומרים ומייאשים את העם. החטא הזה, חטא המרגלים, נחשב לחטא היסטורי שבגללו העם התעכב במדבר עוד 40 שנה.
אבל מה בעצם היה חטא המרגלים? הרי הם בסך הכול שיתפו את העם בתחושות שלהם. אז זהו, שהם לא הבדילו בין עובדות לבין תחושות אישיות. פרשנים רבים מסבירים שהם פשוט בלבלו בין עובדות לבין דעות. הפכו ממדווחים ליועצים. הם נשלחו להביא מידע, אבל חזרו וסיפרו לא רק על המציאות היבשה, אלא על הפרשנות האישית שלהם. הם הפכו לפרשנים, וכך מילאו את העם ברוח של מרירות ותסכול, בלי מוטיבציה להמשיך את המסע והמשימה. זה מסר שרלבנטי מאוד מול אינספור כתבות, שידורים, פרסומות ובעצם כל טקסט שניצב מולנו, שראוי לקריאה ביקורתית: האם מנסים למסור לי פה אינפורמציה, או לחנך אותי? וזה כמובן מותר ולפעמים נפלא לחנך, השאלה היא האם אני מעוניין בהשפעה החינוכית הספציפית הזו?
שטיפת המוח של המרגלים לא הצליחה. אנחנו קוראים הבוקר את הפרשה הזו, אלפי שנים אחר כך, בארץ שהם אמרו שאין סיכוי ואין טעם להגיע אליה.
 
להצטרפות לווטסאפ היומי של סיון רהב מאיר, סמסו את שמכם למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.