"השקעתי בך את נשמתי, הקשבתי לך, השתדלתי לשמח אותך. ואת התרחקת..."

לחברה הזו שהשקעתי בה את כל נשמתי!
פגשתי אותך לבד. בודדה, וראיתי רצון להתפתח.
חשבתי על השם. מה הוא יחשוב? הוא ירצה בזה? חשבתי שכן.
אז התחלתי. התחלתי להגיד לך בוקר טוב מדי בוקר, חייכתי אלייך.
ולאט לאט התחלת לדבר איתי על החיים. שאלת על אמונה, שאלת על קשיים.
אבל תמיד שאלת בעלמא. לא אמרת לי "קשה לי עם", והשתדלתי לעזור למרות שזה היה קשה!
שמעתי את הקול של השם אומר לי "זו הזדמנות שלך לזכות את הרבים",
אז הלכתי עם זה.
 
הלכנו להליכות. שמעתי אותך. הקשבתי לך. עניתי לך תמיד כשהתקשרת. למרות שלפעמים הקדשתי את זה על הזמן שלי, אבל ראיתי את השם וחשבתי שהוא אוהב את זה.
הבאתי אותך לשיעורי תורה יפים וכמעט בכית מהתרגשות. ראיתי שאת שמחה. ושמחתי.
שמחתי כי הבנתי שאני משמחת בזה את השם. ופתאום...
פתאום זה הפסיק. לא יודעת איך ומתי. התחלת להתקשר פחות. לא ביקשת הליכות. לא שאלת על אמונה. והשתיקה שלך הייתה מעיקה.
הייתי מתקשרת ושומעת את אמא שלך צועקת עלייך, ולוחשת לך בזעם על זה שזו אני...
הרגשתי שאמא שלך לא מרוצה ולא אבא שלך. אז הפסקתי גם להתקשר.
מרגישה שקרה כאן משהו ולא מבינה מה. כאב לי מאד!
היה לי קשה להפסיק לחזק אותך, אבל הבנתי שזה רצון הבורא, ככה הוא רצה. אבל קשה לי לסלוח לך.
נתתי לך את כל הלב שלי, ואת אפילו לא ידעת... נתתי לך את כל השמחה שלי, בשביל שתהיי קצת שמחה, אמרתי לך את כל מה שיכולתי ומה שזכרתי על הבורא יתברך.
 
אני מאמינה באמונה שלימה שהשם עושה לטובה בהרחקה הזו. לא יודעת מי דיבר עליי באוזני אמא שלך דברים לא טובים עליי, וגם לא יודעת איך פתאום הייחס אליי הפך לצונן וקר. כואב לי לראות אותך ככה מתרחקת ולא מתייחסת אליי, אבל מאמינה שהשם רואה את הכאב שלי ויודע. יודע שרציתי רק לעשות טוב לנשמה מעם ישראל...
אני מאמינה שאבא שבשמים רוצה ללמד אותי משהו כאן. לא יודעת מה, אולי בעתיד אדע.
 מקווה שאוכל לסלוח לך בלב שלם,
 
ממני,
החברה שפעם הייתה אופציה ראשונה בשבילך,
הדר.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il  ואולי נפרסם גם אותו.