שני סיפורים מדהימים בעניין אמונה בתקופת שידוכין

"מה' יצא הדבר" (בראשית כ"ד נ')
 
האמונה בהשגחה פרטית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהאדם בכל תקופה מתקופות חייו. בלעדיה, יצעד כערער בערבה, כעץ נטול מים, שהיום או מחר ייגזר דינו לכליה ח"ו.
ואם כך בכל תקופה, מרגע לידתו ועד יומו האחרון, ועד בכלל, הרי שהזמן בו משיאים בני זוג את ילדיהם, עם בני/ות גילם, על אחת כמה וכמה שאי אפשר לצעוד בו צעד אחד מבלי להאמין באמונה שלימה במנהיגותו של מנהיג הבירה. גם אדם שניחון בעצבים של ברזל ובחוסן פנימי עמוק, נזקק למינון מוגבר של אמונה בבורא עולם, שארבעים יום לפני יצירת הוולד גזר על בן פלוני לפלונית.
בני זוג הזוכים לעבור את התקופה הזו, העשויה להתמשך על פני שנים רבות, מתוך חוויה אמיתית בהשגחה המלווה את האדם, ייצאו ממנה כשהם מחוזקים שבעתיים וקשורים לריבונו של עולם בכפל כפליים, בראותם את עוצם כוחו וגבורתו, חכמתו ונפלאותיו אשר הוא עושה עם כל בריותיו.
לפנינו שני סיפורים מופלאים המעידים יותר מאלף עדים על עניין ההשגחה, ומוכיחים בעליל עד כמה שהאדם צריך לעשות רק מה שבכוחו לעשות, ותו לא. את כל היתר עליו להשליך על בוראו וריבונו. הסיפורים הובאו לידיעתנו מכלי ראשון.
 
האורח הוזמן אחר כבוד
המעשה הראשון התרחש אצל הגאון רבי שלמה זלמן אולמן, רבה של שכונת "משכנות יעקב", הממונה על קרן כספית שהוקמה בזמנו כדי לסייע לאלמנה חשובה להשיא את ילדיה בבוא העת.
על דלת ביתו של הגרש"ז התדפק יהודי שֶבתה של האלמנה הוצעה לבנו, וביקש לדעת מה הסכום המוקצב לנישואי הבת. הרב נקב בסכום מסויים, שלא סיפק את אבי הבן, ולמרות שהשידוך היה נראה כמתאים, נפרד האב לשלום מהגרש"ז בהסבירו שאין די בסכום המדובר כדי להשיא את הילדים.
דקות ספורות לאחר שיצא האיש מבית הרב, התקשר חתנו של הגרש"ז ומודיע למרא דאתרא ד"משכנות יעקב", שיהודי המתגורר באמריקה רוצה לשוחח אתו. האורח הוזמן אחר כבוד, והשאלה הראשונה ששאל בכניסתו היתה האם הרב זוכר את שמו של אברך פלוני שנפטר לפני שש שנים.
הגרש"ז אימץ את מוחו, ונזכר שבתאריך הנקוב נפטר בעלה של האלמנה המדוברת. האורח התרגש מאוד, הוציא את ארנקו והניח על השולחן סך עתק של כסף כדי לצרפו לקרן שהוקמה לסייע לַיתומים. בתוך כך סיפר לבני הבית את שאירע עמו ביום פטירת האברך.
 

עצה הגונה מהגר"ח קנייבסקי

"בדיוק באותו יום מר ונמהר שבו הלך אבי המשפחה לבית עולמו, נקבעה לי טיסה בחזרה לארה"ב בשעה שתים עשרה בלילה, ושעתיים לפני כן הגעתי לביתו של הגאון רבי חיים קנייבסקי כדי להיוועץ בו בענין דחוף הקשור לעסקיי באמריקה.
"בביתו של הגר"ח היה תור גדול, וכשביקשתי להכנס לפני כולם, בשל מועד הטיסה, אמרה לי הרבנית שהגאון צריך לצאת בעוד זמן קצר להלוויה, וכיוון שכך אני צריך לבקש רשות מכל הנוכחים שיאפשרו לי לעקוף את התור ולהכנס לפניהם.
"משניתנה לי הרשות, נכנסתי אל הקודש פנימה, וקיבלתי עצה הגונה מהגר"ח שסייעה לי להצליח מאוד באותו עסק. כיון שבאותה פגישה שמעתי מהגר"ח אודות האברך שנפטר והשאיר אלמנה ויתומים רבים, קיבלתי על עצמי לתרום סכום כסף גדול לקרן שתוקם למענם.
"ההחלטה שלי היתה שבפעם הבאה כשאגיע ארצה, אעביר את הסכום לגבאי הקרן. הפעם הבאה הזו היתה רק כעבור כמה שנים וכיון שלא ידעתי אפילו את שמו של האברך, ניסיתי לברר את פרטיו, ולא עלה בידי. גם בביתו של הגר"ח לא קיבלתי את התשובה המדוייקת...
"משעברו שש שנים תמימות החלטתי שעכשיו צריך כבר להשקיע את כל המאמצים על מנת לברר את זהותו של האברך. עברתי בבתיהם של רבים מידידיי, עד שבסופו של דבר הגעתי אל השם והכתובת, ועתה - לאחר שגם הרב נקב בשמו של האברך ההוא - הריני פורע את נדרי.
למותר לציין שבעוד באותו יום נגמר השידוך למזל טוב.
הבה וניראה השגחה פרטית מהי. סכום הכסף הגדול הוקצה על ידי אותו גביר כבר לפני שש שנים והונח בצד, אבל מסובב כל הסיבות סיבב את העניינים כך שהכסף יגיע לידי האלמנה בדיוק באותו רגע שבו עמדה להשיא את בתה, וכשלא הספיק הכסף בקרן היתומים, נשלח הגביר כשליח טוב מן השמים כדי להוציא את השידוך אל הפועל.

השופטים אישרו את התביעה רק לקראת ה…אירוסין
את הסיפור השני שמענו מפיו של הרב מרא דאתרא שגם הוא עמד בדבריו על ההשגחה הפרטית המלווה את תקופת נישואי הילדים.
אבא שהיה מודאג מכך שאין בידיו אמצעים להשיא את בנו, התייעץ עם הרב כיצד להתנהג, והתשובה היתה שאנחנו צריכים לעשות את מה שביכולתנו, ולהתפלל, ואת כל השאר יעשה הקב"ה.
האב ציית לדברים ששמע, אירס את בנו, ולאחר כמה ימים הגיע כשהוא שמח וצוהל לביתו של הרב ובפיו סיפור מדהים.
לפני כמה שנים עבר אותו אבא תאונה פלונית, שבגינה תבע את האשמים בסכום כסף גדול. בזמנו, לא אושרה התביעה, והוא יצא בידיים ריקות. גם במקרה זה גילגל מסובב כל הסיבות את העניינים בצורה כזו שבבוא האיש להשיא את בנו, החליט עורך הדין להגיש תביעה חוזרת, ולמרבה הפלא אישרו השופטים הפעם את צדקת טענותיו והתובע קיבל לידיו סך עתק שהספיק לו כדי להשיא לא רק את בנו זה שהתארס, אלא גם את הבאים אחריו.