האם לכהן מותר לשאת גרושה 5 שנים לאחר גירושיה?

"ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים" (בראשית כ"ד, נ"ג)
 
אחד הדברים שלומד מרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל משיחתו הנאה של אליעזר עבד אברהם, בבחינת "יפה שיחתן של עבדי אבות", הוא מה שהתורה מספרת על אליעזר "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומתנות נתן" וכו'.
והתקשה הגרי"ל דיסקין, מה מקומם של בגדים להכא? האם ראוי ליתן בגדים בין כלי כסף וכלי זהב? ומתרץ, שאליעזר התכונן להביא את רבקה ליצחק כשהיא מלובשת בבגדים ללא שעטנז, וכיון שלא היה יכול לסמוך על כשרותם של הבגדים בבית לבן, לכן הביא לה גם בגדים כשרים מבית אברהם.
ברם, כאורח שבא לעסוק בעניני שידוכין, לא נאה ולא יאה הוא להטיח בפני יושבי הבית, ויהיה איזה בית שיהיה, שהבגדים שלכם אינם כשרים, כי אין זה מדרכי הנימוס, לכן "השחיל" את הבגדים בחכמה דרך המתנות וכלי הזהב היקרים.
ויש עוד דברים רבים שאפשר וחובה ללמוד משיחתו הנאה של אליעזר, ואכמ"ל. שהרי אליעזר שינה מדברי אברהם בכמה אופנים וכל זאת כדי לא לבייש את אנשי בית לבן, ולמרות שהוא משַנֶה מדבריו של אדונו, ועוד מדבריו של אברהם אבינו - כשבאים לבית זר צריך לדעת כיצד להתנהג וכיצד לדבר, הגם שיהיה זה כרוך בשינוי דבריו של אברהם אבינו.
ואפילו כשאדם עוסק בדברים הנעלים ביותר, הנשגבים מכל, אסור לו "לדרוך" על חבירו. השני לא צריך לסבול מכך שהינך מצוי במדרגה רמה ונישאה, וגם אם ראשך מצוי אי-שם ברום-הפסגה, צריך לדעת כיצד לדבר עם הזולת, שלא הגיע עדיין לגובה-הגבהים בו אתה מצוי.
בענין זה הביא הרב מעשה מופלא ממרן החזו"א זצ"ל שסיפר לו גיסו הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א. פעם, סיפר ר' חיים, ניגש פרופסור אל החזון איש ואמר לו שיש מקור בירושלמי שכהן מותר לשאת גרושה לאחר שעברו חמש שנים מאז שהאשה התגרשה...
ונתבונן: כיצד היה מגיב כל אדם למשמע דבר כה אווילי? - רבים מאתנו היו מבקשים מהשואל שיואיל בטובו לעזוב את הבית, וגם אם ברוב אדיבותנו לא היינו טורקים עליו את הדלת, אבל בודאי שהיחס אל יהודי כזה לא היה מן המשובח שבמשובחים.
והאמת, הוסיף הגר"ח, שבירושלמי מסכת יבמות יש קטע מסויים שבו אפשר היה לטעות ולהבין כך, אלא שהפרופסור הלז לא ידע כיצד קוראים ירושלמי, ואת ההוה-אמינא פירש כמסקנא וכִפְסק הלכה, בעוד שגם הוה-אמינא כזו אינה קיימת שם כלל.
החזון איש לא סילק אותו מהבית, אלא הקדיש מזמנו היקר לספר לו סיפור.
מעשה שהיה, סיפר החזו"א לפרופסור, כאשר מינו את הגאון רבי אלעזר משה הורביץ זצ"ל לרב ומורה הוראה, התקבצו כמה מטובי העיר למסיבה לכבודה של תורה. דעתו של ר' אלעזר-משה היתה טובה עליו, וכיון שראה שאין יין על השולחן, קם ואמר: מי שיודע היכי-תמצא איך יכול להיות שלכהן יהיה מותר לשאת גרושה, יקום ויאמר, ואם לא - יניח בקבוק יין על השלחן.
כמובן שעד מהרה התמלא כל השלחן בבקבוקי יין, כיון שאף אחד לא ידע פתרון. גם ר' אלעזר משה עצמו הניח יין על השלחן כיון שגם הוא לא ידע היכי-תמצא לדין זה...
"נו, ואם אותו גאון עולם כמו ר' אלעזר משה אינו יודע היכי-תמצא לדין ההוא, האם הינך חושב שיש אפשרות כזו"? - אמר החזו"א.
זו היא "תרבות דיבור" במיטבה. גאון כמו החזו"א, צדיק יסוד עולם כמו החזו"א, מתמיד כמו החזו"א, שכל דקותיו היו מדודות, מצא זמן להשיב ליהודי כזה ולהקדיש לו תשומת לב. העיקר לא לפגוע בו.