"השערות שלי צומחות מחדש שעתיים לאחר התספורת", טען החתן

"כי אחי אביה הוא" (בראשית כ"ט, י"ב)
ופירש רש"י: "אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות", וכו'.
 
גם אל הרב מרא דאתרא, המורגל בשאלות הלכתיות מיוחדות, לא הגיעה שאלה כזו זמן רב.
מעשה בחתן ביום חופתו שנכנס לחנותו של סַפָּר וביקש להסתפר אך הודיע לו לפני כן שהערב הוא ניכנס לחופה בהתכוונו בכך שיעשה לו תספורת הגונה כיאה לחתן.
הספר, בשומעו את הדברים, נקב במחיר כפול מהסכום הנקוב לתספורת רגילה. למיודענו החתן, למרות שהופתע למשמע המחיר, לא היתה ברירה, והגיש את ראשו לתספורת, אבל מוחו עבד שעות נוספות כדי ללמד לקח את הספר שהכפיל את המחיר ללא סיבה מוצדקת.
לאחר שסיים הספר את מלאכתו, אמר לו החתן כדברים הללו: "מה תעשה, אדוני הספר, אם אגלה לך שטבע השערות שלי שהן גדלות שנית לאחר שעה-שעתיים מתום התספורת? כיצד אני יכול להגיע כך לחתונה?"...
הספר שעמד נדהם למשמע השאלה, סירב להאמין לדבריו המוזרים של הלקוח, אך לאחר שזה הבטיח לו ש"אני אוכיח לך במציאות ששערותיי תגדלנה תוך זמן קצר", הבטיח לו לספְרו שנית חינם אין כסף.
לחתן דנן יש אח תאום שתווי פניו דומים לו במדויק ואיש זָר שאינו רגיל בהם לא יוכל בשום אופן להבדיל בין השניים. מה עשה החתן שהרגיש עצמו ניפגע מהפקעת המחירים במספרה? פשוט מאד. אמר לאחיו התאום שייגש לספר ו... יראה לו את השערות שגדלו בראשו שנית, ואז יזכה לתספורת חינם, וכך יוכל להוציא ממנו בחזרה את המחיר הכפול שלקח ממנו...
לאחר שעשה מה שעשה, בא החתן לשאול את פי הרב מרא דאתרא האם ה'קונץ' היה תָּקֵף מבחינה הלכתית או שמא התחייב בדיני ממונות וגניבת דעת. לפני שניכנס הרב לדון בחלק ההלכתי של הנושא, ציטט מעשה דומה מרש"י פרשת נשא. רש"י מביא שם את רק ה'כותרת' "מעשה בשתי תאומות", ואינו מצטט את המשך הסיפור.
במדרש רבה (נשא, פרשה ט' סימן ט') מובא המעשה במלואו עם שתי אחיות תאומות שהאחת ניסתרה והיתה צריכה לשתות מי המרים, ושלחה את אחותה שלא ניסתרה לעשות זאת במקומה וכך תינצל.
מספר המדרש, שהאחות השניה הגיעה לבית המקדש ובעלה של הראשונה לא הכיר בה שהיא אינה אשתו, והבדיקה גילתה, כמובן, שהאשה לא חטאה. כשחזרה האחות לבית הסוטה האמיתית נישקה אותה (הסוטה), ואז ניתז מפיה ריחם של המים המאררים, ומתה מיד.
על השאלה עצמה הביא הרב כמה צדדים, האם הספר קרוי קבלן ואז יש לו דין אונאה, וכן את דברי הריטב"א בקידושין שאם הוציא אדם חפץ מחבירו בעת לחץ, אין לכך תוקף, אבל ייתכן, אמר הרב, שאין כאן אונאה, ומותר היה לחתן לעשות מה שעשה, וזאת מתוך הגמרא (יבמות, דף ק"ו עמוד א') המספרת על יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון, והתיר לה רב פפא לחלוץ כדי לקבל את מאתיים הזוזים המגיעים לה ממנו, ואחר כך לעוזבה לנפשו ולומר לו "משטה הייתי בך", כי אם הוא, היבם, עשה מעשה שאינו כהוגן, מותר גם ליבמה לנקוט בצעד דומה, ועדיין צ"ע.
 
דעתה של האמא השתבשה
בשיעוריו סיפר הרב על עוד מקרה מדהים כאשר רופא בחדר מיון תיאר לו אירוע שזיעזע גם את צוות חדר הרופאים.
אמא הגיעה עם ילד כבן שבע והצביעה על חתך בבטנו. לשאלת הרופאים כיצד נחתך הילד, השיבה שהוא נפל על סכין. "בדקתי את הילד, סיפר הרופא לרב, ואבחנתי מיד שלא הוא נפל על הסכין אלא הסכין נפלה עליו, ולא סתם נפל, אלא מישהו הפיל אותו בכוונה על הילד, וה'מישהו' הזה היא, לא פחות ולא יותר, אימו-יולדתו, שבתקופת מלחמת המפרץ השתבשה עליה דעתה וכשנכנסה ללחץ עשתה מה שעשתה.
אז מה הינך רוצה ממני? שאל הרב, והרופא ירא השמים השיב לאמר: על פי החוק אני מחוייב לדווח על האירוע למשטרה, אלא שחוששני שבעקבות זה  יימסר הילד לאימוץ למשפחה חילונית, והרי אמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר מן ההורגו...
לבסוף השבענו את האשה שלא תחזור על איוולתה יותר, וכיוון שהאשה קיבלה טיפול ניראה היה על פי תמונת המצב שהאירוע לא יישנה.