לא נתנו לשליח לשאת דברו, והגבאי נפטר

"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן"(בראשית מ"ו כ"ח)
ופירש רש"י: "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא תורה"
 
בבית כנסת בעיר מסוימת נקבעה תקנה שלא לשאת דרשות בשבת לפני הקהל מחמת טירחא דציבורא. והנה קרה שבשבת אחת הגיע שליח מטעם ישיבה שהוקמה ע"י מרן ה"חזון איש" זצ"ל וביקש לדבר לפני הקהל כדי שיסייעו ללומדי התורה ויתרמו כספים לישיבה.
לאור התקנה החדשה החליט הגבאי הראשי, לאחר דיון ממושך, שלא לתת לשליח לנאום כדי לא לשבור את התקנה. מיד לאחר השבת לקה הגבאי בהתקף לב קשה וכשנציגי בית הכנסת פנו לשליח וביקשו את מחילתו, השיב להם: "לא בכבודי פגעתם אלא בכבוד החזון איש".
הלכו הגבאים לקברו של מרן זצ"ל בבית החיים בזכרון מאיר כדי לבקש מחילתו, אך איחרו את המועד. הגבאי נפטר לבית עולמו.
מתפללי בית הכנסת סיפרו עוד שלאחר המקרה פנו הגבאים אל הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל וביקשו לדעת האם מותר לבטל תקנה שנקבעה בבית הכנסת. הגרצ"פ השיב להם שבמקרים יוצאים מן הכלל, כגון זה שאירע להם, בוודאי שאין איסור בביטול התקנה, ואדרבה יש לבטלה.