"בשמים אתה נחשב לגנרל גדול", אמר הרב לנהג המונית

"ותשלח את אמתה ותקחה" (שמות, ב' ה')
 
אחת הבעיות החמורות בתקופתנו היא שהיצר הרע משתדל להחליש את כוחם של יהודים תמימי דרך ויראי שמים באומרו להם "הרי גם אם תעשו מצוה זו או אחרת, אין אתם נקיים מחטאים אחרים, אז לשם מה כדאי לכם להתאמץ ללכת לשיעור תורני או לעסוק במצווה פלונית, הרי בין כך - - -".
ובין כך ובין כך, הם פורשים מהמצווה שביקשו לעשות, ופורשים מחיי עולם.
הגה"צ רבי דן סגל שח פעם על דברים שסיפר לו נהג מונית חרד וירא שמים שהיתה לו הזכות להסיע את מרן ה"קהילות יעקב", הסטייפלער זצ"ל. הנהג סיפר להגר"ד סגל שהסטייפלער שאל אותו האם הוא קובע עיתים לתורה לאחר יום עבודתו המפרך, "והשבתי לו, שאמנם אני משתדל ללכת לשיעור גמרא, אבל מאד כואב לי שכבר בתחילת השיעור כוחותיי אינם עומדים לי ומרוב העייפות אני נרדם על הגמרא, ומתעורר רק כשמגיד השיעור מסיים את הדף".
הנהג הוסיף לתאר כיצד תינה לפני גדול הדור את כאבו על כך שאינו מסוגל להישאר עירני, ועל אחת כמה וכמה שכואב לו על כך שאינו מבין את דף הגמרא.
"היה זה דווקא הסטייפלער שהאיר לי פנים ואף עודדני מאד, וכשירד מהמונית, ליטף אותי בחביבות רבה, ואמר:
"דע לך, שאמנם כאן בעולם הזה ניראה לך שאינך שווה הרבה, אבל יכולני להבטיחך נאמנה שבשמים אתה גנרל גדול, בגלל שהינך עושה כל מה שאתה יכול לעשות, ויותר מזה אין בכוחך לפעול מאומה. הַמְשֵך והמשך לבוא לשיעור, גם אם תֵרדם על הגמרא, כי בשמים מחשיבים אותך לצדיק גדול".
והוסיף הגר"ד סגל וביאר:
הרי היהודי הלז, נהג המונית, באמת עשה כל מה שהיה מסוגל לעשות. היו לו בבית הרבה ילדים, והוא חייב על פי דין תורה לפרנסם, ועבודתו כנהג מונית מביאה אותו לידי עייפות רבה, אם כן כל מה שהוא מחוייב לעשות זה לבוא לשיעור גם אם אינו מבין כלום ונרדם.
סיפור זה הוא מוסר השכל גדול מאד גם עבורנו, סיים הגר"ד סגל, כיון שבתקופתנו יש תופעה לא-רצויה שאם בני תורה מרגישים שהם אינם מסוגלים להגיע לדרגות גבוהות, ממילא מזלזלים כבר בכל דבר, ולא מוכנים להשקיע ב"מצווה קלה". וכי בכוחנו לשפוט מהי מצוה קלה ומהי מצוה חמורה? אסור לזלזל בשום דבר שבקדושה! גם אם יהיה זה דבר שלפי קוצר שכלנו לא כדאי להשקיע בו...
ועיקר-העיקרים הוא לדעת שלא תובעים מהאדם יותר ממה שהוא מסוגל לעשות, ואם התאמצת לעשות כל שביכולתך, הינך גנרל גדול בשמים.
והנה, רבותינו שואלים למה הושיטה בתיה בת פרעה את אמתה להציל את משה, הרי באמה בלבד לא היה באפשרותה להגיע אל התיבה המונחת בים סוף? ותירצו, שאמנם התיבה היתה רחוקה אבל היא עושה את המוטל עליה ומושיטה רק את אמתה מתוך ידיעה שזה מה שהיא יכולה לעשות ואת השאר יעשה האלקים.
ואז התרחש הנס והאמה הגיעה אל התיבה.
כך גם בענייננו. האדם חייב לעשות את שלו, והקב"ה יעשה גם הוא את שלו, כדי שאפילו הנהג ההוא יבין את דברי התורה.