"ברוך השם" על מותו של יהודי - חטא?

"עד בכור השפחה אשר אחר הרחים" (שמות י"א ה')
ופירש רש"י: "ולמה לקו בני השפחות? שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם"
 
יהודי אחד הביע בפני את חששו שיתבעו אותו בשמים על שאמר את המילים 'ברוך השם'. לרגע חשבתי, סיפר הרב מרא דאתרא, שאין אני שומע טוב; יתבעו אותו על שאמר 'ברוך השם'?! אך היהודי חזר שוב על דבריו, וסיפר דברים כהוויתם.
"הייתי מעורב בתאונת דרכים קטלנית, ולבד מאיש אחד לא היו עדים לתאונה, כך שאי אפשר היה להאשים אותי במאומה. והנה, העד הזה נהרג רח"ל אף הוא בתאונה אחרת, וכששמעתי זאת פלטתי מפי את המילים ברוך השם, כשהכוונה היתה כמובן לא על עצם מותו של אותו יהודי, אלא על העובדה שאני השתחררתי מהעונש הכבד שהיה עלול להיות מוטל עליי".
יהודי זה הגיע אל הרב ושאל האם באמת חטא בכך, ואם כן - איזו כפרה יש לחטא זה.
 
שאלה דומה אצל ה'קאפו' בשואה
אמרתי לו ששאלה דומה נשאלה כבר אצל ה'קאפו' בשואה. שוטרים אלה היו מזרע אברהם יצחק ויעקב, והתמנו על ידי הנאצים הארורים ימ"ש לטפל בקרונות המשלוחים שהגיעו מכל רחבי פולין.
לקראת סוף המלחמה, כשהמשלוחים לא הגיעו בקצב מטורף כפי שהיה עד אז, הרגישו הקאפו שהנה עוד מעט יפסיקו לשלוח יהודים למחנות ואז יבוא גם יומם-הם, שהרי הגרמנים התכוונו להשאיר את השוטרים היהודיים בחיים כל עוד יש להם 'עבודה', אבל ברגע שייפסקו המשלוחים, גם הם יושלכו אל המשרפות.
לאחר זמן רב שלא הגיעו משלוחים, הבחינו הקאפו ברכבת נוספת המתקרבת למחנה המוות, ופלטו מפיהם את המילים 'ברוך השם', כיוון שרכבת זו העניקה להם את זכות החיים לעוד כמה ימים...
בספר 'ממעמקים' מסופר ששוטרי הקאפו היהודיים שאלו אחר כך האם היה בכך חטא וכיצד יכולים הם לכפר על העוולה הזו.
 
"לפי שאין אדם ניתפס על צערו"
הרב פשט את השאלה מהתוספות (יומא, דף כ"ב עמוד ב') ד"ה "והאמר רב".
הגמרא שם מביאה את דברי רב המקשה כיצד קיבל דוד המלך לשון הרע, ותוספות ממשיך להקשות "והא דלא פריך נמי מהא דחטא שאמר שירה על מפלתו של שאול, כדאיתא פרק אלו מגלחין, 'שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני'" (תהילים, פרק ז' פסוק א')?
ומתרץ תוספות, "ההיא כשגגה חשיב ליה דכתיב שגיון לדוד, לפי שאין אדם ניתפס על צערו שהיה שאול רודפו". מוכח מכאן, שאדם האומר במקרים הנ"ל 'ברוך השם', נחשב לו דבר זה כשגגה מוחלטת והואיל ואין אדם ניתפס על צערו, ממילא אין זו עבירה.
 
ראיה נוספת מה'משך חכמה'
ראייה נוספת אפשר להביא מדברי ה'משך חכמה' בפרשת פטירתו של אהרן הכהן. כאשר התורה אומרת (במדבר, פרק כ' פסוק כ"ט) "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", שואל ה'משך חכמה', כיצד ייתכן שכל בית ישראל פרצו בבכי, הרי יש כמה אנשים היושבים בערי מקלט, והם שמחים במותו של הכהן הגדול, שהרי אז הם יוצאים לחופשי?
ומתרץ שמכאן ראייה שבזמן פטירתו של אהרן הכהן לא היה אף אחד בערי מקלט, לכן בכו אותו כל בית ישראל. עכ"פ מוכח שאם היה מאן דהוא יושב בערי מקלט, הוא היה שמח...