אמנות בלתי אפשרית, חתולים בגודל על-טבעי, זמזום שאי אפשר להקליט... 10 תעלומות שמעולם לא נפתרו

קווי הנסקה
באזור מבודד וצחיח בדרום פרו, התקיימה תרבות הנסקה עד לפני כאלף ארבע מאות שנים. בני הנסקה יצרו יצירות אמנות על ידי הסרת האבנים האדומות המכסות את הקרקע, כך שהאדמה הלבנה תחתיהם נחשפה. התוצאה מכונה בשם 'קווי נסקה', דפוסים שונים בשלל צורות כולל חיות (ביניהם למות, דגים, ציפורים וקופים). העיצובים הגדולים יותר הם ברוחב של יותר ממאתיים מטרים. איך הצליחה תרבות פרימיטיבית ליצור אמנות כל כך מדויקת בקנה מידה כה גדול – כאשר לא ידוע על שום דרך בה יכלו לצפות באמנות מהאוויר, שרק ממנו ניתן לראות את הצורה המלאה? לחוקרים אין שום מושג.

סטונהנג'
סטונהנג' הוא אתר פרהיסטורי באנגליה, שבו סוללת עפר מקיפה אבנים עומדות ענקיות. איש אינו יודע למה סודרו אבני הענק בצורה הזו – ומסתורי יותר, איש אינו יודע כיצד נעשה הדבר.
האבנים הראשונות בסטונהנג', אבנים כחולות, יכלו להיות מובאות מהמקור היחיד שלהן בבריטניה – ווילס, הנמצאת במרחק של למעלה מ-400 קילומטרים משם. איך הועברו האבנים בטכנולוגיה הפרימיטיבית של אותו זמן? האבנים הגדולות יותר יכלו להיחצב באזור יותר קרוב, אבל עדיין לא ברור כיצד הועברו לסטונהנג' בעידן שבו טרם הומצא הגלגל. בנוסף, ממצאים ארכיאולוגיים ברור כי האבנים שוייפו על ידי אבנים אחרות, ולא על ידי ברזל שכנראה לא היה זמין לבונים.
כל המגבלות הללו דורשות להאמין שצבא ענק של אנשים נחושים הקים את סטונהנג' במשך דורות רבים. או אולי היו אלה דווקא חייזרים שהביאו את האבנים מהחלל החיצון? התיאוריות על המסתורין של סטונהנג' רבות ימים כמעט כמו אבני האתר, אבל אין אף גרסה פורמלית מוסכמת שתסביר לתיירים, חד משמעית, אין נבנה האתר ולאיזה צורך.

הספינה מארי סלסט
ב-5 בדצמבר 1872 הספינה מארי סלסט, ספינת סוחר בריטית, נמצאה משייטת באוקיינוס האטלנטי עם כל תכולתה עליה – מלבד אנשי הצוות והנוסעים בספינה. בדיקה מדוקדקת של הספינה לא העלתה שום סימן למאבק או קרב שהתחולל בה. בספינה עוד היה שפע של מזון ומים, היא עדיין יכלה לשוט, והדבר היחיד שהיה חסר בה היה סירת הצלה אחת. למרות חקירה ארוכה, איש מאנשי הצוות או הנוסעים מעולם לא נמצא. התעלומה הימית הגדולה הזו הביאה לשורה של תיאורית מוזרות, מאדים רעילים באוויר ועד רעידת אדמה תת-ימית.

משולש ברמודה
משולש ברמודה הוא חלק בצפון האוקיינוס האטלנטי, שבו ספינות ומטוסים נעלמו פעמים רבות בנסיבות חשודות מאד. ברשימת הנעלמים נכללת, בין השאר, 'טיסה 19', חמישה מפציצים שיצאו לטיסת תרגול ב-1945 ומעולם לא שבו. כך היה גם גורלו של מטוס החילוץ שיצא לחפש אותם. מקרה ידוע אחר הוא ספינת הצי האמריקאי שנעלמה ב-1918 עם 309 אנשים על סיפונה, והיכטה קונמרה שנמצאה באזור המשולש ב-1955 – כשכל אנשי הצוות שלה נעדרים.

הספינה אורנג מדאן
מה שהתרחש לספינה ההולנדית 'אורנג מדאן' כשהפליגה ממלזיה, הוא כנראה אחת מהתעלומות הימיות המוזרות ביותר אי פעם. ב-1947, באמצע הפלגה, הספינה שלחה מסר SOS שכלל הודעה כי רב החובל מת, וכך גם שאר אנשי הצוות. גרוע יותר, גם מעביר הקשר מת באמצע העברת המסר. כאשר הספינה 'סילבר סטאר' הצליחה לקבל את הקריאה לעזרה ויצאה לקראת הספינה במצוקה, הם גילו שכל צוות הספינה מת – ללא שום סיבה ברורה. ההסברים שהוצעו נעו מכימיקלים מסוכנים ועד מעורבות של חייזרים, אבל עד היום לא הושגה שום מסקנה לגבי גורלם של אנשי אורנג מדאן.

חתולי ענק באוסטרליה
במאה השנים האחרונות נמסרו דיווחים חוזרים ונשנים על חתולים אקזוטיים ענקיים שמסתובבים בסוואנה האוסטרלית. כיצד הגיעו חתולים בגודל כל כך לא סטנדרטי לאוסטרליה? ההסברים שהוצעו נעו מבריחה של יצורי קרקס ועד לחתולי פרא שגדלו באופן חסר תקדים בטבע. החתול הענק המפורסם ביותר שנראה עד היום נורה על ידי צייד מקומי ב-2005. בדיקת די.אן.איי אישרה שמדובר בחתול פרא: אבל גודלו של היצור היה שווה לגודלו של פנתר. כיצד זה קרה? איש אינו יודע.

מסתורין מגדלור אילין מור
בשנת 1900, רק שלושה בני אדם חיו באי הסקוטי אילין מור: שלושת שומרי המגדלור. אבל ב-26 בדצמבר של אותה שנה, ספינת ציוד שהגיעה לאי הופתעה לגלות שאנשי המגדלור לא ממתינים לה על החוף כהרגלם. גם אחרי צפירות ממושכות וזיקוקים, אף אחד לא הופיע. בסופו של דבר, אחד מאנשי הספינה נשלח לבדוק את המצב במגדלור.
בעודו מטפס על המדרגות הצרות המובילות למגדלור, השליח נתקף בתחושת חרדה לא ברורה. כשהגיעה לדלת, מצא אותה בלתי נעולה. הוא נכנס, וגילה כי שניים משלושת המעילים חסיני המים שהיו בדרך כלל בכניסה – חסרים. במטבח הוא מצא שאריות של ארוחה וכיסא מוטל על הרצפה. השעון במטבח הפסיק לעבוד ואנשי המגדלור לא נראו בשום מקום.
חקירה נוספת גילתה תיאורים מטרידים ברישומי יומן המגדלור האחרונים. ב-12 בדצמבר כתב אחד משומרי המגדלור, תומאס מרשל, שהאי סובל מרוחות עזות, חזקות מכפי שחווה אי פעם. מרשל כתב גם כי השומר הראשי, ג'יימס דוקאט, היה שקט מאד. על השומר השלישי, ויליאם מקארתור, מלח לשעבר הידוע בקשיחותו, כתב מרשל כי הוא 'בכה' בגלל הסופה.
בהמשך כתב כי הסערה המשיכה למשך מספר ימים, וכי שומרי המגדלור התפללו במהלכה. המשפטים האחרונים ביומן היו: "הסערה נגמרה, ים רגוע. אלוקים שולט על הכל".
הדבר המוזר? בתקופה בה נרשמו הקטעים הללו, לא היתה שום סערה באזור אילין מור. ומאז ועד היום, לא התגלה גורלם של שלושת שומרי המגדלור.

אורות הסדאלן
ב-1997, הרלד דייל היה בטיול קמפינג עם בני משפחתו בעמק הסדאלן בנורבגיה. ערב אחד, דייל יצא מהאוהל כדי לצחצח את שיניו כשהבחין שמשהו מוזר: שלושה אורות שיצרו יחדיו משולש והבהבו בשמיים המתכהים. האורות פשוט צפו באוויר, שעוצמת הזוהר שלהם משתנה מרגע לרגע. הרלד הזעיק את ילדיו לחזות בפלא איתו, ואחרי מספר דקות, האורות נעלמו.
דייל, מסתבר, היה אחד מהאנשים הרבים שזכו לראות את התופעה הנקראת 'אורות הסדאלן'. תיעודים של התופעה קיימים כבר מהמאה ה-19. הדיווחים מספרים על אורות שזורחים בשלל צבעים, כולל כחול, אדום וצוהב, ומופיעים לעיתים סמוך לקרקע ולעיתים לרוחב השמיים. מדענים חוקרים את האורות הללו כבר שנים רבות, אבל טרם הגיעו למסקנה מקובלת על הכל לגבי מקורם.

זמזום טאוס
בתחילת שנות התשעים, תושבים רבים של העיירה טאו בני מכסיקו החלו לדווח שהם יכולים לשמוע מעין טרטור או זמזום חד גוני שאינו פוסק. מחקר שבוצע על ידי אוניברסיטת ניו מכסיקו גילה כי 2 אחוזים מהאוכלוסיה יכולים לשמוע את הרעש, אבל אף מחקר לא הצליח למצוא את מקור הרעש. ציוד הקלטה רגיש שהוצב ברחבי העיירה לא הצליח לקלוט שום קול יוצא דופן, והזמזום של טאוס נותר מסתורין בלתי מפוענח.

מכתש פטומסקי
ב-1949, הגיאולוג ואדים קולפאקוב יצא למסע מחקר בסיביר. כשקולפאקוב התחיל לחדור לטריטוריות שכמעט ולא נחקרו עד אז, המקומיים הזהירו אותו לא להמשיך הלאה, כי ביערות יש 'מקום של רשע' שאפילו החיות מתרחקות ממנו. קולפאקוב זילזל בסיפורים, אבל כשהמשיך אל תוך היער נדהם לגלות מכתש ענק בעומק של בניין בן 25 קומות. מקרוב הוא נראה כמו פתח של הר געש, אבל קולפאקוב ידע שאין באזור כל הרי געש. המכתש גם נראה חדש למדי: קולפאקוב העריך שהוא נוצר לפני 250 בלבד. העצים בסביבה, כך הבחינו קולאקוב וצוותו, עברו תהליך של 'גדילה מואצת'.
עד היום מדענים לא הצליחו לפענח את מקורו של המכתש, אבל האמונות התפלות הקשורות אליו שרדו היטב, כשהן זוכות מידי פעם לחיזוקים. כך למשל, ב-2005 משלחת מחקר שיצאה לעבר המכתש התבטלה כמעט מיד כאשר ראש המשלחת מת מהתקף לב במרחק קילומטרים ספורים מהמכתש. התושבים המקומיים, כמובן, משוכנעים כי המכתש 'המרושע' היה גורם המוות.