הרב מרדכי אליהו, מה מברכים על תפוח? הווטסאפ של רהב מאיר לפרשת קרח

על מה בעצם המריבה? על הגישה לחיים. פרשת השבוע החדשה, פרשת "קורח", מציגה שוב מחלוקת כואבת בעם ישראל - עוד לא התאוששנו מפרשת המרגלים, וכבר מגיע קורח ומנסה שוב לערער על המנהיגות של משה ואהרון, הפעם מכיוון אחר. 
תמצית המחלוקת בין קורח למשה מוצגת בפסוק שכל אחד מהם אומר לעם. קורח, שלא מבין למה רק משה ואהרון עומדים בראש, מטיח כך: "כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים". משה, לעומת זאת, העביר לבני ישראל ציווי אחר, דומה אבל שונה מאוד: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ".
הטיעון של קורח נשמע הגיוני - יש שוויון, כולם קדושים, כולם אותו דבר, לכולם מגיע. העם דורש צדק קדושתי. קורח טוען שהקדושה כבר קיימת, כאן ועכשיו. הוא מדבר בלשון הווה. הטיעון שלו הוא מסוג הטיעונים שנשמעים נפלא, אבל הם בעצם מלאי פופוליזם ושטחיות. 
משה, לעומתו, לא מתחנף לעם. הוא דורש ותובע. הוא מדבר בלשון עתיד ומציב משימה: קדושים תהיו. לא כרגע, אבל צריך לעבוד קשה ולהתקדם. לכולם יש פוטנציאל. 
אלה שתי גישות שמוצבות זו מול זו בפרשת השבוע, וממש לא רק בפרשה. מול מי שטוען שאנחנו מושלמים ולא צריכים לעמול, ניצב משה ומזכיר: מה שקיבלנו בהר סיני זה לא קדושה אוטומטית וסופית, אלא אפשרות להכניס קדושה לחיים.

E-150d והאמת בעידן השקר
האוויר סובל הכול. אפשר לשקר, לעטוף את זה בעטיפה יפה, ואז לשווק ולמכור. למשל: לוקחים מים, סוכר, צבע מאכל קרמל (E-150d), קפאין, חומרי טעם וריח, קפאין וחומצה זרחתית – ואת המשקה השחור והלא-בריא שמתקבל מוכרים בכל העולם תחת הסיסמה "טעם החיים". מה טעם? מה חיים? הרי זה בדיוק הפוך. במקרים רבים ונוספים אנחנו מוקפים בפרסומות ובדיווחים שפשוט הופכים בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון. "עולם הפוך ראיתי", נאמר בתלמוד על מציאות מבלבלת כזו.

תעלול דומה מופיע בפרשת השבוע. דתן ואבירם, שהם חלק מהמורדים יחד עם קורח, אומרים למשה משפט מדהים: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר?". כלומר – לא מספיק שלקחת אותנו מארץ זבת חלב ודבש, אתה גם רוצה לשלוט עלינו? שימו לב לערמומיות. הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נאמר על ארץ ישראל, אבל הם מעזים לומר אותו על מצרים. המקום בו זרקו תינוקות ליאור, המקום בו הם עבדו בפרך בעבודה קשה – פתאום הופך אצלם למקום חיובי, לארץ זבת חלב ודבש, לא פחות.

פרשת "קורח" מלמדת אותנו אינספור לקחים על מחלוקות, שטיפת מוח ושכנוע, ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים: קצת אחרי יציאת מצרים, אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש", ויש מי שיקנה את זה.

מורשת הדר גולדין

אחד המסרים החזקים של הדר גולדין ז"ל הוא המשפט הקצר הבא, שנהג לומר: "בחיים אתה יכול לבחור להתעסק בעצמך, או לעשות דברים גדולים". זה היה המוטו של הבחור הצעיר הזה, שמשפחתו, לצד המשפחות של אורון שאול ואברה מנגיסטו, נאבקת בימים אלה נגד ההסכם עם טורקיה.

אין לי פרשנות חכמה משלי על ההסכם, אבל כשקראתי את פרשת השבוע, פרשת קורח, נזכרתי שוב ושוב במשפט הנוקב הזה של הדר. אם יש משהו שקורח עשה – זה לעסוק בעצמו במקום בדברים גדולים. הוא סחף ציבור גדול למריבה ולטרגדיה רק בגלל הקנאה שלו, הכבוד שלו, התפקיד שרצה לקבל. קורח קינא במשה ובאהרון ורצה לשלוט, ולבסוף נבלע באדמה עם כל אוהדיו, אחרי מחלוקת קשה בעם. הפרשה מתארת לנו לאן מורשת קורח יכולה להוביל אותנו, חלילה. ומה עם מורשת גולדין? לאן היא יכולה להוביל אותנו? בהלוויה של הדר, ביקש אביו, ד"ר שמחה גולדין, מהקהל הגדול לקחת כל אחד חלק קטן מהדר ולאמץ אותו לתוך חייו: "אני מבקש מכם, מהיום ואילך, להכניס עוד קצת הדר לתוך דרך חיינו. אם כולנו ננהג כך נביא תיקון לעולם המסוכסך הזה, ונגביה את עם ישראל למדרגה גבוהה יותר. כך עשה הדר, ואם נמשיך את דרכו, יהיה זה נצחונו של הדר על הרוע המוחלט".

כל האדם קדוש בשווה
שוב טרור, הפעם בטורקיה. שוב (כנראה) דאע"ש. שוב רצח מתועב מתוך אמונה מסולפת. פרשת השבוע, פרשת "קורח" מזהירה מפני התפיסה שהציג קורח: "כל העדה כולם קדושים". תפיסה שגויה של הקדושה עלולה להוביל אנשים לחשוב מהר מדיי שהם קדושים מדיי, ואז - אין להם גבולות.

וכך כותב הרב קוק בספרו "אורות" על מה שהוא מכנה "הקורחות האנושית". הוא מזהיר אותנו מפני כך שהתפיסה של קורח עדיין מסתובבת בינינו, כתפיסה דתית: "הקריאה לכל העמים השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות – 'הנכם כולכם קדושים, כל האדם קדוש בשווה', זאת היא הקורחות האנושית שממנה סובל האדם. העולם צריך שיכיר כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה אחת, די לאדם שיעוף לגן עדן, בשעה שכל אוצר הרעה והרצח והתיעוב הספון בכל חדרי ליבו יכול להישאר בעינו".

הרב טוען שקדושה דורשת עמל, מאמץ, לימוד, ריכוז ומסירות נפש, ומזהיר שהתפיסה הפסולה של הקדושה - "מרבה רצח ודם וכל תועבה". הוא כתב זאת עוד לפני השואה, ועוד לפני מושג השאהיד המוסלמי המודרני. קראתי פרשנים שמסבירים שהוא מתכוון לאינקוויזיציה הנוצרית. הדברים, מכל מקום, רלבנטיים מאז קורח במדבר ועד ימינו: לא כל העדה כולם קדושים אוטומטית. 

התמהוני שפנה אל הרב אליהו
אני לא יודעת למה הסיפור הקטן הזה כל כך תפס אותי. אולי בגלל הפשטות שיש בו והכבוד האמיתי כלפי כל אחד. בשבת ימלאו 6 שנים לפטירת הרב מרדכי אליהו זצ"ל. את הסיפור שמעתי מפי תלמיד תיכון שהיה שם. זה מתאים מאוד גם לשבוע שבו פרשת השבוע מדגישה כל כך כמה מנהיגות וקדושה לא הולכות יחד עם התנשאות וגאווה.

"באחד הימים, בתיכון, התפללנו שחרית בירושלים עם הרב אליהו, ואז ליווינו אותו בחזרה לביתו. לדעתי הוא מיהר לאיזה אירוע, והעוזרים והמלווים ניסו שנתקדם בקצב, שלא נעכב אותו. פתאום ניגש אליו איזה בן אדם, מרחוק, שנראה די תמהוני ומוזר, והתחיל לצעוק: הרב אליהו, הרב אליהו! המלווים ניסו לזרז את הליכת הרב, אבל הוא עצר, פנה אל האיש בסבלנות ושאל אותו מה מבוקשו. הטיפוס הדי שרוט הזה, בשיא הרצינות, ניגש לרב ושואל אותו: 'כבוד הרב, יש לי שאלה: מה מברכים על תפוח?'. זה היה מביך. כמעט כמו לשאול 'כבוד הרב, איך עושה פרה?'. אדם כזה קטן, ניגש לאדם כזה גדול, עם שאלה כל כך קטנה. אבל הרב לא צחק. הוא עצר, השתהה, עשה את עצמו חושב לעומק על השאלה, וענה באריכות כך: 'תשמע, שאלה גדולה מאוד שאלת! צריך לבדוק אם התפוח הוא מוצק, רגיל, ואז מברכים 'בורא פרי העץ', או אולי הוא נוזלי וזה מיץ תפוחים סחוט בכלל, ואז אולי הברכה אחרת. אולי בישלו את התפוח כסוג של קינוח עם תוספות, אולי בכלל ריסקו אותו. אני מציע שתבוא אליי לישיבה באיזה יום ואנחנו נדון בשאלה הזאת ברצינות...

האיש התרגש מאוד. התרגש מההכרה בו, בשאלתו, בעצם החשיבות שלו. כל אלה שלפני רגע צחקו על המוזר השכונתי הזה נשארו שם מהורהרים. יש אלפי סיפורי מופתים גדולים על הרב אליהו, אבל אני נזכר המון דווקא בסיפור הזה, בגלל הגישה של הרב לכל יהודי, לכל שאלה, לכל תפוח".

להצטרפות לווטסאפ היומי של סיון רהב מאיר, סמסו את שמכם למספר 054-8151949