אסתי ויינשטיין, נוחי על משכבך בשלום

ליומולדת 21 קיבלתי מאחותי הגדולה מתנה, שלימים הפכה לי לאבן דרך. היתה זו ברכה פשוטה. תקוותה ומשאלת ליבה עבורי, 'שיהיה לך טוב' על דף שורות מבלוק צהוב, שלא דהו מקרבי מעולם. והבוקר, י"ג שנים אחרי, אותם מילות השיר שהקדישה לי אחותי, נכנסו בי כמו רכבת דוהרת בלא מעצורים, בעודי על הפסים.

קוראים לה אסתי או דסי או הדסה. שיחת היום בין ה"תעביר לי את צ'יפס והמלח". מהחרדים שנחרדו ועד לחילוניים שהתחלחלו - כולם קוראים אודותיה ועליה וממנה. קוראים וקורעים. צמאים לדם הכי נסתר ואינטימי בתבל, ובגלל זה, כולם רוצים לדעת מה קורה שם. שם בקודש הקודשים של נפשות הקהילה הכי שמורה בעולם. קהילה ששרדה את מרתפי הנאצים ובחרה לברר לעצמה גישה מעט אחרת. אולי מתוך ניסיון לשמור על השפיות. אולי מתוך צורך קיומי להחזיר לעצמם צלם אנוש, כעם הנבחר שכמעט אזל, באזלת יד. אולי. ובינתיים העסיסיות נפרצת, והמקלדת חוגגת.
 
שמחה לאיד, מישהו?

חכו רגע עם הגיליוטינה ברשותכם. זה שהיא עזבה את יוצאי חלציה, משמע שהיא כבר לא אמם? יש לי חדשות בשבילכם, גם אם, תעשו שמיניות באוויר, לטוב ולמוטב (ומבלי להביע דעתי בעניין), היא אמם לעולמים, נקודה. בדיוק כפי שזה שחלקנו לא משתפים פעולה עם הבחירה שלו יתברך בנו, כעם הנבחר, הדבר לא יגרע ולו בקמע מהיותנו בדיוק כאלה! עם נבחר עם הלכות לילך בם. ומה לעשות, שגם אם תוותרו בגאון כל בוקר מחדש על הזכות להיקרא יהודי (או על הגנאי בעיני מי שמנויי לעיתון 'הארץ' ואומר שדת היא לחלשים ומתפלפל בסמנטיקה) אתם עדיין יהודים עד יומכם האחרון! בין אם אתם מתרגלים יהדות ובין אם לאו. אי אפשר לבטל יהדות רק כי לא שמים מזוזה בכניסה לבית. יהודי הוא יהודי הוא יהודי. וליהודי יש כוח ששורף! בקדושה או בטומאה - לכם הבחירה.
אבל אל תסמכו עלי, תקראו את עצמכם בעצמכם בתגובות. כמו ילד בחופשת הקיץ בלי ברקסים, מפוזר. משלח בלי רסן. מבסוטים עד הגג שמישהי כתבה שלא רק אצלכם רע. סובייקטיבי? למי איכפת - מפלצת המדיה תסדר הכל בתוך המטריקס לנוחיותכם.
 
תאהב אותי בלי שאלה, בלי תשובה. פשוט תאהב!
כששואלים אותי למה חזרתי בתשובה, אני תמיד שותקת במבוכה. אמנם אני מרצה בעולם קרוב ל-4 שנים מידי יום, על איך לי זה קרה, אבל עמוק בפנים, התשובה שלי בתכלס מאד פשוטה. התשובה שלי היא רומנטית. בשביל אהבה. בשביל הבית היהודי.
ועוד רגע אני בוגרת 6 שנים ב״ה, במה שרבים מכם שטרם שומרים תורה ומצוות, מכנים גטו של מצוות במקרה הטוב או אופיום להמונים במקרה הרע. והאמת, שיש לי רק את עצמי לספר. ובדיוק כמו אסתי, גם אני הסתובבתי בחיי עם שאלה גדולה וקיבלתי תשובה קצת שונה: כמו בכל דבר בעולמו של הקב"ה, יש טוב, יש רע ויש בחירה.
אני יושבת ותופסת את הראש שלי. מתקנת מטפחת ביתית אסופה, שאוספת לתוכה דמעות שהתפרצו לדלת פתוחה: ״תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב..״. אני נזכרת בעיניה הרכות של לאה בדמות יולין, אחותי הגדולה, שגם היא מאז כבר גדלה לתשובה, והאותיות מציפות בי. נזכרת מה היא יחלה לי אז ואיפה זה תופס אותי היום, כשמתחת להריסותיה כתבה אסתי, שהשיר הזה נתן לה כוח לברוח. כמה כואב לי שלי, להבדיל, הוא דווקא זה שנתן את הכוח לרוץ לשם באמונה.
והלוואי שהיה לי במה לנחם אותך, אסתי האהובה. לא די לי בדמעות עליך. לא לפני ולא ביום שאחרי. 
 
לתגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה לאוריין רייס: hashemonly@gmail.com (לנשים בלבד)

רוצים להזמין את אוריין רייס לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290 או במייל  aviva@htv.co.il