"האחות הקטנה של הלל יפה מצאה כתם דם בחדר, וביקשה שיישאר כזיכרון"

בית משפחת אריאל גדוש במנחמים. כולם מנסים להקל מעל המשפחה את האסון הנורא. משוחחים עם האם, מנסים לחזק את יתר בני המשפחה, אבל לא שוכחים גם את אחיותיה הקטנות של הלל הי"ד.

רינה אריאל, אמה, מתארת כי בבית המשפחה משתדלים להתמקד בזיכרונות הטובים ממנה, וגם לשמח את האחיות הקטנות שנותרו להתמודד עם הטרגדיה.

בעת ביקור של מנחמים בביתם, סיפרה האם כי האחות הקטנה, בת הארבע, מצאה כתם דם קטן על מיטתה של אריאל, שלא נמצא קודם לכן, וביקשה שלא לנקות אותו. "זוהי המזכרת היחידה שנותרה לי ממנה", אמרה הקטנה, והלב נקרע.

עוד הוסיפה האם לתאר באריכות את אריאל, כילדה רגישה מאוד לזולת, שבגיל צעיר החליטה שברצונה להפוך לצמחונית, והבטיחה שלעולם לא תפגע ביצור חי. קרוב משפחתה של המשפחה, אף סיפר לאתר Ynet, כי הלל יפה "אהבה מאוד חיות, תמיד דיברה עליהן וציירה אותן. בגלל זה היא גם בחרה להיות צמחונית".

כמו כן, את חדרה, מעטר זיכרון כואב של עשרות ציורי חיות שהספיקה לצייר בחייה, לפני שנקטפה בדמי ימיה, ובהם ציורים של סוסים, כלבים, גמל ועוד.

עוד סיפרו בני משפחתה, כי קודם ליום הולדתה ה-12, כשהיתה בת 11, החליטה אמה לערוך לה הכנה מיוחדת לגיל הבת מצווה, ובכל חודש הפגישה אותה עם דמות מיוחדת ומעוררת השראה, 12 נשים בסך הכל. בין היתר, פגשו השתיים את יהודית דסברג, ששכלה את ביתה וחתנה בפיגוע ירי בבית שמש לפני כ-20 שנה, ומאז גידלה את נכדיה שנותרו יתומים, בכוחות עצמה. 15 שנה מאוחר יותר, איבדה גם את בעלה בתאונת דרכים.

המפגש, הותיר באריאל רשמים עמוקים, שאת חלקם אף תיארה בדרשת בת המצווה שלה, שעותק שלה נמצא בחדרה לאחר האסון, ובו נכתב כי "יהודית דסברג הבינה שאם היא מגדלת את הילדים היא לא יכולה להיות כל הזמן עצובה, אז היא עבדה על להיות שמחה. למדתי ממנה תמיד לראות את חצי הכוס המלאה".

בינתיים, משתדלים בני המשפחה המורחבת, המכרים והמבקרים שגודשים את הבית, לחזק ולהפיח כוחות בבני המשפחה השבורים, ובפרט באחיותיה הקטנות. בחדרה, שבו גדלה ובו גם נרצחה, יושבים כל העת יחד עם אחיותיה הקטנות, זרם המבקרים, מחייכים ומציירים, בניסיון לתת את התחושה שהחיים נמשכים – למרות הכל.