מבית שאן תצא תפילה: סיור בעיר הצפונית

11:00 בבוקר, בית הכנסת ’זוהר התורה‘, רחוב הלורד בלפור, בית שאן. המקום מלא מפה לפה בפנסיונרים שמטים אוזן כרויה בכדי לבלוע בשקיקה כל מילה של מסכת 'בבא קמא' היוצאת מפי מגיד השיעור הלוהט, רבי יעקב לוי שליט"א. זוהי אפוא עדות ניצחת שבית שאן התורנית – העיר הנידחת לכאורה - לא רק קיימת, אלא גם בוערת ותוססת.
גבאי בית הכנסת הלבבי, ר' מאיר אסרף (50), יליד בית שאן, לא זוכר את העיר שבה גדל בדמותה הנוכחית. הוא נשמע מאושר: "בשנים האחרונות התפתחו שיעורי תורה לממדים שבית שאן לא ראתה מעודה. הרבה מאוד שיעורים נפתחו. הכול נע בקצב מהיר מאוד.
"האמת שלא היו דברים כאלה בעבר", הוא שב ואומר. "אפילו שיעורים בין מנחה לערבית לא היו, על אחת כמה וכמה 'כוללים' לאברכים. אולם כיום, אתה יודע, כמעט בכל בית כנסת יש שיעור בין מנחה לערבית ואף לאחריה. פשוט מרגש לראות את זה".
 

"מהפכה רוחנית טבעית"
8:30 בבוקר. בוקר טוב לבית שאן שבעמק הירדן. בית שאן, נודה, השכימה קום כבר מזמן. המניינים הקלאסיים לתפילת שחרית כאן מחלים עם הנץ החמה, לכל המאוחר בשעה 6:10. רק במקום אחד ניתן למצוא כעת 'מניין' לתפילה ואף ברוב-עם: בית הכנסת שבמרכז 'חנוך לנער/ שבפאתי העיר העומד בראשות הרה"ג רבי פנחס בדוש שליט"א. שקט ושלווה בעיר, שמא תאמר כפר. הרבה קבין של שלווה נטלה בית שאן מהיישובים השלווים הסמוכים לה.
אם באמת רצית הוכחה לתחייתה התורנית של בית שאן, כלך לך לבית הכנסת רחב-הממדים שבמרכז 'חנוך לנער'. ה'שטיבלאך' דנן לא מבייש את השטיבלאך בבית הכנסת המרכזי ברחוב ורנר בטבריה או בבית הכנסת 'לעלוב' בצפת. בני ישיבה זכי-מבע יוצאים ובאים נושאים טלית ותפילין. בשולי בית הכנסת נראה אברך-משי רכון על הגמרא.
"ימי 'בין הזמנים'", יאמר לנו לאחר מכן הרב בדוש בלהט אופייני, "הם אכן ההמחשה החיה לכמות היפה של בני הישיבות והאברכים שהתברכה בהם עירנו, ברוך השם. אינני יכול לנקוב לך במספרים מדויקים, אבל מדובר בכמות יפה ללא כל ספק. העיר אכן חווה מהפכה רוחנית.

"כאן חשוב לציין, כי כאן מדובר במהפכה רוחנית טבעית. היינו, שבשונה מערים אחרות שהמהפכה זה סיפור של קהילה או קבוצות שיובאו מבחוץ לשם האדרת היהדות, הרי שכאן המהפכה נובעת מתוך בני היישוב עצמו. אין כאן הגירה חיובית מבחוץ. הקהילה שלנו - ולא רק אנחנו כמובן - יוצרת אווירה מסוימת שסוחפת תושבים מהעיר בית שאן שרוצים להתקרב לה'".
הימים ימי 'בין הזמנים'. שאון של תורה פחות תשמע כאן, כוללי האברכים אינם תוססים כמובן כב'זמן' אבל די להציץ חטופות באברכים ששוקדים על תלמודם במלוא החיוניות ב'כולל' שבקומה העליונה של בית הכנסת 'יד יצחק' או לראות אנשי תורה בכל פינה כדי להבין שהעיר נמצאת בתנופה רוחנית וכי פנים חדשות באו לכאן.
אנחנו חולפים לאיטנו ליד בית הכנסת 'חסד לאברהם' על שם רבי מכלוף אלעסרי זצ"ל ומגלים בני נוער סועדים את ארוחת הבוקר באוהל שבחוץ. מתברר שהיום נערך כאן מעמד עלייה לתורה של נער שנכנס לעול המצוות.
ובחזרה לבית הכנסת 'זוהר התורה'. הוא נוסד לפני כעשור ומחצה. הוא הכיל בקרבו את אחד מהכוללים להוראה הראשונים שראתה העיר. הכולל, שפעיל בשעות הבוקר, עומד בראשות הגאון רבי אלקנה ישראל שליט"א. בערב מתקיים כאן 'כולל ערב' המשלב לימוד בחברותא עם עמלי יום מהסביבה. כיום, עומד בית הכנסת ובית המדרש עם הפנים קדימה: נורתה כבר, בסייעתא דשמיא, אבן הפינה למבנה הקבע של המרכז התורני שעשוי לקום בקרוב. לצד זאת, מציין אסרף, בית הכנסת מפעיל גמ"ח של ציוד לשמחות או, להבדיל, לבתי אבלים.
תרשה לי לשאול: בימי ראשית, תושבי העיר הכלליים – איך קיבלו אתכם? היו התנגדויות?
"לא. להיפך. התושבים אף מסייעים ותומכים. אצלנו הציבור בא ממגוון המגזרים וכולם שווים לטובה. העיר שלנו - היא אי של שלווה בין מגזרים".
הרגע הבא נחקק בליבו של הגבאי הלבבי ולא ימוש ממנו עוד שנים ארוכות: "בעבר, כאשר הגיע הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, למסור שיעור הלכתי ב'כולל' שבבית הכנסת שלנו – העיר געשה מהתרגשות. זה השרה שמחה גדולה על האברכים בפרט ועל בני העיר בכלל. ציבור גדול נהר הנה כדי לשמוע מדברי תורתו של בעל ה'ילקוט יוסף'".  
                    
90 בתי כנסת(!)
לא הרחק מכאן, מרחק הליכה קצר, ואנחנו ניצבים מול בניין מוסדות ’חסד לאברהם‘. עוד כמה פסיעות ואנחנו נחשפים לבית כנסת ’רב פעלים‘ שבמקלט. כך גם ברחוב מקס נורדאו אנחנו מגלים שתי בתי כנסת מרשימים החונים זה לצד זה – בית כנסת 'זכור לאברהם' בעל שער הפאר, ובית הכנסת 'יגל יעקב' בעל הרעפים האפורים. ושוב, סמוך מרכז המסחרי 'רסקו' אני פוגש בבית הכנסת 'ישמח ישראל' שבחזותו החיצונית נראה ארמון מלכותי. תוהה אני בעצמי, באורח ספונטני למדי, אם אנו כעת בבני ברק בה בכל רחוב יש כמה בתי כנסת.
למעשה, אי אפשר לפקפק בנתון היהודי המדהים הזה: מה שמאפיין את בית שאן העיר – זה כנראה ריבוי בתי הכנסת (הפעילים) שבה. על זה כנראה גם לא כתבו מעולם: על תופעת התופעות של העיר המסורתית שבעמק שזוכה לריבוי עשיר ומבורך של בתי כנסת.
אם תעשו סטטיסטיקה יבשה עם ערים אחרות בעלי אופי אוכלוסייה דומה, תתקשו למצוא כמות אסטרונומית כזו של בתי כנסת. לפי חשבון פשוט, לכל 200 תושבים בעיר יש בית כנסת מוכן. ניתן להוריד מידית מהחשבון קהלים שכלל אינם פוקדים את בית הכנסת דבר יום ביומו ונמצא שלכל משפחה פלוס ניצב בית כנסת..
האברכים בכולל ’יד יצחק‘ הסמוך לרחוב ירושלים מעדכנים אותי שבתי הכנסת פעילים בימות השבוע. ”תראה את ארבעת בתי הכנסת הסמוכים לבית הספר ’תומר‘ כמו גם את 12 בתי הכנסת שבכניסה לעיר - כולם מלבד אחד שוקקים פעילות כל השבוע.

”בשונה ממה שניתן לחשוב באופן שטחי, בתי הכנסת בבית שאן מלאים מתפללים ולומדים. האוכלוסייה בבית שאן - היא אוהבת תורה. מאוד אוהבת תורה“.
מודעה שצדה עיניי ב'כולל' מבשרת על 'כולל ערב' חדש שנפתח בקרוב. תחושה של עיר תורה יש כאן.
לא מעט יהודים חובשי כיפה שחורה אני פוגש בדרך. כך ברחוב שאול המלך, כך ברחובות סמוכים. משהו רוחני טוב, כך התחושה, עובר על בית שאן.
אז מה בדיוק גורם לתחייה התורנית של בית שאן? איך זה שיחסית לגודלה הקטן - 17,000 תושבים בסך הכול - מצליחה העיר המסורתית שבעמק להציב בתי כנסת יותר מבכל עיר דומה ברחבי הארץ? 
”אתה צודק“, מאשר ר' מאיר אסרף איש-שיחנו. ”לכמות בתי הכנסת בעירנו – אין כל אח ורע ברחבי הארץ. הסיבה היא, שרוב התושבים כאן מגיעים מרקע דתי והם מבכרים להמשיך במסורת בית אבא. מדובר בציבור שבאמת אוהב תורה, אוהב תפילות. זהו לא ציבור חילוני מוצהר.
"הייתי אומר", ממשיך הגבאי בהלצה, "על פי מה שידוע לנו, שעל כל בית כנסת שנבנה - עפה אליו אבן מבית המקדש, שכנראה לבית שאן עפו הרבה אבנים מבית המקדש..".
 
השגרירים
"יש פה בעיר באמת כ-90 בתי כנסת ורובם המכריע וותיקים", אומר הרב בדוש, ומיד מנתח את פשר התופעה: "העיר בית שאן, כבר מימי חיתוליה, הנה עיר בעלת אוריינטציה מסורתית. הגיעו הנה בימי ראשית עולים מפרס ומרוקו ואלו באו היו מבתים מסורתיים-דתיים מאוד. בשעתו, בית שאן הייתה אף כתובת רוחנית לתושבי האזור כולו. כך נפתחו בתי כנסת בזה אחר זה והביאו אור לתושבים שביקשו להחזיק חזק במסורת בית אבא.
"דא עקא, ששנים חלפו, הזמן עשה את שלו ובתי הכנסת החלו להתרוקן ממתפללים. התוצאה הטבעית של המציאות העגומה הזו הייתה, שרובם האטו את פעילותם כאשר הם קיימו תפילות אך בשבתות ומועדים, ואף אז במניינים מצומצמים בלבד. ברוך השם, המטרה שלנו הייתה ועודנה היא - למלאותם מחדש. ואכן כיום, בתי הכנסת ברובם פעילים בכל ימות השבוע. אוכל לספר לך שרק מטעם רשת 'אל המעיין' מתקיימים בעיר כ-50 (!) שיעורים בשבוע. אנחנו משגרים אברכים לכל בית כנסת ובית כנסת בעיר שימסרו שיעורים בין מנחה לערבית או לאחריה, בשבתות. חושבני, שהודות לכך בתי הכנסת יותר מלאים ויותר פעילים. רק לדוגמא: כאשר בני נוער שנמצאים במדרשיה במשך השבוע, מגיעים בשבת קודש בית כנסת שבאזור מגוריהם – הם גם מושכים את האבא לבית הכנסת וכך נוצר סחף לכיוון בית הכנסת. על כל בית כנסת – יש אברך צמוד שלנו שדואג לפעילות הרוחנית שלו וממילא לחיוניותו".
הרב בדוש, הפך זה עידן למותג הרוחני של בית שאן. הוא למעשה אברך כמדרשו. בית מדרשו גם יעיד. מצאתי בו ספרייה ענקית עמוסה עד לעייפה בכל טוב. תוכלו למצוא שו"ת רבי עקיבא אייגר לצד שו"ת 'שואל ומשיב'. המרכז הרוחני של בני הנוער משמש, במקביל, ל'כולל' אברכים תוסס.

ב'כולל' לומדים כ-30 אברכים (אגב, בעפולה הסמוכה ישנה שלוחה ל'כולל', המיועדת לבוגרי המדרשיה). הרה"ג רבי גבריאל עשור שליט"א – תלמיד חכם מופלג ממגדל העמק – משמש ראש הכולל. האברכים שמגיעים הנה, מתברר, לא צריכים לוותר על איכות תורנית בכדי להשתכן כאן. הם מקבלים כולל ישיבתי שוקק תורה בדיוק כמו בכל ריכוז חרדי אחר. אותם אברכים משמשים גם למערך הפעילות של קירוב הרחוקים. "למעשה ניתן לומר, שאין אברך שלא פעיל אצלנו בשעות הערב", אומר הרב בדוש. "ב'כולל' שלנו ישנו לימוד רצוף מהשעה 9 בבוקר עד 4 בצהריים, כאשר ישנה הפוגה קצרה לארוחת צהריים לאחר תפילת מנחה. לאחר הלימוד האברכים שבים הביתה. בשעות הערב הם מרביצים תורה לעדרים בשלל מסגרות שונות – אם זה לבעלי בתים, לילדי 'יסודי', לבני נוער ואחרים".
וגולת הכותרת – מרכז 'חנוך לנער' שמהווה אבן שואבת לבני נוער תוססי-דם שרוצים בית יהודי חם.
 
ממיר לבית שאן
הרב בדוש למד בישיבת קטנה 'מאור התורה' בירושלים. לאחר מכן גלה לארצות הברית שם קנה את משנתו במשך 6 שנים בישיבות מיר, חכמה ודעת וטלז.
וכאן המקום לשאול, הרב בדוש: מה לבוגר ישיבת מיר דארה"ב שמדבר בשפה של 'ר"ן בנדרים' לבני נוער נבוכים שכדורגל עולמם. איך, אם בכלל צריך אולי, מצליח הרב לדבר 'בשפה שלהם'?
הרב בדוש, בן ישיבה וירא השם ברמ"ח ושס"ה, הודף את עצם ההנחה שבשאלה: "אומר לך האמת: מעולם לא עשיתי סטאז' להרצאות בפני בני נוער. אנחנו מלמדים אותם גמרא, הלכות. והתורה כנראה היא 'השפה של כולם'. שכן אנו יודעים שכל עובר במעי אמו לומד מהמלאך את כל התורה כולה. זוהי 'שפת האם' האמתית שלו. אנחנו מדברים אתם תורה נטו. איננו צריכים לרדת ל'מגרש' שלהם בכדי להביא אותם אל ה'מגרש' שלנו.
"זה לא שאיננו נותנים להם משחקי פנאי של בני נוער בכדי לגרות אותם לשבת על הספסל, אבל הכול נעשה בייעוץ צמוד של גדולי ישראל. אין שום עיגולי פינות בדברים האלה. הבסיס הוא - תורה טהורה. אני חושב שאדרבה – את זה הם כי מעריכים ולזה בדיוק הם צמאים להתחבר. איננו מחפשים למצוא חן על ידי שאנו כביכול מעורים בעולם החול של הישראליות. האור החיים הקדוש, כידוע, לימד על הפסוק 'ואספתו אל תוך ביתך' שהאדם יביא את השב לבוראו אל ביתו שלו ולא להיפך. מי שנמצא בחושך – רואה את האור טוב מכולם".
 
רכב או ישיבה
הרב בדוש מנצח על בני הנוער בבית שאן עם אנרגיות גדולות שמצליחות לשבות בקסמן גם את הנערים השובבים היותר בעיר. יש כאן חדר המכיל מגוון שעשועי נעורים. בכניסה אני רואה תמונות של הרב במעמד 'סליחות' נלהב במקום לצד סעודת פורים עליזה וססגונית. הסוד שלו, מתברר, לא נמצא רק באנרגיות האופייניות. אולי גם במה שיעלה מבין בתרי הדברים שיאמר לנו במענה לשאלה איזה רגע מרגש ויוצא-דופן הוא יוכל לשתף אותנו מ-17 שנים עמוסי פעילות.
"אין יום בלי רגעים מרגשים", מודה הרב בדוש בכנות. "בדיוק כמו שמגדלים תינוק וכל פסיעה שהוא עושה מעלה חיוך גדול של חדווה על הפנים, כך בדיוק אנחנו רואים את הילדים ובני הנוער, מבחינה רוחנית, כתינוקות שנולדו, ולכן כל צעד של התקדמות שלהם בסולם העולה בית קל – מעלה בקרבנו התרגשות גדולה. כמובן שהשיא מגיע בשעה שהם זוכים ומקימים בית נאמן עם בת 'בית יעקב' כשרה".
אבא – זה כנראה סוד הקסם של המותג הרוחני הדומיננטי והחזק ביותר כיום בעיר בית שאן המסורתית. האבהיות של הרב בדוש והסובלנות הגדולה שהוא מפגין לחבולי הלב, מצליחה להמיס לבבות.

לאחר שניות של הרהור, אומר הרב בדוש: "אני נזכר, אוכל לספר לך אנקדוטה: זכורני שהיה אצלנו ילד שהגיע מבית חילוני. ("אנחנו כיום לא אוחזים בדוק שתוכל לומר לילד 'סבא שלך היה צדיק'. זה כבר דור רביעי אפילו, שגם הסבא היה לא כך צדיק..."). הוא בן לאבא ששימש קצין בצבא. הבן יחיד להוריו. לצדו אחות. הבן החל להתקדם רוחנית. אלא שכל צעד שלו לווה בהתנגדות חריפה של ההורים. בשלב מסוים החליט שהוא רוצה להסתופף בצילה של ישיבה קדושה. הצעד הזה בכלל קומם את ההורים. הלך לשבועיים לישיבה ושב, שוב שבועיים ושב. בפעם השלישית, הגיעו כל המשפחה המורחבת במטרה להניאו מהצעד הזה. 'אנה תלך? בוא תישאר אתנו', הפצירו בו. ואז החלו הדודים להציע שלל הצעות מפתות: דוד אחד הציע לרכוש לך רכב במידה ולא ילך לישיבה; האחר הציע לו סכום יפה במזומן על אתר, וכן הלאה. בכדי להראות לו כי אכן רציניים הם בהצעותיהם הנדיבות, חתמו על אתר על צ'קים עליהם נקבו את הסכומים המדוברים. לאחר שנערמו הצ'קים על השולחן, הפנה הנער האציל מבט מנצח לעבר בני משפחתו תוך שהא מפטיר: 'עכשיו אומר לכם מה דוד המלך אומר: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'... עכשיו אני יכול לקיים את הפסוק הזה בזכותם. קם, נטל את המזוודה שלו ונסע לישיבה.
"אני רוצה להדגיש לך", הוא אומר, "שלא נתקלתי מעולם במציאות בה אחרי כמה שבועות וחודשים ההתנגדות של ההורים לא הפכה לתמיכה. ואדרבה – ככל שההתנגדות הייתה חריפה - כך גם התמיכה בעתיד. מה שקורה הוא, שההתנגדות למען האמת נובעת מההשפעה הסביבתית של 'מה יגידו השכנים, הבן שלנו נהיה חרדי'. אך בעל כורחם הם למדים שהתגובות לא כאלו שליליות. וכאשר הבסיס נשמט, הכול נהפך לטובה. בפרט כאשר הם רואים איך הליכותיו של הנער דווקא מתעדנות ולא להיפך. וכשהבן מסיים מסכת, אתה רואה איך שגם הם עומדים נרגשים. בסופו של יום", מתמצת הרב בדוש, "ביסוד, אין יהודי שאין לו חיבור אמת פנימי ועמוק לתורה. יש רק מגבלות חיצוניות שצריך לעקוף אותן".
 
'אור החיים' בזכוכית מגדלת 
טרם צאתי את העיר, אני סר לבית כנסת 'יד יצחק'. השעה שעת בוקר ואנשים כבר יצאו לעבודת יומם. רק זקן אחד, בעל מבטא מרוקאי כבד, יושב כאן והוגה בשקיעות, בעזרת זכוכית מגדלת, בספר 'אור החיים' הקדוש. הוא תולה בי מבט קל ואני מנצל אותו כדי לשאול לתחושתו לנוכח מעצמת בתי הכנסת שבעירו. "נו, ומה ייצא לך מזה?", הוא שואל-סונט בי. השאלה הזו מכה את ליבי, והיא שהביאה את השאלה האחרונה שאני מציג בפני הרב בדוש – האיש והמהפכה דנן.
לסיום: רבי יוסי בן קיסמא בפרקי אבות שאנו קוראים מידי שבת של שבתות הקיץ, אנו למדים את הצהרתו החד-משמעית של רבי יוסי בן קיסמא ש"איני דר אלא במקום תורה". מצוקת הדיור המעיבה על בני התורה והציבור החרדי בכלל מביאה אותי לשאלה הבאה: האם בית שאן דהיום היא "מקום תורה" האידיאלי למשפחות בני תורה?
"ראשית כל, לעצם העניין, כעיקרון ייתכן להפוך גם מקום של שממה רוחנית ל'מקום תורה' ולעיתים גם זהו התפקיד הנכון לנו. אבל לענייננו, בית שאן יכולה באמת להעניק מענה מצוין לאברכים מכל בחינה שתהיה, ואמנה אותן אחת לאחת: הנה, כשהגענו הנה היה בעיר רק 'כולל' אחד, ואילו כיום ישנם שישה במספר כן ירבו, שכל אחד מהם, יודעני בוודאות, חפץ לקלוט בשעריו אברכים נוספים. זה אומר, שאין מציאות שאברך יגיע לעיר ויוותר בלי 'כולל'. לצד זאת, כאמור, ישנה בעיר פעילות ערב רוחנית עשירה שתוכל, בדרך אגב, להכניס הכנסה צדדית לאברכים טובים. ארבעה בתי ספר תורניים – שתיים לבנים ושתיים לבנות, שוכנים בעיר. (אגב, גם בערים עפולה וטבריה הסמוכות יש מוסדות מצוינים לבנים ובנות). אני גם מניח שבוודאי בשנים הקרובות יקומו עוד מוסדות בעירנו. אולם כבר במצב הנוכחי ניתן לגדל פה ילדים לתורה ויראת ה' טהורה. לצד זאת, מערכת מסודרת דואגת לאתר מקום עבודה הולם לנשות האברכים. אני חושב שמדובר במקום אידיאלי גם מבחינה גשמית – הדיור כאן מוזל, והעיר מספקת רוגע ושלווה באווירה כפרית, גם כאשר ההווי הסוער בערים החרדיות איננו קיים כאן, והשלום והרוגע היא מנת-חלקה. ברוכים הבאים".

אני עושה את דרכי לכיוון היציאה מהעיר בית שאן. השקט הכפרי הזה מופר לטובת 'כביש 90' הסואן. חזון אחרית הימים של הנביא "הנה ימים באים... והשלכתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים - כי אם לשמוע את דברי ה'" – אני מהרהר בעצמי - מקבל כאן ביטוי מוחשי.
בעמק בית שאן, מתברר, לא שופעים רק מעיינות טבעיים מפכים. גם מעיינות של תורה.
 
הרב לסרי: "אין אצלנו חנויות מחללות שבת"
"העיר בית שאן - היא עיר מאוד חמה למסורת ישראל. כל בעל עסק רואה ברב כתובת ראשונה ועל פיו יישק כל דבר. יש כאן התבטלות מוחלטת לרבנים שלא נראית בשום מקום אחר בארץ". כך אומר הגאון רבי יוסף יצחק לסרי שליט"א – רבה הראשי של בית שאן.
כבר 13 שנה מכהן הרב לסרי כרב העיר. לדבריו, התושבים כולם צמאים לאידישקייט. "אתה צריך לראות איך נראה כאן שיעור של רב. מגיעים לבית הכנסת 300 בני אדם שמבקשים לבלוע בשקיקה כל מילה של תורה. בלתי ייאמן".
"ככלל", ממשיך הרב לסרי, "התושבים – אף הרחוקים ביותר - רוחשים כבוד גדול לתורה ולנושאי דגלה - האברכים. הם לא יעשו דבר שייפגע בתורה".
במהלך השנים, הרב זוכר מחאות כנגד חנויות מחללות שבת בעיר?
"אומר לך האמת: עד היום לא נתקלתי בחנויות מחללות שבת בתחומי העיר(!). הכול מושבת כאן בשבת, נעול וסגור. זה נובע מהקשר העמוק של התושבים למסורת. אספר לך יותר מזה: בעבר נפתח 'מרכז צליל' שאיננו בתחומי העיר. חרף העובדה שלפי תקנון הקמתו הרשמי, המקום – על שלל חנויות המסחר שבו – היה עשוי לפעול בשבת, זה לא קרה. דיברתי על ליבם של בעלי המקום שייאותו לשמור על קדושת שבת קודש והם מיד הבינו זאת". 

הרב לסרי הוא בנו של הצדיק המקובל פועל הישועות, רבי מכלוף זצוק"ל, שכונה בפי כל בדחילו 'הצדיק מבית שאן'. המוני מבקשי עצה וישועה מכל רחבי הגלובוס היו משחרים לפתחו כדי לשפוך שיח ולבקש ממנו שיעתיר בתפילה משוכן מרומים שיחוס עליהם ויביא להם פדות וישועה. כאן המקום להרחיב את היריעה על דמותו הנאדרת בקודש:
רבי מכלוף נולד בשנת ה'תרע"ה בעיירה קסר א-סוק שבמרכז מרוקו לשושלת בת כ – 300 שנה של רבנים שעסקו בתורה הקדושה ברוב עמל, לצד כתיבת סגולות לרבים המשוועים למזור רפואי.
בגיל 16 התייתם מאביו ובהתאם לצוואה שהשאיר אחריו, הועבר יחד עם אחיו להגה"ק סידנא באבא סאלי זיע"א וגדל בביתו. לאחר שהגה בתורה בישיבת "אביר יעקב" בעיר בודניב (מרוקו) נשלח ע"י ה'באבא סאלי' להמשך לימודיו בקזבלנקה (מרוקו) ולאחר מכן בטאנג'ר (מרוקו). הוסמך ומונה ע"י ה'בבא סאלי' כרב הקהילה בעיירה ריש (מרוקו) ושימש בתפקידי הרב דמתא: שימש כחזן וכדרשן, סופר סת"ם, מוהל, עורך חופות, כותב גיטין, שוחט ובודק. לימד מלאכות שונות הקשורות לקיום המצוות: קשירת פתילים לטלית, קשרי תפילין, כריכת סידורים, הכנת שופרות והכנת העור לתפילין ולמזוזות. עסק בעצמו בהכנת הרצועות והבתים לתפילין ובצביעתם, בייצור הגידים לתפירה ובהכנת הדיו לכתיבה. בשעה 02:30 לפנות בוקר התעורר לאמירת 'תיקון חצות' והמשיך לבית המטבחיים לשחוט בהמות, התפלל בבית הכנסת ולאחר התפילה לימד לרבים סדר 'חק לישראל'.
ביתו הקטן שימש כבית וועד לרבנים, שדרי"ם מהארץ ומהגולה, מקלט לנדכאים ולילדים יתומים. פעמים רבות ה'באבא סאלי' הגיע לבקרו, הציע סיוע לדילמות שהתעוררו בקהילה ואף למד אתו בחברותא.
בערב חג השבועות ה'תשכ"ג עלה רבי מכלוף עם משפחתו לארץ ישראל, השתקע בבית שאן ובמשך שנים רבות שימש שוחט במפעלי 'עוף טוב' אולם עומס העבודה וחששו שמא תצא שגגה מתחת ידו הביאוהו להחלטה לצמצם את שעות עבודתו ולאחר זמן להפסיקה. עבודתו בשירות הקהילה בבית שאן מילאה את כל יומו: ערך בריתות וחופות, דרש בהלוויות, ניחם אבלים, לימד והכשיר שוחטים, שימש כחזן וכדרשן בבית הכנסת, השכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. נודע לאיש סוד ורבים, כאמור, שיחרו לפתחו.
בשבת פרשת 'בהר-בחוקותי' שנת ה'תשס"א קרא לבנו (רבי יוסף יצחק שליט"א – רב העיר א. י. פ.) ואמר לו: "יוסף בני, אני יודע את מקומי... אני יודע איפה אני אזכה לשבת", השיב את נשמתו ליוצרה ובחצות הלילה יצאה הלווייתו לעבר בית העלמין של בית שאן, שם נטמן. ציונו הקדוש מהווה עד היום מוקד עלייה לרגל כאשר רבים מבקשים אצל הצדיק שמסר נפשו בעד כל איש ישראל. הותיר אחריו ברכה את ספריו: 'טעמי שחיטה' ו'ליקוטי תורה'.
אבא – שאלנו את בנו השבוע – הביע את כאבו לנוכח העזובה הרוחנית המחפירה ששרתה על ה'עליות' מארצות ניכר, בכללם העלייה מארצות המזרח לבית שאן?
"למען האמת, המשבר הרוחני הזה פסח על בית שאן. כאן העולים שמרו על המסורת בחזקה. יתירה מזו, ריבוי בתי הכנסת בעיר יכול להעיד על כך; כל משפחה כמעט כוננה בית מקדש מעט לצד ביתה הפרטי. כך זה היה אז".  
 
ה'ערק' המבורך
לסיום, מבקש הרב לסרי לשתף אותנו בקשר הייחודי שנרקם בין שני הצדיקים – מרן רבינו היביע אומר זיע"א ואביו הצדיק רבי מכלוף. "זכורני פגישה שהייתה ביניהם לפני כמה עשורים. מרן זיע"א הגיע לבית שאן והוא ביקש לפגוש באבי זצוק"ל. השעה הייתה 22:30 בערב והוא שאל אם השעה מאפשרת את הביקור. התשובה הייתה חיובית.
"אני זוכר זאת כמו היום: שניהם כמעט 'נאבקו'  במשך שניות ארוכות מי ייכנס ראשון לבית. הם צעדו יחדיו, זה אוחז בידו של זה. בבית הגיש אבי למרן זיע"א משקה 'ערק'. חרף העובדה שהיה לאחר ניתוח והמשקה היה קשה לו, לגם ממנו לגימה ראויה. 'אם רבי מכלוף נותן - שותים', פסק לנוכח בנו שהזכיר לו את הרגישות הרפואית שבדבר. הייתה אווירה של התרוממות בבית, עד שמרן זיע"א יצא מגדרו והפטיר באמירה נדירה: 'מי שיישתה מה'ערק' הזה יאריך ימים ושנים'. זכורני, שהגר"ר אלבז שליט"א – ראש מוסדות 'אור החיים' וחבר מועצת חכמי התורה, שנכח בפגישה, לא החמיץ את ההזדמנות וביקש אליו את המשקה האלכוהולי החריף. כנראה נמצא אצלו עד היום הזה".


רקע כללי: בית שאן העתיקה
  בית שאן לא נולדה בקום המדינה. הורתה ולידתה בימי קדם.
העיר שבעמק מוזכרת כבר בתנ"ך. בתנ"ך היא מוזכרת כבר בכניסת בני ישראל לארץ. כפי המסופר בספר יהושע, היא הייתה בנחלת שבט מנשה, אשר לא יכול לכובשה בגלל רכב הברזל אשר לכנעני יושב העיר. בתקופת שאול המלך מסופר כי לאחר שצבא ישראל נוצח בגלבוע בידי הפלשתים, שמו את גוויתו וגוויות בניו על חומת העיר בית שאן: "וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (שמואל א' ל"א, י') (משם עצמותיהן הועברו ליבש גלעד).
לפי הפסוקים בתנ"ך, העיר נכללה בתחום של שלמה המלך, לאחר שנכבשה על ידי דוד המלך. כמו כן היא נזכרת ברשימת הערים הכבושות לאחר מסע שישק לארץ ישראל, בימיו של רחבעם.
כיום, ניתן לנגוע בפיסות היסטוריות קדומות גם באתר העתיק שתוכלו למצוא למשל ברחוב שאול המלך, וכך גם בעוד פינות בעיר. בית שאן רוויה בהוד קדומים.
טרם ימי קום המדינה, היה המקום כפר ערבי בשם 'ביסאן' ובו חיו כ-5,000 ערבים, מתוכם מספר מצומצם של משפחות יהודיות. ערב ימי הקמת המדינה, כאשר נחשפה המזימה הערבית המקומית לטבוח ביהודים, נסו המשפחות היהודיות על נפשן. שנה לאחר הקמת המדינה שוחרר המקום והפך למועצה מקומית 'בית שאן'. לכאן הגיעו עולים רבים ממרוקו ומשאר ארצות המזרח. נצרת הפכה לעירם של הערבים מהעיר.
במהלך 'מלחמת ההתשה' סבלה העיר מהפגזות ירדניות ומהסתננויות של מחבלים משטח ירדן. באירועים מדממים אלו נהרגו ונפצעו תושבים רבים. בשנת 1974 אירע פיגוע בו רצחו מחבלים ארבעה מתושבי העיר. הפיגוע עורר תגובות סוערות של תושבים.
בשנת 1999 הוכרזה בית שאן כעיר.
בית שאן משקיפה על הרי הגלבוע והרי הגלעד עוצרי-הנשימה. המראה הזה שובה כל לב.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com