הרב דוד יוסף: "הילד שלכם נושר? תאהבו אותו"

באחד משיעוריו האחרונים, הקדיש הרב דוד יוסף חלק ניכר משיעורו לטובת התייחסות לסוגיה שמטרידה רבים בנוגע לחינוך ילדים, והיא סוגיית הנשירה הנפוצה.

במהלך השיעור, שהובא באתר 'כיכר השבת', התייחס הרב לאיך כדאי להתייחס לילדים מסוג זה, שהחלו לגלות סימני ריחוק מהיהדות. "לצערנו הרב יש בתים שהילדים נמשכים לדברים האלה, או דרך חברים רעים, או שנחשפו פעם אחת. כמה אנחנו צריכים לשמור על הילדים שלנו. אם חס וחלילה קורה דבר כזה לאדם בבית שלו, שהילדים שלו התחילו להידרדר, מאוד חשוב - כל אחד ואחד שיש לו דבר כזה, שיחשוב טוב טוב מה הוא עושה. לא לפעול סתם ולתת עונש ולצעוק, לא. צריך לחשוב טוב טוב על כל צעד שאדם עושה, יש ב"ה הרב אנשי חינוך, ללכת להתייעץ אתם ולראות מה עושים".

עוד הוסיף לתאר מקרה שהגיע לטיפולו באופן אישי, כאשר אברך משכונת מגוריו, הר נוף, סיפר על בנו שהחל להידרדר וסירב ללכת לישיבה, והאב המבוהל הגיע לבקש את עצת רבו, רגע לפני שבכוונתו להוציא את הנער מהבית.

"אמרתי לו, קודם כל צריך המון סבלנות, לאט לאט", תיאר הרב. "אם תצעק ותיתן לו עונש לא תרוויח כלום, בסוף הוא גם יעזוב לך את הבית. אם תגרש אותו מהבית? אוי ואבוי לך, איזה עונש תקבל מהקב"ה על דבר כזה. אמרתי לו שיתייעץ עם אנשי מקצוע.

לאחר מכן ציין הרב את החשיבות שבקשר ובאהבה שבין ההורה לילדיו. "הכרתי את הילד, אמרתי לו שיביא לי אותו אליי. ישבתי עם הילד והוא הסביר לי למה הוא לא צריך ללמוד. דבר אחד ראיתי אצל הילד, שהוא מאוד אוהב את האבא והאמא שלו. זה דבר טוב. ילד כזה, אם חלילה האבא שלו יעניש אותו ובסוף הוא יעזוב את הבית, אז האהבה הזו תיצור אצלו מרירות גדולה, ויהיה בדיוק להפך ויהיה קשה להחזיר אותו".

לאחר מכן הוסיף הרב לתאר כי "קראתי לאבא, אמרתי לו שאני אתן עצה, ושילך לאנשי מקצוע, אבל אתן לו תרופה מידית. תשמע, כל דבר שאתה רואה אותו עושה, אל תעז להגיד לו מילה, שום דבר. רק תשב על ידו ותראה לו שזה כואב לך. שאלתי את האבא אם הוא מסוגל לבכות, אמר לי שכן. אמרתי לו: תשב על יד הילד ותבכה, תגיד  גם לאשתך. 

"הוא לא קם בתפילה, הוא לא קם לתפילה, אתה בא יושב על ידו, הוא פותח את העיניים ורואה אותך, רואה שלאבא יש דמעות, אבא בוכה ולא אומר כלום, אתה ואשתך, תראו לו כאב, תפגינו שזה אכפת לכם, תחבקו ותנשקו אותו, ואל תגידי לו מילה".

"הרב הדגיש כי בגיל ההתבגרות החשיבות שיש לתת לה דגש היא עבודה עם הילד על החיבור הרגשי לתורה, ופחות ההיגיון. "בגיל הטיפש עשרה הראש לפעמים", תיאר הרב. "היגיון? אין היגיון. צריך לעורר אצלו את הרגש".

בסופו של דבר, תיאר הרב כי האב חזר אליו וסיפר שהבן הביע חרטה והחליט לחזור לישיבה. "אמרתי לו: יופי, תהיה חבר שלו, זה העיקר".

בסיכום דבריו, חזר הרב והדגיש את החשיבות שבאהבה ללא תנאים כלפי הילד בכל הנוגע לחינוך ילדים. "אם ילד מתקלקל לא לדחות אותו. רק במקרים קיצוניים. בדרך כלל אסור לדחות את הילד, כל אחד מאתנו ישים לב, לא לדחות, אתה דוחה? אוי ואבוי לאן הוא יגיע. כמה צריך להיזהר, לחשוב עשר פעמים. ללא לפעול ספונטנית. לחשוב. הרבה אהבה. אין כמו זה. לחבק אותם, לאהוב אותם, מאור הפנים הזה יכול להחזיר אותם בחזרה".

ואם נסכם את דבריו של הרב בשלוש מילים, הרי שחינוך ילדים אמיתי ונכון מסתכם באהבה, אהבה ועוד פעם אהבה. ויהי רצון שיהיו הדברים לעזר לכולנו.