למה הציבור צריך לדאוג?

א. לְבֵית הַכְּנֶסֶת מַגִּיעִים לֹא רַק מִתְפַּלְּלִים, אֶלָּא לְצַעֲרֵנוּ, גַּם יֵצֶר הָרָע מַגִּיעַ. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לְהַכְנִיס בֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים מַחְלֹקֶת וּמְרִיבוֹת. וְזוֹ בְּעָיָה גְדוֹלָה, שֶׁכֵּן הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (בְּרָכוֹת לא', וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבַּ"ם): "אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה". וְלָכֵן, אִם הַמַּצָּב הַזֶּה מַמְשִׁיךְ, רָאוּי לְכָל אָדָם לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה וְלָלֶכֶת לְבֵית כְּנֶסֶת אַחֵר שֶׁבּוֹ יוּכַל לְהִתְרַכֵּז בֶּאֱמֶת בַּתְּפִלָּה.
ב. חוֹבָה גְמוּרָה עַל כָּל צִבּוּר לִדְאֹג לְעַצְמָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רַב תַּלְמִיד חָכָם שֶׁיִּפְסֹק לָהֶם אֶת הַהֲלָכָה וְיַדְרִיךְ אוֹתָם בַּעֲבוֹדַת ה'. וּפָסַק בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סִימָן נג'): שֶׁאִם אֵין לַצִּבּוּר מַסְפִּיק כֶּסֶף לְשַׁלֵּם גַּם לִשְׁלִיחַ צִבּוּר וְגַם לָרַב - עָדִיף לְשַׁלֵּם לָרַב וְלֹא לִשְׁלִיחַ צִבּוּר. הַנִּסָּיוֹן מַרְאֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ רַב קָבוּעַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת - הַהִתְנַהֲלוּת מְסֻדֶּרֶת יוֹתֵר. וְלָכֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית כְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רַב.
ג. לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים קָרְבָּנוֹת כְּמַתָּנָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כַּמּוּבָן, שֶׁה' אֵינוֹ חָפֵץ בַּקָּרְבָּנוֹת עַצְמָם אֶלָּא בָּאָדָם שֶׁמַּקְרִיב אוֹתָם. עֶצֶם הַפְּעֻלָּה שֶׁהָאָדָם תוֹרֵם אֶת כַּסְפּוֹ, קוֹנֶה בְּהֵמָה, מַעֲלֶה אוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם וְטוֹרֵחַ בְּהַקְרָבָתָהּ - הִיא הַפְּעֻלָּה הַחֲשׁוּבָה וְהַמְקָרֶבֶת לְבוֹרֵא הָעוֹלָם. הַקָּרְבָּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת "תָּמִים" כְּלוֹמַר, לְלֹא מוּם אוֹ פְּגַם. וְזֹאת, מֵאַחַר שֶׁכְּשֶׁמְּבִיאִים מַתָּנָה לַמֶּלֶךְ מְבִיאִים מֵהַמְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר.
ד. הַיּוֹם, בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא הַתַּחֲלִיף שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָכֵן, יֵשׁ מִצְוָה לְכָל אָדָם לִתְרֹם בְּעַיִן יָפָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
ה. אִם רוֹצֶה לִתְרֹם חֵפֶץ כְּגוֹן: אָרוֹן, תֵּבָה, מְנוֹרָה וְכַדּוֹמֶה, עָלָיו לִתְרֹם חֵפֶץ יָפֶה וּמְשֻׁבָּח וְלֹא "יַד שְׁנִיָּה". וְרַשַּׁאי לְהַנְצִיחַ עָלָיו אֶת שְׁמוֹ, וְאַדְרַבָּה, כָּךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְעוֹדֵד וּלְחַזֵּק אֶת יְדֵי הַתּוֹרְמִים. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יג', ד')
"מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן" (ב')
אָדָם חָרוּץ לֹא חוֹשֵׁב פַּעֲמַיִים אֶלָּא מִיָּד כְּשֶׁצָּרִיךְ - פּוֹעֵל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ.
לִפְנֵי כִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה חָיָה בְגֶרְמַנְיָה מִשְׁפָּחָה יְהוּדִית בְּשֵׁם שְוַואבּ. הֵם שָׁלְחוּ אֶת בְּנָם הַגָּדוֹל לִלְמוֹד בִּישִׁיבַת מִיר, הַבֵּן שָׁקַע בְּלִמּוּדוֹ וְהָפַךְ לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל וְהִתְפַּרְסֵם כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שְוַואבּ, לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל שְׁקִידָה בַתּוֹרָה הֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ. טֶרֶם יְצִיאָתוֹ נִכְנַס אֶל הַ'חָפֵץ חַיִּים' כְּדֵי לִטּוֹל מִמֶּנּוּ אֶת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ, וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. בְּתוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָתָם פָּנָה אֵלָיו לְפֶתַע הַ'חָפֵץ חַיִּים' בִּשְׁאֵלָה: "הַגֵּד נָא לִי, הַאִם הִנְּךָ כֹּהֵן?" "לֹא" הֵשִׁיב רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁהוּא תָמַהּ עַל הַשְּׁאֵלָה הַמּוּזָרָה. "מַדּוּעַ אֵינְךָ כֹּהֵן?" הִמְשִׁיךְ הַ'חָפֵץ חַיִּים' לְהַקְשׁוֹת. "מִשּׁוּם שֶׁאָבִי אֵינֶנּוּ כֹהֵן", הֵשִׁיב רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַעֲדַיִן לֹא הֵבִין אֶת מַטְרַת הָרַב. הִמְשִׁיךְ וְאָמַר הַ'חָפֵץ חַיִּים': "הִנְּךָ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי כֹהֵן, מַדּוּעַ לְדַעַתְךָ אֲנִי כֵן כֹּהֵן?" "מִכֵּיוָן שֶׁאָבִיו שֶׁל הָרַב הָיָה כֹהֵן", נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפַשְׁטוּת.
"שְׁמַע נָא" יָקְדוּ עֵינָיו שֶׁל הַ'חָפֵץ חַיִּים', "לִפְנֵי הַרְבֵּה מְאֹד שָׁנִים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל עֵגֶל זָהָב וְקָרְאוּ לְפָנָיו 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל', כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָרַד מִן הָהָר וְרָאָה אֶת מָה שֶׁנַּעֲשָׂה, הוּא נֶעֱמַד בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְצָעַק 'מִי לַה' אֵלַי!' וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה סַבָּא שֶׁלִּי מִהֵר לָרוּץ אֵלָיו, אוּלָם סַבָּא שֶׁלְּךָ - לֹא. זוֹהִי הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְאַתָּה לֹא.." הַ'חָפֵץ חַיִּים הִשְׁתַּתֵּק לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר רְגָעִים וְאָמַר: "וְיוֹדֵעַ אַתָּה מַדּוּעַ הִנְּנִי אוֹמֵר לְךָ זֹאת? - מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע, שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת צַעֲקָתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל 'מִי לַה' אֵלַי', תָּבֹא גַם אַתָּה!"
הַיּוֹם, בַּדּוֹר כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ, כָּל מִי שֶׁהַלֵּב הַיְּהוּדִי שֶׁבְּתוֹכוֹ עֲדַיִן פּוֹעֵם, שׁוֹמֵעַ אֶת צַעֲקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקּוֹרֵא לְבָנָיו אֲהוּבָיו שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלָיו, מָה שֶׁנּוֹתַר לָנוּ זֶה לָשׁוּב אֵלָיו בְּאַהֲבָה. וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים - תְּדֻשָּׁן!