"יכולתי לעזוב הכל ולהשאיר מכתב מרגש. במקום זאת אני כותבת את המכתב הזה, כי בחרתי בחיים"

יכולתי לעזוב הכל, להשאיר מכתב מרגש שבו אתאר את הנזק שגרמו לי אנשים מסויימים, ולהיפרד מ-ה-כ-ל  בידיעה שמי שיקרא את המכתב ירחם עלי ויאהב אותי . 
 
עברתי דברים לא קלים מאנשים שהזיקו לי מאד, ובעקבות זה אני לא יודעת מהם חיים נורמליים מגיל 17. בשלב מסוים נקבעה לי נכות של 75% לצמיתות. 
 
אני מסתובבת בין אנשים, מנהלת, לכאורה ,חיים רגילים, אבל חיה בעולם מקביל ולא יכולה לספר .
 
האנשים הבודדים שהכירו את הסיפור שלי,  הציעו לי לצאת איתו ולספר, כדי לעודד ולהראות לאנשים אחרים שאפשר לצאת מזה .
 
אבל לא עשיתי זאת, כי בעצם - לא הרגשתי שבאמת יצאתי מזה .
 
בגיל מאוחר יותר חזרתי בתשובה והתחתנתי עם חרדי מבית שהיה ידוע כאדם בעייתי. הזהירו אותי מפניו, אבל, כמוגבלת ,ידעתי שלא אוכל לצפות ליותר .
 
למזלי, הוא קיבל אותי עם המוגבלות שלי, אבל גם אני נאלצתי לקבל אותו עם כל בעיותיו. וכמו שהזהירו אותי - כך היה...
 
עברתי להתגורר איתו בעיר חרדית. וכאחת שבאה מרקע לא קל, עם 75% נכות שלא רואים ושלא סיפרתי עליה לאף אחד  (כי לא רציתי שישאלו למה), לא יכולתי להתחרות בנשים-אמהות המוצלחות מסביבי.

לא יצאתי לעבודה, לא הייתי אמא להרבה ילדים, רוב הזמן הבית היה מבולגן, וממש לא הייתי מבין הנשים שמתנדבות לבשל משהו לשכנה יולדת, למרות שמאד רציתי. בקושי יכולתי לבשל לבני ביתי...
 
אבל הדבר הגרוע ביותר היה - שלא יכולתי לספר. לא שיתפתי אף אחד בסוד הגדול. כל הזמן ניסיתי להסתיר. הייתי בודדה להחריד. 
 
היו ימים שהסתובבתי ממורמרת, כועסת על מה שעשו לי בעבר, על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לי בשל כך. על זה שמישהי כמוני, שבתור ילדה אובחנה עם I.Q מעל 155, מחוננת פלוס - אינה מסוגלת לסיים לימודים, אינה מסוגלת לעבוד, אינה מסוגלת לדאוג לבית כמו שצריך, אינה מסוגלת לישון בצורה נורמאלית אפילו לילה אחד כבר הרבה שנים !!!
 

אני מודה שבתוך ליבי לא מעט פעמים האשמתי גם את אלה שגרמו למצבי מאז שהייתי צעירה, וגם את מי שהתחתנתי איתו, שהתנהגותו הלא רגילה שיתקה אותי לא מעט פעמים, ומנעה ממני לתפקד.  
 
״למה זה קרה לי??״ כעסתי, שנאתי, אותם, את עצמי, רציתי למות! לפעמים גם חשבתי על איך לסיים את הכל...
 
אני לא יודעת מאיפה בא לי הכח הזה , אבל כל פעם מחדש הייתי נזכרת במשפט חז״ל: ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". נזכרתי בהרצאה של רב-מרצה ידוע שלאחר התעמקות בדברי חז״ל אלו אמר שהכל משמיים, ואדם לא יכול להזיק למישהו אלא אם מגיע לו לקבל את זה משמיים.  
 
 כך הייתי מזכירה לעצמי שוב ושוב , שכל אדם שאמר אי-פעם משפט, או עשה אי-פעם מעשה שהזיק לי - הוא בעצם שליח של ה׳ . שליח שבא לכפר ולתקן משהו שעשיתי פעם, גם אם אני לא זוכרת מה הוא...הכל חשבונות שמיים. ומי יודע , אולי בגלגול קודם אני הייתי זו שפגעה בהם קשות ??
 
ההבנה לעומק של משפט זה של חז״ל, נתנה לי כח. כח שחיבר אותי למשהו גדול , אין סופי , שגם אם אני לא מבינה אותו אני יודעת שהוא מכוון את ה-כ-ל כדי שאתנקה ואזדכך ואגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר, לקראת יום הדין הגדול.
 
אבל זה נתן לי עוד כח. כח לעמוד מול האדם שאיתו אני היום, אדם שלא נהג עימי כמו שצריך,  לעמוד מולו בעוצמה שקטה  ובאמונה ולהגיד לו : "משהו לא בסדר ! אני לא כועסת עליך כי גם אני לא בסדר, אתה פה בשביל לתקן אותי, ואני פה בשביל לתקן אותך, כדי שנגיע למדרגות גבוהות יותר ויותר. בוא נעבוד על זה ביחד".
 
נשמע הזוי? נשמע שמשפטים כאלה נכתבים רק בספרי הדרכה  לזוגיות ושם הם נשארים ?
 
תתפלאו, אבל אם מאמינים באמת ומתמידים ברצינות בגישה הזו, זה פשוט עובד !!!
 
דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואנשים אחרים גם יעידו שהוא השתנה !
 
נכון, לא בכל יום יש לי התעלות רוחנית באותה רמה שמחזיקה אותי כך .
 
יש ימים מוצלחים יותר, ויש פחות .
 
כל יום מביא איתו את האתגרים שלו .
 
אבל נולדתי לעם שלא מפחד מאתגרים. ובעצם, התחלתי אפילו קצת לאהוב אותם .
 
אז במקום לעזוב הכל . לעזוב את משפחתי הלא חרדית , לעזוב את בעלי החרדי מבית שלא התנהג כמו שצריך, לעזוב את עולם הדת והמצוות שהוא מייצג, ולהשאיר מכתב מרגש מאשים וכואב ולסיים ה- כ -ל ...
 
בחרתי, בעזרתו של ה׳, אחרת .
 
כי מי שעוזב את ה׳ מאבד את הכל - ובעיקר את עצמו. 
 
והיום , במקום המכתב שיכולתי לכתוב אני כותבת מכתב ל-״הידברות" ומרשה לעצמי גם לספר לכם שבמקום לסיים חיים, שנינו מצפים להוסיף חיים.  ויהי רצון שהלידה תעבור בשלום ונחזור לביתנו בידיים מלאות .