הפרשה החסידית לפרשת חוקת: הכוח שיש לך בפה

היה זה לפני כמאה ושלושים שנה, כשחנכו את בית הקברות "סגולה" בפתח תקווה. חברי החברה קדישא חנכו את השטח החדש שהוקצה עבור בית קברות. כנהוג, ערכו סדר תפילה מיוחד, המהווה כעין תיקון והכנה לקרקע, שרק לאחריו ניתן להתחיל לקבור בשטח.

אנשי החברה קדישא סיימו את התפילות, ואז אמר אחד מהנוכחים 'רבותיי! הקרקע מוכנה, מי מוכן להתנדב ולהיקבר ראשון?' 'אני מוכן' אמר אחד הנוכחים! הוא היה אדם צעיר לימים. השאלה והתשובה – יש לציין - נאמרו כמובן בהלצה. אבל תוך כמה ימים הוא נפטר. על מצבתו חרוט סיפורו:

 "הנפטר הראשון בבית הקברות הזה, איש ישר ר' ניסן ליב בן חיים גמזו ז"ל". איש גלמוד, שעלה לארץ עם בני עירו שנתיישבו במושבתנו, והתבטא עשרה ימים לפני פטירתו, בהיותו בריא ושלם, ואמר, שהוא לא היה מתנגד להיות הראשון בבית הקברות הזה, ונפטר לבית עולמו ביום י"ט בתשרי תרמ"ט. תנצב"ה.

כהמשך ישיר לסיפור זה יש להביא את דברי ספר החינוך (מצווה רל"א) 'אף על פי שאין בנו כוח לדעת באיזה עניין תנוח הקללה במקולל ואי זה כוח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששים לקללות, בין ישראל בין שאר אומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט, תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער'. בדבריו אלו הוא מסביר הטעם שהתורה מצווה אותנו 'לא תקלל חרש', הרי אדם זה אינו שומע כלל את הקללה, הוא ממשיך את חייו ואת יחסיו אם המקלל כתמול שלשום? סיבת האיסור אינה שמיעתו של זה, אלא הכוח שיש במילים שיכולות להרוג.

אכן ממש כדברי שלמה המלך החכם מכל אדם: "מוות וחיים ביד הלשון". כהסבר לגישה המחמירה כל כך למילים היוצאות מפיו של האדם, כותב הרב וולבה שהרי לפי דירוג הנבראים בעולם, דומם צומח חי ומדבר, האדם מוגדר דווקא כמדבר על שם כוח הדיבור, ולא על שם שכלו וכשרונותיו, הסיבה לכך היא, כי האדם בשונה משאר הנבראים, מעצם טבעו חי בתוך חברה, האדם מאד זקוק לכך, בלי חברה חייו אינם חיים, כדברי ריש לקיש 'או חברותא או מיתותא'. לדיבור יש תפקיד מכריע בכך, הוא נוצר כדי לקשר בין האדם לחברו, ולכן מי שמפריד את חברת האדם על ידי דיבור שלילי, עונשו קשה מאד. כי בין האדם לזולתו הדבר היחיד המחבר הוא כושר הדיבור ולכך הוא נוצר.

סיבה נוספת לחומרה המיוחדת שמייחס שלמה המלך לכל מילה, היא כי עצמים גשמיים אפשר לשנות, לדוגמא: שולחן, ניתן לצבוע בצבע אחר, להקטין, להגדיל, לנסר, לקצר את הרגליים וכו'. גם אם קלקלנו משהו בעולם, ברוב המקרים עדיין ניתן לתקן את הענין. אך המילים הן רוחניות, ואת המילים היוצאות מהפה אי אפשר לשנות יותר לעולם, אי אפשר להתחרט על מה שאמרנו או להחזיר לפה...

מילים טובות בונות בעולם הזה ובעולמות העליונים, מילים לא טובות הורסות ומחריבות בכל העולמות: בעולם הזה ובעולמות העליונים. לדיבור יש כח רוחני עצום. כמה חיוני לחשוב לפני שמדברים! לפני כל מילה אשר מוציאים מהפה!

בפרשת השבוע אנו פוגשים את החומרה המיוחסת למשפט אחד שאמרו משה רבנו ואחיו אהרן הכהן, 'שמעו נא המורים'. לפי שיטה אחת בגין מילים אלו לא זכו להיכנס לארץ ישראל.

ספרי החסידות מרחיבים לבאר שהקב"ה רצה להראות לכל העם כוחו של דיבור מהי. לכן ציווה למשה רבנו לדבר לסלע. ידע ויבין כל אחד שנכח במעמד הזה שדיבור של אדם יש לו חשיבות כ"כ גדולה שהיא משפיעה אפילו על אבנים. משה ואהרן חטאו בכך שלא דיברו לסלע. בכך החטיאו את המטרה ונמנע מעם ישראל להיווכח במו עיניהם איך שדיבור אחד גורם לאבן רגילה להתחיל להשפיע מים שיספיקו למיליוני אנשים. זה היה חטאם הגדול עד כדי כך שנמנע מהם להיכנס לארץ ישראל.

מילים היוצאות מהפה ממשיכות להדהד בעולמות העליונים, אנחנו לא שומעים זאת כיון שאנו מוגבלים בתוך הגוף הגשמי.

הראשונים מבארים בפרשת בראשית את הפסוקים בפרשת בראשית, 'ויאמר אלוקים יהי אור', 'ויאמר אלוקים יהי רקיע', בכל הפרשה אנו רואים את הבריאה נוצרת ע"י דיבורו של הקב"ה. כך גם באת בריאת האדם, נכתב 'ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'. את המילים 'נפש חיה' מתרגם אונקלוס 'רוח ממללא', - 'רוח מדברת'. זה מה שמאפיין את האדם ומבדילו מכל בעל חי אחר, הדיבור. נשמת האדם, שהיא חלק אלוקי ממעל, באה לידי ביטוי בדיבור.

ככל שאדם בדרגה רוחנית נעלה יותר, נשמתו גבוהה יותר, לכן יש בכוח דיבורו לפעול גדולות ונצורות, זוהי הסיבה שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, ולכן אנו משתדלים לקבל ברכות מצדיקים. 

את עוצמת כוחו של הדיבור אנו יכולים לראות בעובדה, שכל כוחות הגוף מוגבלים, עד כמה יכול האדם להרים בידיו, כמה קילומטרים הוא יכול לרוץ, כמה הוא יכול לאכול. אבל בפיו יכול לשכנע מיליוני אנשים בצדקת דרכו. מסופר על ראש ישיבה שנכנס לישיבה ואמר להם 'קומו'. מיד קמו אלפי תלמידים שהיו באולם. אמר להם ראש הישיבה, עכשיו תתיישבו ותעשו חשבון, מה המשקל הכולל שיש כאן באולם, התלמידים בדקו והגיעו לסך כולל של כ- 100 טון. כעת שאל אותם 'האם נראה לכם שאדם מסוגל להרים דבר כזה? וודאי שלא, אבל הנה תראו, אני הקמתי את כולכם במילה אחת'...

כוח הדיבור הוא כוח אדיר שיכול לבנות את הזולת, בפרט אצל בני זוג, מילה טובה מביאה את כל אחד מבני הזוג לתחושה שהשני מבין את רגשותיי וחש אותי. מילה טובה גם מעודדת עשייה, אפשר בהחלט לומר שהיא נוסחה קסם לעידוד עשייה. אפילו דברים שהאדם לא אוהב לעשותם. במספר מילים הנאמרות באופן בונה ובעיתוי הנכון, אפשר להשיג הרבה יותר מאשר ע''י דרישות ומריבות. בהבעת סיפוק קטנה, או אמירת תודה, אפשר לגרום לזולת ''לרצות'' לחזור שנית על פעולה מסויימת.

לנו המבוגרים, הרבה יותר קל לעודד ילד קטן המנסה לבצע פעולה מסויימת, כגון, התינוק שמתחיל ללכת, או מנסה לדבר. באופן טבעי ומבלי לחשוב אנו מעודדים אותו בהתלהבות מילולית. כי אנו מרגישים ויודעים בבירור שמילים אלו יסייעו לו להשיג יעדים, והם יקדמו אותו הרבה יותר מהר.

כשמדובר בילדים אין לנו שום בעיה עם זה, אבל כאשר מדובר באנשים בוגרים שגם הם זקוקים לעידוד ולתמיכה, אנו הופכים להיות פתאום שקטים, מנומסים, וחושבים פעמיים מה לומר, איך לומר, והאם בכלל.

חשוב שנפנים שמבוגר כילד שניהם יגיעו להישגים הרבה יותר טובים כשהם יקבלו חיזוקים מילוליים. זה נכון בכל צעד ושעל בחיים. לכן, ממש לא כדאי לקמץ במילים טובות.
בדוק ומנוסה, נסו זאת!