בג"צ: על פי מסילת ישרים, יש להרוס את בית המחבל

מדוע הפנה השופט את קוראי פסק הדין לספר המוסר "מסילת ישרים"? היום (חמישי) דחה בית המשפט את העתירה נגד הריסת בית המחבל, אשר סייע לביצוע פיגוע דקירה וירי בסמוך לשער שכם בירושלים, במהלכו נרצחה שוטרת משמר הגבול, הדר כהן הי"ד.

במהלך הדיון, נידונה עתירתה של משפחת אבו זיד, שבנה, בלאל, סיפק את הרובה ששימש את שלושת המחבלים, וכן סייע להם להגיע אל זירת הפיגוע בשער שכם. לטענת הוריו, בנם לא ביצע את הפיגוע ועל כן אין להרוס את ביתם.

השופט אליקים רובינשטיין דחה את העתירה. בנימוק לכך כתב כי "אין לכחד, אף כי מדובר באמצעי הרתעתי ולא עונשי, כי הפגיעה בבני משפחה, לרבות קטינים, שאינם חשודים בפעילות טרור כשלעצמה היא ברורה. אין בפסקי דין אלה קורת רוח, אך הם בחינת כורח שלא יגונה, במצב בטחוני בו פיגועים כאלה נשנים שוב ושוב".
השופט ציטט את השופט בדימוס, יעקב טירקל,שטען כי "אם יינצלו חיי אדם אחד, הקרבן העתידי, וגם – אכן – חיי המחבל שיורתע, בעקבות ההרתעה בשל ההריסה". (ראו מסילת ישרים לר' משה חיים לוצאטו, איטליה-הולנד-ארץ ישראל המאה הי"ח, סוף פרק י"ט)

עוד הוסיף השופט וביאר את פסק הדין. "ולא כל שכן אם יינצלו יותר מאחד, והרי מחבלים נכונים לפגוע גם באנשים רבים, לרבות זקנים וטף – או אז מחיר ההריסה המצערת, שהיא פעולה ברכוש ולא בנפש, לא יהא בלתי מוצדק. עסקינן בחיי אדם, לא פחות, וקדושת החיים צריך שתהא בעדיפות העליונה במישור הערכי-מוסרי".

בסיום דבריו, פסק השופט רובינשטיין כי "הסיכוי שהרס בית, או אטימתו, ימנע בעתיד שפיכות דמים מחייב אותנו להקשות את הלב ולחוס על החיים, העלולים ליפול קרבן למעשי זוועה של מפגעים, יותר משראוי לחוס על דייריו של הבית".

נראה כי כוונתו של השופט היא לדברי הרמח"ל, המבאר כי אף הצער והייסורים הבאים על האדם, הם לטובתו המוחלטת. בסוף פרק י"ט מצטט הרמח"ל את דברי הגמרא בברכות: "כל מאי דעבדין מן שמיא לטב", ומבאר כך: "וזה, כי אפילו הצער ההוא והדחק הנראה בעיניו רעה, איננו באמת אלא טובה אמיתית".

הרמח"ל מביא משל לביאור דבריו: "וכמשל הרופא, החותך את הבשר או את האבר שנפסד, כדי שיבריא שאר הגוף ולא ימות, שאף על פי שהמעשה אכזרי לכאורה, אינו אלא רחמנות באמת, להיטיבו באחריתו, ולא יסיר החולה אהבתו מרופא בעבור זה המעשה, אלא אדרבא יוסיף לאהבה אותו".

הנמשל מבואר בהמשך דברי הרמח"ל: "כן הדבר הזה, כשיחשוב האדם שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו לטובתם הוא עושה, בין שיהיה בגופו, בין שיהיה בממונו, ואף על פי שהוא אינו רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו, וודאי טובתו הוא, הנה לא תחלש אהבתו מפני כל דחק או כל צער, אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד".

ולנו לא נותר אלא לקנא בבקיאותו המופלאה של השופט רובינשטיין בספר המוסר הבסיסי ביהדות...