הוריו של הילד הפצוע ביקשו מהנהג לשמור שבת. כיצד הגיב?

"ה' ימלך לעלם ועד" (שמות ט"ו י"ח)
 
בעל ה"משך חכמה" מתקשה על הנאמר בתפילת 'עלינו לשבח' "ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד", ושואל מה ביאורה של המילה "מהרה?"
בפרשתנו, בד"ה "ה' ימלוך", הוא מבאר כדלהלן:
"והענין, כי כל אדם הוא עלעקטריי אלקי, כאשר יתנוצץ במוחו המחשבה לעשות זה, מיד ילך זאת ההרגשה אל האיברים באמצעות הלב לעשותו, ותיכף יעשה זה היד או הרגל או איזה אבר כפי מה שיעלה במחשבתו. לא כן אם הוא דבר המזיק אל איזה אבר לא יתנועע האבר תיכף לעשות זה, רק צריך להתעמק במחשבה מאוד עד כי יתרצו לזה האברים.
"לכן אמר שיקבלו את העול, היינו שיתנוצץ הרעיון לאיזה מצוה לאיזה דבר אלקי יתעוררו תיכף כל האברים והחושים והעורקים בלי מפריע למלכות שמים ולא יפריעו איש איש מעבודתו. וזה רעיון יקר".
והסביר הרב מרא דאתרא את דבריו: אם יעבור אדם ברחוב ויראה חבילת שטרות של דולרים מונחת על המדרכה, הוא לא יזדקק למשנה-מרץ או לזריקת עידוד כדי להתכופף ולהרימה. הוא יעשה זאת בכוח ה"אלקטרי" הנמצא בו. לא כן אם יאמרו לו לפשוט את ידו כדי לבצע בה בדיקת דם, לא במהרה יפשוט האיש את ידו.
ב'עלינו לשבח' אנו מתפללים לה', אומר ה"משך חכמה", שהקב"ה ימלוך על אברינו "מהרה", שלא נצטרך לחשוב יתר על המידה לפני קיום המצוות, שרגלינו יוליכו אותנו מהרה לבית המדרש, שידינו תהיינה פשוטות מהרה לביצוע מעשים טובים וגמילות חסד. ותמלוך עליהם מהרה.
בהמשך דבריו הביא הגר"י זילברשטיין סיפור מרתק ששמע מפי הרב צור הממחיש לנו כיצד פועלים האברים מהרה לקידוש שם שמים בעולם. הסיפור נסב אודות בעל תשובה שזכה להגיע לדרגות גבוהות ביותר בסולם התשובה, ופעם בעת רצון סיפר פעם מה שמועה שמע ובא וכיצד חזר אל המקורות.
בבוקר אחד, כאשר יצא לעבודתו, אירע לו אסון כבד. הוא נסע ברכבו ופגע קשות, רח"ל, בילד שחצה את הכביש. האשמה לא היתה מוטלת כלל על כתפי הנהג שנסע בזהירות מירבית והילד היה זה שקפץ ממש את תוך גלגליו ללא כל הודעה מוקדמת.
בית המשפט שעסק בדינו מצא אותו חף מפשע ושיחררו על אתר מכל עונש. אבל יסורי המצפון של הנהג הביאו אותו מדי יום אל המחלקה בבית החולים בילינסון שם היה הילד מאושפז במצב קשה מאד.
באחד הימים, אזר הנהג עוז וניגש לאם הילד וכשכולו רועד שאל: "במה אוכל לכפר על חטאי?" להפתעתו, השיבה האם, ללא היסוס: "רוצה לכפר? - קבל על עצמך לשמור שבת"!
מיודענו היה המום. הוא היה בטוח שהאשה תתחיל לעשות חשבונות כמה פיצויים מגיעים לה, או תבקש ממנו שהות למחשבה ואחר כך תגיש לו דין וחשבון מפורט. בַּקָשָתָה שיקבל על עצמו לשמור שבת היממה אותו, ואכן בו-במקום גמלה בו ההחלטה: "אם כך ניראה כיוון-מחשבתם של יהודים דתיים, אין לי אלא לצעוד בדרכם", אמר.
סיפור זה הוא תשקיף מדוייק לביאור ה"משך חכמה" על התפילה "ותמלוך עליהם מהרה", סיים הרב. האשה הזו לא חשבה הרבה לפני שביקשה מהנהג לשמור שבת. הדברים באו בפיה, מהרה. כל רצונה היה לקדש את שמו יתברך.
ויש שסיפרו שהנהג שחזר בתשובה נשא לאשה בת ישראל כשרה וחרדית לכל דבר, והאורחים הנכבדים ביותר בחתונה היו ההורים ובנם הפצוע, שגרמו לו לשינוי בחייו.