ענג או חלילה נגע: פרשת השבוע שתלמד אתכם איך לבחור תמיד בטוב

מאתיים דולר הונחו על השולחן לראווה, מי שמסוגל לגמוע בזו אחר זו עשרים כוסות שתייה, יזכה בהם.

אחד החברים ביקש לצאת למספר רגעים. לאחר כרבע שעה הוא שב לחדר מלא ביטחון, נוטל כוס אחר כוס והמשקה מוּרק לגרונו בקלילות.

לאחר שקיבל את הכסף, החברים מסתקרנים, אולי יצליחו ללמוד את הטריק: "לאן הלכת קודם?"

- "רק יצאתי לחדר הסמוך לבדוק שאני באמת מסוגל"...

* * *

העם מדבר באלוקים ובמשה, יש להם טענות על המן. הקב"ה שולח בעם "נחשים שרפים", שנושכים וממיתים בהם. העם מבקש מחילה ממשה שמתפלל אל ה' - הקב"ה נענה לו, ונותן לו רפואה עבורם: "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".

כדרכנו ננסה להבין: עשיית נחש הנחושת שעשה משה, הועילה לדור המדבר וריפאה אותם. כיצד פרט זה יכול להועיל לנו בחיי היומיום, כפי שתורתנו הקדושה מלמדת?

נקדים את דברי המשנה הידועים במסכת ראש השנה (פ"ג, מ"ח): "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".

המשנה מבארת, שהנחש עצמו אינו ממית או מחיה, אלא היה רק הגורם לכך שישראל יישאו את עיניהם למרום. הפעולה הזו, גרמה להם להיזכר בעול מלכותו יתברך "ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים", ואז ממילא לא הייתה סיבה שימשיכו לסבול ו"היו מתרפאין".

בגמרא (סנהדרין נ"ט) מובא כי בעת הליכתו של רבי שמעון בן חלפתא בדרך, באו לקראתו אריות נוהמים מרוב רעב ורצו לטורפו. עמד והתפלל רבי שמעון: ''הכפירים שואגים לטרף'', נעשה לו נס וירדו לו משמים שתי שוקיים של בהמה.

שוק אחת אכלו האריות, שבעו והמשיכו בדרכם, כשהם מותירים לרבי שמעון את השוק השנייה. הביאה רבי שמעון לבית המדרש וסיפר לחכמים את המעשה כולו, כשהוא מציב בפניהם שאלה: "בהמה זו איני יודע אם נשחטה, והאם בכלל מקורה בבשר טהור. מהו דינה – האם מותרת או אסורה באכילה?"

השיבו לו חכמים: "אין דבר טמא יורד מן השמים". כלומר, מותר לאוכלה.

משל נפלא שמעתי לפני כעשור מידיד ששמעו מרבו: מיליונר שנתקע בקומה ה-30 בבניין רב קומות, היה נעול ללא אפשרות תקשורת עם החוץ. זעקותיו לעזרה לא נשמעו למטה, והוא היה מוכרח להיחלץ מן המקום.

כצעד נואש, נטל חופן שטרות דולרים והחל לפזר אותם באוויר הרחוב הסואן שתחתיו. אנשים גחנו בלהיטות, אספו את השטרות בקדחתנות, אבל לא טרחו להרים עיניים למעלה.

או אז, נטל האיש כיסא עץ וניפצו מגובה רב אל הרחוב הסואן. בבת אחת החלו צעקות וגערות. תוך חמש דקות פרצו את הדלת שני שוטרים נזעמים, כשאחריהם עדת צקצקנים, והמיליונר הסביר: "לא הצלחתי להסב את תשומת לבכם על ידי הדולרים, נאלצתי לשבור כיסא כדי שתואילו לחלץ אותי...".

לאור שתי הנקודות הנ"ל, נביא את ביאורו של אחד הצדיקים שהתבטא על משקל דברי הגמרא: "אין דבר רע יורד מן השמים".

בכתבי בעלי המחשבה (רמח"ל ועוד) מצאנו יסוד בדרכי הנהגתו יתברך: הקב"ה הוא מקור השפע ו"מדרך הטוב להיטיב", מכיוון שהוא אינו מוגבל בכמות, באמצעים או בכל דבר אחר, הרי שתמיד יורד מאיתו יתברך שפע לעולמנו. לעתים, כאשר האדם אינו ראוי, השפע אינו פוסק אלא נהפך לרעתו למטרה אחת ויחידה - לעוררו בתשובה, כדי שהטוב יוכל להמשיך.

כך ביאר הבעש"ט הקדוש את הפסוק באיוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" - הקב"ה אינו מוריד "רע" ואינו מוריד "טוב", אלא הוא משפיע השפעות בדמות אותיות לשון הקודש, כאשר לדוגמה יורדות האותיות ג',נ',ע' שיכולות להיות עֹנֶג וחלילה נֶגַע. באדם עצמו נמצאת הבחירה כיצד להרכיב מהן את השפע.

* * *

שגרת החיים משכיחה ממנו את פעולת "מסתכלים כלפי מעלה", במובן העמוק שלה לקבע בנפשנו את חסדי הבורא בכל רגע ועת. אך התבוננות בנקודה זו מסייעת לחזק את המודעות והדבקות בבורא עולם.

במקום "לצאת לחדר הסמוך לבדוק אם אני מסוגל", לשוב פעמיים על אותה פעולה, מוטב שלא לחכות ל"כיסא" שינחת מלמעלה ופשוט לזכור בעת איסוף ה"דולרים", בדברים הקטנים שאנו נתקלים בהם בחיינו - "משעבדים את לבם לאביהם שבשמים".

וזו, לגופו של עניין, הרפואה לכל הבעיות: "היו מתרפאין".