כל החיים אנחנו בוררים אורז בנשמה... או: למה שיניתי את השם שלי?

כל איש הוא שם שנתנו לו הוריו, בסיור מוחין עם מי שיהללוהו כל גויים, כשותפים לבריאה.
ולי, מאז ומתמיד היה עניין שם שמות בכלל ועם שלי בפרט, ועם שאלת השאלות בדווקא: מה נולד תחילה ומה קודם למה: שם האדם כשעולה במחשבה או האדם ואופיו במדרגתו? יש תורה וחכמה בשמי (בַּר אוֹרָיָין בן תורה, תלמיד חכם - מארמית) וכן פעמיים שם השם, אחד בשמי ואחד בשם משפחתי (הזמני בהחלט בע״ה:) הרגשתי לרוב נוח בנעליי. שוחה במגרש של הגדולים.
אבל, עם הייחוד מופיעות ההשגות. ״כותבים אותך עם דאבל י׳ או עם א׳? רגע, הוגים אותך במלעיל או במלרע? אולי בכלל זה אורין בניחוח גויי, בלי שום קשר לתלמוד ח"ו?״ וכד׳.
וכך, עסוקה בתיקון המידות ותיקון השגיאות לא הבנתי אם זהו ממש חלק מהליך חיי. כל הזמן התעסקות נקודתית בלקרוא את עצמי לסדר. לתקן. להבהיר. לבאר ולברר.

מי אני ומה שמי?
וזה הפחיד אותי עוד מהפעם הראשונה שזה עלה על השולחן, כשמורי ורבי היקר זצ״ל הרב חיים מצגר, איש תורת אמת, שייסד את הסמינר לחוזרות בתשובה נווה (חיים) ירושלים.
הוא שאל אותי כבר בראיון הקבלה, אם אני רוצה לדבר על שמי. מפניי הקפואות, מיד הבין באין סוף רגישותו, שזה שורשי אצלי, ושספק אם אני כלי לשמוע זאת כעת.
חצי שנה הנושא לא עלה, ואז הבטיח שבפגישתנו מחר נתכנס לדון בזה.
למחרת (בדרכי אליו) עברתי תאונת דרכים. ביום שהשתחררתי מבית החולים הוא אושפז ל-3 חודשים.
שבועיים לפני שנפטר מסרתי לו משלוח מנות. הוא הסתכל עלי בענייו שאומרות הכל גם בלי הקול שלא זכיתי לשמוע שוב, ולחש בצער: ״לא הספקנו..״ הוא חייך את החיוך המוסרי שלו, שנתן לי אומץ וכוח לצאת מעצמי ומהדמעות של הנשמה שלי ולחייך אליו ש״הספקנו הכל ועודנו נספיק.״, למרות  שדעתי שזו לא האמת. יצאתי מחדר בית החולים התפרקתי על חברתי בידיעה שזו היתה פרידה, ובאנוכיותי גם על שלא אזכה לתשובתי בנוגע לשמי לעולם.

קומה אחת מעליו, שכב גדול הדור, הרב אליישיב זצוק״ל. כנראה בזכות בדיוק אותו השם שלי, זכיתי לבקר במטבחו עם נכדה רבא שלו, שערכה סרט על צניעות לבנות סמינרים.
הרב, בשונה מחתנו הגר״ח קנייבסקי שליט"א, לא נהג לשנות שמות, ומאחר ובירך אותי לזיווג הגון ולתשובה שלימה, ולא אמר מאום על השם, הרגשתי שלימה ובטוחה לדרך.
עד לערב ראש השנה אשתקד.
האדמור מביאל'ה הזמין אותי לשיחה ואמר בין היתר ששמי, טומן בחובו עוצמות כבדות מידי על כתפיי הצעירות.
משמעות שמי, כמו נושא ונוסק אותי לשמיי התשובה, אך הנחיתה לעיתים קשה מנשוא, שכן אלו גבהים ששמורים לתלמידי חכמים.
הוא המשיך ואמר שאמצא שם שאתחבר אליו ושלח אותי לצלול לשנה החדשה.

כל החיים בוררים אורז. בנפש.
הרב בצרי שליט״א חזר ושימח אותי (ואת האגו המדמם שלי) כהרגלו בקודש בשבת שעברה, שיש לי שם חשוב, כי אני חשובה ולכן השם ישלח לי אדם חשוב, שיהיה לי לבעל שיתאים להשלים את שליחותי בעולמו, ושלא אחשוש. כשיהיה הזמן לשנות, יהיה זה זמן עם טוב.

אז רגע: להחליף? להוסיף? לשנות אות או להוריד? שוב אותה פוזיציה. שוב בוררת ומבררת תשובה. שוב מודה, עייפה.

"הרי כל חיינו אנו בוררים אורז בנפש", הציעה לי יעל המבריקה ממחלקת יח"צ חוגי הבית של הידברות. פעולה שוחקת אבל אם חושבים על התוצאה, היא המעודדת מכולם! ובקשתי לי להתבונן, בכף זכות דווקא על עצמי. בסלחנות! שכן אם כבר לברור רע מטוב, יוצא תמיד, שמנפים המון ורוב שהוא טוב, והפסולת עומדת זניחה מול השפע המוצלח, כל פעם מחדש. אז פתאום זה כבר לא שוחק כלל. ולרגע קטן, זה עשה לי נחת רוח שאוכל להתמודד עם שינוי כה זעיר אך משמעותי, לעתיד לבוא באם יבוא.

וכך, ראש חודש תמוז, מצאתי בדרכי חודשיים אחרי ל״ד שנים לחיים עם שמי שלי, לא עוד אוריין רייס. לא עבור עצמי. לא עבור עולמי. לא עבור העצים, או הפרחים. אפילו לא עבור המקלדת.

החל מ-"מי שברך" בשבת, ג׳ תמוז (יוארצהייט הרבי מליובביץ') תשע״ו, פרשת חוקת, החוקים של העולם כולו משתנים עבור מי שתמיד חלמה להיות נסיכה טובה לאבינו בשמיים.

והנה היא הופיעה בברכת השם דרך ברכת גדול הדור:
אוריין יסכהבת דינה, נעים לי מאד. ופניי לשלום.
לכל איש יש שם - אין פה שאלה. השאלה היא, האם מגשימים את ייעודו במרוץ החיים. בהצלחה ובמזל טוב!

מוקדש לעילוי נשמת הרב חיים בן דבורה מצגר

לתגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה לאוריין יסכה רייס: hashemonly@gmail.com (לנשים בלבד)

רוצים להזמין את אוריין יסכה רייס לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290 או במייל  aviva@htv.co.il