האם בקרוב תאושר על פי חוק המתת חסד בישראל?

הצעת חוק המוגשת בימים אלה לשולחן הממשלה, מציעה כי חולה המוגדר כ"נוטה למות", יוכל לקבל מרשם לסם ממית - זאת מבלי שהרופא יישא באחריות פלילית לכך.

על פי ההצעה, אותה הגיש ח"כ עפר שלח ממפלגת 'יש עתיד', יוכלו חולים סופניים שעל פי הערכת הרופאים נותרו להם פחות משישה חודשים לחיות – לקבל מרשם לתרופה 'מרדימה' במינון ממית.

יצוין, כי בחוק שנחקק בנושא בשנת 2006, כבר קיים אישור דומה, המתיר להימנע מפעולות מצילות חיים למי שחיו באמצעים מלאכותיים, כמו דיאליזה או הנשמה. אולם הצעת החוק החדשה מבקשת להרחיבה, ולהוסיף לכך גם חולים אחרים, הסובלים פיזית או נפשית, למרות שאינם תלויים באמצעים מכל סוג שהוא.

בדברי ההסבר לחוק, כתב ח"כ שלח כי "חולים כאלה אינם יכולים לממש את זכותם האנושית והאזרחית הבסיסית למוות מוקדם וגואל, ובשם החוק הם נידונים להמשיך ולהתייסר. אין זה מפתיע כי לא מעטים מהם בוחרים לסיים את חייהם בהתאבדות, הנעשית לעתים בצורה ברוטאלית ומותירה צלקת נוראה בלב בני המשפחה".

עוד הוסיף כי "בכל מדינות המערב אנחנו רואים חקיקה מתקדמת, המאפשרת לאנשים סובלים וחסרי מרפא לסיים את חייהם וסבלם בכבוד. רק בישראל הסוגיה הכאובה הזו תקועה כבר שנים, בניגוד לדעת הרוב בציבור ובכנסת. החוק שאני מציע הוא מידתי ומתבקש, וזכה לתמיכה מאנשי מקצוע ואתיקה כאחד".

כמו כן נכתב, כי החוק נכתב לטובת אותם מקרים טראגיים, בהם בני משפחה מסייעים להתאבדות חולה, ואז מתאבדים בעצמם כדי שלא יואשמו ברצח - מה שכמעט ואינו מתרחש בפועל.

באם יאושר החוק, החולה מצידו יידרש להציג בקשה לכך בכתב, ולחתום עליה בליווי שני עדים, בציון שהבקשה הוגשה מתוך רצון חופשי ושיקול דעת אישי של החולה.

חשוב לציין, כי למרות ה"אנושיות" כביכול הנשקפת מהצעת חוק מסוג זה, כאשר בוחנים אותה על פי אמות המידה של תורה אלוקית שניתנה משמיים, ולא שיקול דעת פשוט של בני אדם – הרי שערך קדושת החיים גבוה יותר מכל סבל.

בנוסף, המציאות מלמדת שלעולם לא ניתן לחרוץ בבירור את גורלו של אדם בשל מצבו הרפואי ולקבוע את מותו, ולראייה יעמדו כל אותם ניסים המתרחשים מדי יום ביומו בהקשר זה.

משכך, צפויות המפלגות החרדיות להתנגד נחרצות להצעת החוק האמורה, שהצעה דומה לה ניסו יוזמיה להעביר גם בכנסת הקודמת – אולם ללא הצלחה.

למרות זאת, שלח קרא לחברי ועדת השרים "להצביע לפי מצפונם" ולאשרה. השאלה העיקרית היא, האם באמת יכול הדבר להיות נתון ל'צו מצפונם' האנושי של חברי כנסת, ובני אדם בכלל?