אנחנו ממשיכים לאהוב אותך, אבא’לה

"ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות ט"ו כ"ו)
 
עם ישראל מצוי בתקופה איומה. אסונות נוראיים מתרחשים לנגד עינינו כאשר אבות ואמהות למשפחות גדולות וברוכות ילדים עוזבים את העולם בגיל צעיר, מותירים אחריהם יתומים רכים ועולים לישיבה של מעלה. כאן זועקים "אבא" ואיננו, ושם ממתינים עוללים לנשיקתה של אם רחמניה, ואיננה.
כיצד ניתן לעצור את החרב המשתוללת?
ליבו של מי מסוגל לשאת מכה כה כואבת של פטירת אב לחמשה עשר ילדים, ביום חתונת בנו, אסון שהתרחש בעיר התורה והחסידות? אלמלא היינו תושבי בני ברק, והשתתפנו בהלוויית הענק שנערכה להגר"י למברגר זצ"ל, ההיינו מאמינים שכך עלתה להם, למשפחה היקרה והנכבדה הזו?
(נ.ב. הדברים ניכתבו בבטאון 'קול ברמה' בעת שהתרחש המקרה המזעזע הנ"ל. מאז ועד היום היינו עדים, לדאבוננו וליגוננו, למיקרים נוספים של תלמידי חכמים ששבקו חיים רח"ל בשמחת בניהם ובנותיהם. ירחם ה' וישמור).
גם אם המקרה שהיה כרוך בהסרת בגדי הנישואין ולבישתם של בגדי אבלים, זיעזע את לב כולם, אי אפשר להתעלם מהמקרים הרבים האחרים הפוקדים בשנים האחרונות את סביבתנו. האסונות פוגעים לא רק באברכים אלא גם בבחורים צעירים בישיבות, עד שאחד מגדולי המשפיעים המוסריים זעק במר ליבו באחת ההלויות האחרונות:
"אבא'לה שבשמים, ראה מה נשאר מאתנו, איזה קרעים יש במשפחותינו; כאן יתומים זועקים 'אבא' ואיננו, ושם שואלים זאטוטים לנשיקתה של אם רחמניה, ואיננה; ולמרות זאת, אבא'לה, אנחנו אוהבים אותך, ומוכנים לספוג את כל מכותיך. אין אנו מקנטרים חלילה על מידת הדין, אלא ממשיכים לאהוב אותך".
"ובגלל זה לבד כבר מגיע לנו שתגאל אותנו מהצרות" - - -
 
הסגולות
שני דברים, שבהם מצוי כוח סגולי להינצל מצרות, חובה עלינו לזכור. האחד, שאם אדם חוסם פיו בעת מריבה ומחלוקת, ולמרות שמעליבים אותו הוא שותק ואינו מגיב, אלא מקבל את העילבון בשמחה ובחיבה, אין "כיבוס" טוב מזה. אפילו מכונת הכביסה המשוכללת ביותר לא תוכל להוציא כביסה יותר נקייה, מאשר נשמת אותו יהודי ששתק בעת שהעליבו אותו.
כל מה שפוגעים בך יותר, הכביסה יותר מצוחצחת. אין כפרת עוונות גדולה מזאת. ואם מחפשים זכויות להנצל ממחלות נוראות רח"ל, צריך לדעת שיסורים אלה של אדם החוסם פיו, שרק מי שהתנסה בכך, יודע שיותר קל לסיים את הש"ס כולו מאשר להתגבר על בזיון ופגיעה אישית - מצילים אותו מפורענויות קשות, כמבואר בהגר"א.
חבל לבזבז הזדמנויות פז שכאלה.
אם מעליבים אותך, אם פוגעים בך ומבזים אותך לפני קהל עם ועדה, יש לך ברגעים אלה הזדמנות לזכות בדברים גדולים ונעלים שספק אם תוכל להגיע אליהם פעם נוספת בימי חייך.
לא חבל על כך?!
{
העניין השני, הוא שמירת הלשון מדיבורים אסורים, שגם היא מצילה מפְּגעים ומחלות קשות. החפץ חיים מעורר על כך בספריו הרבים, כמו שמובא ב"מכתבים ותקנות החפץ חיים":
"עוד איתא בחז"ל שאמר השי"ת: מכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך (שלא יזיק המשחית) ואין אתה נפסד, וזה שאמר הכתוב (איוב, פרק ה' פסוק כ"א): "בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבא".
 
פירושה של ברכת רפאנו
המפתח לרפואת הגוף והנפש נמצא ביד רופא כל בשר, שאליו צריכים לפנות בכל עת ובכל שעה בתפילה ובזעקה כדי שיושיע את עמו ישראל. בנותן ענין מצאנו לנכון להביא את פירושה של ברכת רפאנו כפי ששמענוה מגאון אחד שליט"א.
רפאנו ד' ונרפא - שאל אחד מגדולי הדור שליט"א: וכי מה שייך רפואה אצל אדם בריא? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: גם בברכת 'אשר יצר' רואים עניין דומה, שהרי אומרים בנוסח הברכה 'ברוך אתה ד' רופא כל בשר ומפליא לעשות', ומוכח מזה שגם אצל 'כל בשר' שייך ענין רפואה. וההסבר הוא פשוט, שאנו מתפללים על העתיד, על כל המחלות שלא תבאנה עלינו, כמו שמובא כמה פעמים בדברי חז"ל שאדם צריך להתפלל שלא יחלה לפני שיחלה.
הושיענו ונוושעה - כאן אנחנו מתפללים על כל המחלות שכבר נמצאות בעולם ופגעו בבני אדם רח"ל, אם זה בבני משפחה, קרובים ידידים, ואם זה בכל עמך בית ישראל, שהקב"ה יושיעם ממחלותיהם. ופשוט שאפילו אדם שזכה להיות בריא וחזק, חובה עליו להתפלל על כל החולים בלשון "הושיענו" כאילו הוא עצמו ובשרו חולה רח"ל.
כי תהלתנו אתה - אנו מכירים תמיד ונכיר גם בעתיד שאתה הוא זה ששלחת את הרפואה השלימה לנו ולכל עמך.
מסופר, שלפני כמה מאות שנים כאשר פרצה 'המגיפה השחורה' בחו"ל, ופגעה ברבבות גויים, ניצלו היהודים ממנה באופן ניסי ואיש מהם לא נפגע. והנה, לאחר ששככה המגיפה, היו פוגרומים גדולים בקהילות יהודיות חשובות והמונים מבני עמנו נפלו חלל, הי"ד.
גדולי הרבנים של התקופה ההיא אמרו, שהעילה לפוגרומים היתה מפני שהעם לא הכיר דיו בנס הגדול של ההצלה מן המגיפה ולא הודה על כך להקב"ה. בשמים התעוררה תביעה ואז נישלחה מגיפה אחרת בדמות פוגרומים. ועל כך מתפללים ואומרים שאנו מכירים שאתה הוא זה ששלחת את הרפואה.
ושלח רפואה שלימה לכל מכותינו - יש פעמים שהרופאים אומרים שחל שיפור במצבו של חולה פלוני, ואכן חלה הקלה ורגיעה, אך עדיין אין בכך רפואה שלימה, ועל זה אנו מתפללים שהקב"ה ישלח רפואה שלימה, שנצא לגמרי מהמחלה.
כי א-ל רופא נאמן ורחמן אתה - הינך נאמן ושליט על רפואותיך, ואם אתה תְּרַפֵּא אותנו נוכל לסמוך עליך במאת האחוזים, לא יהיה לנו כל פקפוק שהרפואה הזו היא המתאימה ביותר. ורחמן - יש מיקרים שצורת הריפוי מכאיבה, ולמרות שהיא מעניקה לאדם רפואה שלימה, עוברים על החולה יסורים רבים בדרך. על כך אנו אומרים, שאתה הקב"ה מלך רופא נאמן ורחמן, דהיינו שלבד מכך שאתה - ריבונו של עולם - מכיר את התרופה האמיתית, הרי שצורת הריפוי שלך היא ברחמים מרובים, כפי מידת יכלתנו ואפשרותנו. לכן מתפללים שתרפא אתה אותנו ולא נזדקק לרופאי בשר ודם.
בא"י רופא חולי עמו ישראל - לעם ישראל יש יחס מיוחד אצל אביהם שבשמים, שהוא המרפא האישי שלהם. נכון שיש גם גויים שמתרפאים לחלוטין ממחלותיהם, אך ליהודי יש פריווילגיה מיוחדת בשמים, ועל כך באה ההודיה בסוף הברכה.